בס"ד

שילוב תורה בחיי האדם באמצעות התבוננות ושיחה יכול להיות חוויה מהנה ומרתקת להפליא. זהו מסע של גילוי, שבו חוכמה עתיקה ותורות נצחיות מתעוררות לחיים בחוויות היומיומיות שלנו. באמצעות התבוננות, יש לנו הזדמנות לצלול לעומק המארג העשיר של התורה, ולחלץ תובנות ושיעורים עמוקים שמהדהדים עם חיינו המודרניים. השמחה טמונה ברגעי ה"אהה", אותם מקרים שבהם פסוק או סיפור תורה מתחברים לפתע לאתגרים האישיים שלנו, לשאיפות ולערכים שלנו. וכאשר אנו מנהלים שיחות על תורה עם אחרים, זה הופך לחקירה אינטראקטיבית, שבה נקודות מבט ופרשנויות מגוונות משפרות את הבנתנו. דיאלוגים אלה מעוררים לעתים קרובות התרגשות וסקרנות אינטלקטואלית, מה שהופך את תהליך הלמידה למהנה ומספק כאחד. התורה הופכת לחלק תוסס ודינמי בחיינו, ומציעה לא רק הדרכה אלא גם מקור לקסם, חיבור וצמיחה אינסופיים.

הערה: אל תרגישו מחויבים לעבור על כל מקור או לענות על כל השאלות - אלא אם כן אתם רוצים. אפילו מקור אחד, או שאלה אחת, יספקו לכם שפע של חומר לדיון ומדיטציה. תהנו מזה!

Some thoughts about Parshat Beshalach

When the Israelites entered the wilderness, they encountered a radical new experience of sustenance:

“Behold, I will rain down bread for you from heaven, and the people shall go out and gather a day’s portion each day, in order that I may test them—whether they will walk in My teaching or not.” (Exodus 16:4)

At first glance, this seems to contradict an earlier decree spoken to humanity as a whole:

“By the sweat of your brow shall you eat bread.” (Genesis 3:19)

Is bread a gift from Heaven, or the product of human labor? Does sustenance come from effort, or from G-d?

The Torah’s answer is: both, but not at the same time, and not in the same way.

The manna was not meant to abolish work. It was meant to reframe it. In the wilderness, bread fell from heaven, but it did not fall in excess. Each person gathered only what was needed for that day, no hoarding, no stockpiling, no anxiety-driven accumulation. Those who tried to store it discovered that it spoiled. Sustenance was guaranteed, but control was not.

This was the test.

Not a test of obedience in the narrow sense, but a test of trust. Could a human being live without illusion, without pretending that tomorrow is secured by today’s excess? Could people learn that effort is required, but mastery is not theirs?

The manna did not erase the decree of “by the sweat of your brow.” The people still had to rise, go out, gather, and prepare. But the manna stripped labor of its false theology—the belief that survival depends entirely on human force, planning, or domination. Labor was restored to its proper place: a vessel, not a source.

King David later articulated this balance in a universal language:

“The eyes of all look to You with hope, and You give them their food at the proper time.” (Psalms 145:15)

“All”—not Israel alone. Humanity as a whole.

This verse does not deny effort. It denies autonomy. Fields, markets, skills, and systems matter, but they are not ultimate. The timing, sufficiency, and continuation of life are not in human hands. Even when bread comes through sweat, it is still given.

For Noahides, this teaching is foundational. It affirms a world in which human responsibility and Divine providence coexist. We are required to act, build, plant, trade, and work, but not to deify productivity, wealth, or control. Anxiety about tomorrow is often rooted in a quiet form of idolatry: the belief that if we do not secure everything, nothing will be secure.

The manna teaches another way. A disciplined way. A humane way.

Take what you need. Do your part. Trust the Giver.

כעת, הרהרו על השאלות הבאות:

  1. Why do you think the manna was given daily, rather than weekly or in abundance?
  2. How does the idea of “by the sweat of your brow” change when sustenance is still described as a gift?
  3. In what ways does modern life encourage hoarding, anxiety, or the illusion of total control?
  4. What would it look like to work diligently while still recognizing limits to human mastery?
  5. How might trust in Divine provision reshape the way we think about wealth, success, and security?

שבת שלום!

מאת הרב תני ברטון

עוד שיעורים של הרב תני ברטון

 © כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.