פרשת צב – אש מתמדת בלב

בס"ד

בפרשת השבוע אנו נתקלים במצווה נצחית מעבודת המקדש:

“"אש תּמיד תּוֹדֵר על המזבח; לֹא תְכַבֶּה" (ויקרא ו, ו).

התורה מצווה על אש לבעור על המזבח בבית המקדש בכל עת, ללא הפסק.

המזבח אינו רק מבנה פיזי שהיה בירושלים; מכיוון שהאדם הוא עולם קטן, המזבח הוא השתקפות של ליבו של האדם. המצווה הרוחנית עבורנו ברורה: כל אדם חייב לוודא שאש האהבה לבורא וההתלהבות לקיום שבע מצוות בני נח בוערת ללא הרף בליבו.

לפעמים אדם מרגיש ריחוק. הוא מסתכל על מצבו הרוחני ומרגיש שקוע בענייני העולם הזה או רחוק מהקדושה. במצב כזה, ייאוש עלול להתגנב ללב: האם ההתלהבות הזו שייכת לאדם במצבי?

חז"ל מלמדים שהאש צריכה לבעור גם כאשר אדם חש ירוד רוחני. המגיד ממזריץ', מגדולי החסידות, נתן פירוש נפלא לפסוק: כאשר "האש תמיד בוערת על המזבח", אז ה"לא" - כלומר כל הדברים השליליים, כל השליליות תיעלם מעצמה כאשר אש ההתלהבות הפנימית תידלק. כאשר יש אש של קדושה והתלהבות מהאמת האלוקית בלב, לרע פשוט אין מקום להיכנס.

קיום שבע המצוות אינו יכול להיות הרגל טכני. האדם, בהיותו יצור סופי, חכם או חזק ככל שיהיה, אינו יכול לתפוס או להעריך את גדולתו האמיתית של ה' באמצעות שכלו. בעוד שהוא מעל לכל גבולות וקבע את חוקי הטבע והמרחב, הוא עצמו נשאר לחלוטין מעל לשלטון הטבע, המרחב והזמן. הרהור ברעיון זה של גדולתו האינסופית של ה' בוודאי יכול לעורר התלהבות בלבבות ובעבודת השם.

מאת הרב משה ברנשטיין

מקור: ויקרא ו:6. ליקוטי שיחות כרך. עמוד אחד 217.

אם אתם רוצים עוד שאלות למחשבה, ראו את הבלוגים האחרים של הרב משה ברנשטיין

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.