בס"ד
אנשים חושבים לעתים קרובות שמערכות יחסים נמדדות על פי כוח, ריכוז סמכות ושמירה קפדנית על מעמד בלתי מעורער. אולם, פרשת השבוע מלמדת אותנו את הלקח ההפוך לחלוטין. מערכת יחסים אמיתית, כפי שהודגם על ידי משה, אינה עוסקת בהשפלת אחרים כדי לגרום לעצמך להיראות גדול יותר. היא בדיוק ההפך: מדובר בהעצמת הסובבים אותך ובהרגשת שמחה אמיתית בהצלחתם, מבלי להרגיש מאוימים.
הסיפור מתחיל כאשר ה"אסףסוף" (העם המעורב) - קבוצת גרים שהצטרפו לעם מתוך פחד ממכות מצרים ולא למען שמים - מוצאים שוב סיבה להתלונן. "מי יאכיל אותנו בבשר?", הם טוענים, מתגעגעים בכזב לעברם במצרים. תלונה זו לא נבעה מרעב פיזי של ממש, אלא מרצון להשליך מעליהם אחריות מוסרית ולחפש תירוצים. משה שואל את השם: "איך אוכל לספק להם בשר?" הבורא משיב בשתי הוראות ברורות. ראשית, חלוקת הנטל והרוח: משה צריך לאסוף שבעים איש מזקני ישראל, שעליהם תינתן רוח הנבואה של משה, כדי שיוכלו לסייע לו בהנהגתו. ההוראה השנייה: במשך חודש שלם, הבורא יספק לבני ישראל בשר בכמויות אדירות כדי שיבינו את חוסר הערך שבמרדף אחר תאוות חומריות.
משה עושה כמצוות ה' ואוסף שבעים זקנים מחוץ לאוהל מועד. הבורא מניח עליהם את רוח הנבואה, והם מתחילים להתנבא. אולם, באותו הזמן, מתרחש אירוע בלתי צפוי בתוך המחנה עצמו. שני זקנים, אלדד ומידד, אשר מתוך ענווה רבה לא ראו את עצמם ראויים להימנות בין השבעים, נשארו מאחור. למרות זאת, הנבואה לא דילגה עליהם; הם החלו להתנבא באופן עצמאי ממש בלב המחנה.
יהושע בן נון, עבדו הנאמן של משה, רואה בכך מכה קשה לסמכותו ולמעמדו של משה. הוא ממהר אל משה ומתחנן בפניו: "אדוני משה, עצור אותם! הם מערערים על בלעדיותך כמנהיג וכנביא". תגובתו של משה לוכדת את מהותה של מנהיגות אמיתית ויחסי אנוש. הוא מייחל שהבורא יעניק את רוחו לכלל האומה. אין בו שמץ של קנאה - רק שמחה טהורה על כך שיותר אנשים הגיעו לרמה רוחנית כה גבוהה.
רוב החטאים הבין-אישיים כמו רצח, גניבה ושוד נובעים מאגו מנופח. חיים של "יותר אור, פחות אגו" מכירים בכך שיש מספיק שפע אלוהי לכולם. כאשר אינך מרגיש מאוים מקיומו או מהצלחתו של השכן שלך, הפיתוי לפגוע בו או לגנוב ממנו נעלם לחלוטין. בעולם הרוחני, כוח פועל כמו להבת נר: אתה יכול להדליק אלפי נרות אחרים, והאור שלך לא יפחת כהוא זה.
עבור בני נח, לקח זה ממשה מגדיר מחדש את תפקיד המנהיג. מנהיג אמיתי מעצים אחרים ועוזר להם לצמוח. שאיפתו העליונה היא לראות את האנשים תחת טיפולו מרשימים את עצמם. מי שיודע שאינו פועל למען כבודו האישי, אלא למען מטרה אלוהית, רואה בהצלחת חברו את ההגשמה האולטימטיבית של שליחותו.
מאת הרב משה ברנשטיין
מקורות: במדבר פרק יא, פסוקים ד-ו. במדבר פרק יא, פסוקים כו-כח. רש"י על במדבר יא-כו
אם אתם רוצים עוד שאלות למחשבה, ראו את הבלוגים האחרים של הרב משה ברנשטיין
© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.
הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.