בס"ד

שמות ל':11-34:35

15 וַיָּסֵב מֹשֶׁה וַיַּרְד מֵהַהַר וְשְׁנֵי לַחֲדָת הָעֲדוּת בְּיָדוֹ לַחֲדָתִים כְּתוּבִים מִשְׁנֵי צְדָדָם מִזֶּה וְמִזֶּה כָּתוּבִים׃. 16 וְהַלְּחָנוֹת מַעֲשֶׂה אֱלֹהִים הָיוּ, וְהַכְּתָב כְּתָב אֱלֹהִים חָקֵל עַל הַלְּחָנוֹת (שמות לב, טו-טז)

בהרהור על פסוק 16, נוכל לשאול מדוע הוא מופיע בנקודה זו, במקום מוקדם יותר, כאשר ה לוצ'וט (לוחות האבן עם עשרת הדיברות) ניתנו לראשונה למשה (שם, לא:י"ח). באופן מדהים, פסוק זה מופיע רק ארבעה פסוקים לפני שבירתו של משה את לוצ'וט (שם, פסוק 19).  אם הלוחות היו "מעשה ה'", כיצד משה היה יכול לשבור אותם?

נניח לרגע את השאלות הללו בצד, ונבחן קטע מרתק מהגמרא:

רב חסדא אמר: ה מ וה- סמך ב- לוצ'וט באורח פלא עמד במקומו.

ואמר רב חסדא: הכתובת שעל לוצ'וט ניתן לקרוא מלפנים ומאחור, כך: נבוב בובן סרו ורס. (שבת 104א)

בהתבסס על קטע זה, אנו יודעים שהביטוי "הכתיבה מעשה אלוקים" מתייחס לנס הזה. האותיות זיכרון סופי (ם) ו סמך (ס) שניהם עגולים, וכדי שיופיעו, צריך שחלק מאבן הלוחות יישאר במקומו; אם הכתובת עברה עד הסוף דרך הלוח, חלק זה של האבן היה חייב להיות תלוי באוויר. כזה היה נס ה... לוצ'וט.  

תוספות (שם) לשאול, מאחר והמילים נבוב בובן סרו ורס אינן מופיעות בפועל. לוצ'וט, מדוע רב חסדא השתמש בהם כדוגמאות לנס? המהרש"א עונה על שאלת התוספות באומרו שדוגמאות אלה ניתנו רק כדי להדגים שהכתיבה חדרה לכל אורך לוצ'וט, ושאם מישהו היה קורא את הכתוב מאחור, היה רואה את הטקסט בדיוק הפוך. עם זאת, אין משמעות אינהרנטית הנגזרת מהטקסט הנקרא הפוך (כפי שניתן היה לשמוע את המשפט "פול מת" על ידי השמעת 'Revolution No. 9' של הביטלס הפוך).

במקביל, ה'משך חכמה' (רבי מאיר שמחה מדווינסק, 1843-1926) מציע שאכן יש משמעות להיפך. לוצ'וט גם כן. ישנן שתי דרכים להרהר, וכך להתחבר, אל אלוהים. האחת היא להפנות את מבטנו כלפי מעלה אל טבעו הבלתי נתפס של אלוהים וכוחו המנחה. זה מתאים ל... לוצ'וט לקרוא מימין לשמאל (מלפנים). הדרך השנייה היא לכוון את העיניים כלפי מטה אל הבריאה ולגלות את החוכמה הטבועה בה. זה מתאים ל לוצ'וט לקרוא משמאל לימין. 

לגבי האחרון, הגמרא קובעת, "אמר רבי יוחנן, 'אילו לא ניתנה התורה, היינו לומדים צניעות מהחתול, שנאת גניבה מהנמלה, נאמנות מהיונה, וגינונים מהציפורים'" (עירובין ק ע"ב). בנוסף, חכמים אמרו, "אילו לא נכתבו חוקי התורה, היה ראוי לכתוב אותם, כגון אלו האוסרות גניבה, יחסים אסורים, עבודה זרה, חילול קודש ורצח" (תורת כהנים, אחרי מות ט, יג). את הרגישויות הבסיסיות שכל האנושות צריכה להיות יכולה לעורר על ידי התבוננות במה שחייב לקרות כאן למטה על פני האדמה. וכמובן, ענייני קדושה ונצחיות ניתן לרכוש על ידי התבוננות כלפי מעלה.

שתי רמות ההבנה הללו אינן נגישות לאדם שנפל למלכודת עבודת האלילים, התפיסה שכוח אחר מלבד אלוהים עצמו מפעיל שליטה על הדרכת היקום. באופן אירוני, אלמלא שבר משה את הלוחות, המצב היה יכול להיות גרוע בהרבה. ישראל כיוון את עצמו מחדש באופן זמני לעבודת אלילים, והלוחות היו למעשה "מעשה אלוהים". אלמלא שבר משה אותם, לוצ'וט היו הופכים למושאי פולחן, במקום האל שנתן אותם. יש לנו פריטים רבים שאנו שמים במרכז הבמה; אנו בדרך כלל מתייחסים אליהם באומרנו, "המרכזיות של _____". אבל רק האל יכול וצריך להיות במרכז הבמה. לא כבודו של אדם, לא כספו, לא ארצו ולא המוניטין שלו.

שני הפסוקים האחרונים בתורה קובעים: "ולא קם נביא מאז בישראל כמשה, אשר ידע ה' פנים אל פנים, בכל האתות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו, ובכל היד החזקה ובכל האימה הגדולה אשר עשה משה לעיני כל ישראל" (דברים לד, יא-יב). מהי ה"אימה הגדולה", גולת הכותרת של משה? רש"י קובע שזה מתייחס לניפוץ... לוצ'וט!

מי ייתן ונזכה לחוות את נוכחותו של אלוהים בעולם ובחיינו, ולשתף פעולה עמו בהבאת עולמו לשלמות.

שבת טובה! שבת שלום!

מאת הרב תני ברטון

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.