בס"ד

דיון זה מאתגר את רעיון הכפרה בדם בלבד, ובוחן את משמעות התשובה והחתירה לצדק בהקשר של חודש אלול וראש השנה היהודי.

אנחנו נמצאים בחודש אלול, ומתכוננים לראש הושענה, ראש השנה היהודי.

בארבע זמנים בשנה העולם נשפט: בפסח נשפט על דגנים; בשבועות על פירות הגדלים על עץ; בראש השנה כל הבריות עוברות לפניו כצאן (בני מרון), שנאמר: "עושה לבם כאחד, רואה את כל מעשיהם" (תהילים לג, טו).;ובחג הסוכות הם נידונים על פי מים, כלומר, על פי גשמים בשנה הבאה.[1]

אנו מכינים את עצמנו על ידי תשובה על מעשינו הרעים.

התגובה הנוצרית לחודש התשובה

נוצרים מרבים להגיב שהם לא צריכים את החודש הזה משום שקורבן ישוע כיפר על חטאיהם. מלבד החמצת הזדמנות נהדרת להתקרב לאלוהים ולהשיג צמיחה רוחנית אישית, הרעיון שלהם שחטאיהם נסלחים אינו נכון. האמונה השגויה שסליחה דורשת קורבן דם.

מסקנה שגויה זו מבוססת על עברים ט' 22, הקובע:

וכמעט כל הדברים מטוהרים על פי התורה בדם; ובלי שפיכת דם אין כפרה.

פסוק זה הוא פרפרזה של ויקרא י"ז, 10-11, הקובע:

וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יֹאכַ֖ל כָּל-דָּ֑ם וְנָתַתִּ֣י פָּנַ֣י בַּנַ֣ת. אֶת־הַדָּ֔ם וְהִכְרַתִּ֥י אֹתָ֖הּ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃

כִּ֣י נֶ֣פֶשׁ הַבָּשָׂר֮ בַּדָּ֣ם הִוא֒ וַאֲנִ֞י נְתַתִּ֤יו לָכֶם֙ עַל-הַמִּזְבֵּ֔חַ לְכַפֵּ֖ר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶ֑. כִּֽי הַדָּ֥ם ה֖וּא בַּנֶּ֥פֶשׁ יְכַפֵּֽר׃

כי יאכל אדם דם, בין ממשפחת ישראל ובין גר המצטרף אליהם, כיון שאף אחד אעשה זאת באוכל הדם ואכרתו מעמו.

הסיבה לכך היא כוח החיים של הבשר הוא בדם; ונתתי אותו לכם להניח אותו על המזבח לכפר על נפשותיכם. זהו הדם שמכפר על חיים.

למרות שהטקסט באיגרת אל העברים מרמז שניתן להשתמש בדם כדי לסלוח כמעט על כל חטא, הטקסט פשוט קובע כי אין להשתמש בדם לכל מטרה אחרת - יהודים אינם רשאים לאכול או לשתות אותו, ומותר להניחו רק על המזבח.

נוצרים רבים אינם מודעים לכך שדם אינו תמיד הכרחי כדי לקבל סליחה, וגם אינו סולח על כל סוגי החטאים.

בואו נסתכל על ויקרא ד':1-2

וַיְדַבֵּ֥ר ד' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֮ לֵאמֹר֒ נֶ֗פֶשׁ כִּֽי־תֶחֱטָ֤א בִּשְׁגָגָה֙ מִכֹּל֙ מִצְוֺ֣ת ד' אֲ֖תינעָ לֹׂה֣א מֵאַחַ֖ת מֵהֵֽנָּה׃

אִ֣ם הַכֹּהֵ֧ן הַמָּשִׁ֛יחַ יֶחֱטָ֖א לְאַשְׁמַ֣ת הָעָ֑ם וְהִקְרִ֡יב עַ֣ל חַטָּאתוֹ֩ אֲשֶׁ֨ר חָטָ֜א פַּ֣מֶר בֶּן-בָּקֳּם. לְחַטָּֽאת׃

וידבר אלוקים ה' אל משה לאמר:

דבר אל עם ישראל כך: כאשר אדם שלא במתכוון/ בטעות יאשם בכל מצות ה' אשר אסור לעשות, ועושה אחת מהן - אם הכהן המשוח הוא אשר יאשם, ותיפול אשמה על העם, יקריב על החטא אשר אשם בה פר בקר תמים חטאת לה'.

קורבן זה אינו יעיל כנגד עבירות מכוונות או מרד.

ויקרא ה' מדבר על קורבן אשמה. ניתן להקריב קורבן אשמה על מעשים לא מכוונים או על חטאים שבוצעו במכוון שאיש לא ידע עליהם והעבריין התחרט עליהם.

דמיינו גנב שלא משים לב אליו, ואז מתחרט על מעשיו בבית ומחזיר את החפצים הגנובים. אם הגנב "נתפס", הקרבה זו הייתה חסרת תועלת. אז הוא היה צריך לשלם את הקנס על הגניבה.

ראוי לציין שבספר ויקרא מוזכרת מנחת מזון, ולא רק קורבן של בהמה.

נוצרים מרבים להתייחס לויקרא ט"ז, העוסק בקרבן יום הכיפורים.

השעיר השחוט, לעומת זאת, לא כיפר על חטאים. הוא נועד לקורבנות שהוקרבו בבית המקדש על ידי מישהו שלא היה בטוהר, מבלי דעת. לאחר מכן, ביום כיפורים, יום הכיפורים הגדול, הוקרב קורבן בשמו בעודו בטוהר. כתוצאה מכך, הקורבן הטמא מוחלף במנחה טהורה. כשם שגנב חייב לוודא שגנבו יבוטל.

כיצד מתרחשת כפרה אם דם לא תמיד נדרש ואינו מכפר על כל החטאים, כגון עבירות מכוון?

איך לעשות תשובה

חזרה אל ה' היא הצעד הראשון לקראת כפרה וסליחת חטאים. בעברית, זה ידוע כתשובה. תשובה מורכבת משלושה מרכיבים:

ה' סולח על חטאו של אדם אם תשובתו כנה והוא ממקד את חייו בה' - על ידי תפילה ועשיית הטוב [אדם יכול לבחור להוסיף תקופת צום בנוסף לתפילה]. קרא את קטע התנ"ך הבא:

יחזקאל יח:כז

וּבְשׁ֣וּב רָשָׁ֗ע מֵֽרִשְׁעָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָ֑ה ה֖וּא אֶת-נַפְשׁ֥וֹ יְחַיֶּֽה׃

וְכִי שָׁב רָשָׁע מִן הָעֲשָׂה וְעָשָׂה צֶדֶק וְיָשָׁר וְיָשָׁר יְצִיעַ נַפְשָׁו׃.

התפילה שנחאי יכול להשתמש בה לשם כך זמינה בבלוג: סליחות או לא סליחות? זאת השאלה. ראו גם את הבלוג: אלול וראש השנה חודש של התבוננות

עשו את הדבר הנכון ושפרו את השיטות שלכם.

הושע ו':ו'

כִּ֛י חֶ֥סֶד חָפַ֖צְתִּי וְלֹא-ז֑בַח וְדַ֥עַת אֱלֹקים מֵעֹלֽוֹת׃

כי טוב חפץ אני, לא זבח;
מסירות לאלוקים, ולא קרבנות עולה.

מה שאדם יכול לעשות הוא לתרום לצדקה. עיינו בטקסטים שלהלן למידע נוסף על אופן פעולתו ככפרה על חטא. מעשינו הלא נכונים נובעים לעתים קרובות מכניעה לצרכים פיזיים או חומריים. מתן צדקה מדגים את רצוננו לעשות את ההפך ולהשתמש בחומר למטרות רוחניות.

משלי י':ב'

לֹֽא־י֭וֹעִילוּ אוֹצְר֣וֹת רֶ֑שַׁע וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת׃

עושר שנרכש שלא כדין אינו מועיל,
אבל צדקה מצילה ממוות.

משלי יא:ד

לֹא־יוֹעִ֣יל ה֭וֹן בְּי֣וֹם עֶבְרָ֑ה וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת׃

עושר לא יועיל ביום זעם,
אבל צדקה מצילה ממוות.

משלי כא:ג

עֲ֭שֹׂה צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט נִבְחָ֖ר לַד' מִזָּֽבַח׃

לעשות את מה שנכון וצודק
רצוי יותר על ידי ה' מאשר קורבן.

הבה נבחן דוגמה מהחיים האמיתיים, דוד המלך. עם בת שבע, דוד המלך חטא. דוד המלך לא הקריב קורבן של בהמה, אלא הודה בפשעיו בתפילה בלב טהור, והוא נסלח מיד. 

ַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־נָתָ֔ן חָטָ֖אתִי לַד'’ 

 וַיֹּ֨אמֶר נָתָ֜ן אֶל־דָּוִ֗ד גַּם־ד' הֶעֱבִ֥יר חַטָּאתְךָ֖ לֹ֥א תָמֽוּת׃

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־נָתָן חַטָאתִי לַיהוָה“

וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל־דָּוִד כָּר נִסְחַ ה' לָחַטְךָ לֹא תָמוּת (שמואל י"ב, י"ג)

כתוצאה מתפילת הווידוי הקצרה והנלהבת של דוד המלך, אלוהים סולח לו. חוויה עמוקה ואינטימית זו נגעה בו עמוקות, ואירוע אפי זה עיצב את המסר הנבואי שלו בתהילים נ"א: ט"ז-יט.

הצילו אותי מאשמת דמים,
אלוקים, אלוקים, מושיעתי,
כדי שאוכל לשיר את חסדך.

אלוהים, פתח את שפתיי,
וְיַגִּיד פִּי תהילתך.

אינך רוצה שאביא קורבנות;
לא תחפצו עולות;

קורבן אמיתי לה' הוא רוח חרטה;
אלוקים, לא תבזה
לב חרטה ושבור.

אנו יכולים לראות מהאמור לעיל שחזרה בתשובה אמיתית ושיפור במסלול החיים משמעותיים יותר מקורבנות. כמו כן, ראינו כי ה' הורה לעם היהודי להקריב קורבנות בתנאים מסוימים.

מה שלעתים קרובות מתעלמים ממנו הוא שקורבנות בעלי חיים ניתנו באופן קבוע מרצונם כדי להביע הכרת תודה לאל. חשבו על קין והבל, שהקריבו קורבן הודיה לאל עבור יבולי הארץ והכבשים. חשבו על קורבן ההודיה שהקריב נח לאחר שעזב את התיבה.

למרות שרוב הנוצרים אינם מתנגדים להרג ואכילת בעלי חיים, הם מאמינים שהקרבת בעלי חיים מרצון לאל כהכרת תודה היא אנוכית ובזבזנית. אנשים לעתים קרובות אינם מודעים למניע האמיתי למתן קורבן.

מהי חשיבותה של הקרבה?

כאשר אנו מחפשים את המונח "קורבן" בעברית, אנו מקבלים את המילה "קורבן". מילה זו קשורה ל"התקרב". קורבן אינו מיועד לאלוהים, אלא כדי שהאדם יקרב אליו. האדם רוצה להתקרב לאלוהים בהכרת תודה, ובעוד שאדם אינו יכול להציע דבר בחזרה לאלוהים, זוהי דרך להביע הכרת תודה. אפשר לטעון שעל ידי הצתת משהו בעל ערך חומרי, האדם הדגים את מודעותו לכך שקיבל הכל מאלוהים ושהוא צריך להשתמש בחומר זה למטרות רוחניות.

לאחר שחטא ועשה תשובה, אדם רוצה לפנות אל ה' כדי לתקן את מערכת היחסים. זה שה' סולח זה נפלא, אבל אדם זה רוצה ללכת צעד קדימה; הוא רוצה שגם מערכת היחסים המרוסקת בינו לבינו תיבנה מחדש.

הוא רואה שהכמיהה שלו לחומר/לחיה היא שהרחיקה אותו מה', ולכן הוא מציג חומר – בעל חיים – כמתנה לה'. בעל החיים בוערת ועשן עולה, המייצג את הרצון לשפר ולהעלות את תכונותיו החייתיות כך שמעשיו יהיו בהתאם לרצון ה'.

כיום, אין קורבנות מכיוון שאין בית מקדש. וכיום, ביצוע קורבנות בעלי חיים מקשה על התנערות מכך בדרך זו ושימוש בו למטרה נעלה יותר. למרות שבאופן תיאורטי בני נח מותר להקריב קורבן עולה שלמה, חסרה להם ההבנה לעשות זאת בצורה יראת כבוד ונכונה.

הבה ננצל את החודש הזה כדי להתחבר מחדש עם ה'. הבה נתוודה על חטאינו ונבקש סליחה. בעתיד נשפר את שיטות העבודה שלנו. נשפר את ידידותנו עם רעינו כדי לחזק את מערכת היחסים שלנו עם ה'.

מאת אנג'ליק סייבולטס

מקורות:

בואו נלמד את התנ"ך כרך 1, מאת הרב טוביה זינגר
כל מה שאתה צריך זה דם? עמודים 68-75
תנ"ך: "צדקה מכפרת על חטאים" עמ' 79
התגובה היהודית למיסיונרים מאת הרב בן ציון קרביץ
אתם עדיי, רבי ישראל סי. בלומנטל
מאמר עייש; קורבנות בעלי חיים בימי בית המקדש

קראו עוד במאמר הזה באתר Aish.com

[1] משנה ראש השנה א':ב'

טקסטים: Sefaria.org

ראו גם את הבלוגים הבאים בנושא:

אלול וראש השנה חודש של התבוננות
ראש השנה – מידה כנגד מידה?
התועלת של השופר
סליחות או לא סליחות? זאת השאלה
יום כיפור, תשובה, סליחה ונח

בתודה לרב טוביה זינגר ולרב תני ברטון על המשוב

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.