ביטאצ'ון – בטחו באלוהים

בס"ד

אמון באלוהים: הלקח מיראתו של משה

בלוג זה מספק סיכום של השיעורים של הרב סרבר, המבוסס על שיחות שונות של הרבי, רבי מנחם מנדל שניאורסון, שפורסמו ב... ליקוטי סיכוט, כרך 36, עמוד 1. 

נושא השיעור הוא הפחד שחווה משה כשגילה שאנשים ידעו שהוא הרג מצרי, ומיד לאחר מכן פרעה רצה להרוג אותו. האם תגובתו הייתה נכונה? האם עלינו תמיד לבטוח לחלוטין באלוהים, ללא קשר למצב? מה המשמעות האמיתית של לבטוח באלוהים? מומלץ לעקוב אחר השיעורים המלאים, שכן בלוג לעולם לא יוכל ללכוד במלואו את עומק התורה.

פחדו של משה: שני פירושים לפי רש"י

רוב האנשים מכירים את הסיפור שבו משה, לאחר שהרג מצרי שהכה עבד עברי, מגלה שפרעה רצה להורגו (שמות ב'). רש"י מציע שני הסברים לפחדו של משה:

1. פשט (ההסבר הפשוט): משה פחד לחייו משום שדלפו ידיעות על מעשיו, ופרעה רצה להורגו.
2. מדרש (ההסבר העמוק יותר): משה היה מודאג מגורלם של בני ישראל. הוא חשש שלא יהיו ראויים לגאולה, בהתחשב בגישה השלילית שהייתה לחלק מבני ישראל כלפי הגאולה, כגון התנהגותם הרעה, כפי שדווח על ידי דלטורים (מוציאי דיבה).

החלטתו של רש"י לכלול את ההסבר המדרשי, למרות שאין בטקסט רמזים ישירים לפרשנות זו, מדגישה נקודה חשובה: הפחד שחווה משה לא היה קשור רק לסכנה פיזית אלא גם למצבו הרוחני של העם.

לפחד או לא לפחד…

חכמינו זוכרים ששני אנשים קיבלו הבטחה שהוא יהיה עמם ועדיין הם פחדו. יעקב ומשה. 

זהו ויכוח בין חכמינו האם חשש זה היה נכון או לא. דעה אחת גורסת שהוא היה נכון משום שהם חששו שאולי ביצעו מעשים שבגינם לא יזכו לישועת ה'. 

לפי דעה זו, פחד הוא ראוי, שכן אין אדם עלי אדמות צדיק כל כך שאינו צריך לדאוג לגבי הטעויות שהוא אולי עשה. כפי שאנו קוראים ב... קהלת ז':כ':

“"כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא."”

(כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ–אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא)

הדעה השנייה גורסת שגם אם היו להם סיבות לחשוב שלא יזכו לישועת ה', הם היו צריכים לבטוח לחלוטין בה', משום שהוא עצמו הבטיח שיהיה עמם.

מניתוח פחדו של משה לפי ההסבר השני, עולה כי היה לו חוסר אמון בה'.

מהי ההגדרה של אמון באלוהים?

בעברית, קוראים ל"אמון" bitachon. הגדרת מושג זה אינה רק האמונה גרידא שהכל מגיע מאלוקים. 

אלא, זוהי תחושה של שלווה מוחלטת וודאות שה' יעשה טוב עם האדם ללא קשר למצב ולמעלה שיש לאדם.

אין פירוש הדבר שהאדם אינו מודע לחסרונותיו שלו או שהוא אינו לוקח אחריות על מעשיו. פירוש הדבר שלמרות המודעות לכך שייתכן עונש על טעויות, האדם סומך על אלוהים בשלווה ובאמון גמורים. 

בטחו באלוהים: עשו משהו!

אולם, מהו המקור לשלווה ולוודאות שכאלה, שתקבלו את טובו הגלוי והברור של אלוהים ללא קשר למצב?

אמון באלוהים הוא אכן משימה אקטיבית, מצווה, את זה צריך לעשות. 

הרבי מצטט אמרה של אחד האדמו"רים הקודמים של חב"ד:

“תחשוב טוב, ויהיה טוב.

זוהי הפעולה האקטיבית של הנחת הנטל שלך על אלוהים וחשיבתך החיובית הן שמייצרות בפועל את התשובה החיובית מלמעלה.

אמון בה' הוא תהליך שבו אדם אינו רק מאמין שה' טוב ונכנע לו לחלוטין. משמעות הדבר היא לא להסתמך עוד על כוחותיו, אמצעיו או חישוביו. במקום זאת, אדם מטיל את דאגותיו ועולותיו על ה' ובוטח שהוא ידאג להכל. 

אמון פעיל זה מבטיח שה' יפעל בהתאם לכניעה זו. כאשר אדם באמת בוטח בה', הוא יקבל עזרה, גם אם אינו ראוי לכך. אמון זה גורם לה' לפעול בחסד וברחמים, גם אם האדם אינו ראוי לרחמים כאלה לפי אמות מידה אנושיות.

משה ופרעה 

זה מוביל לרעיון שאם משה לא היה חושש, פרעה לא היה שומע שהוא הרג מצרי.

דאגתו ופחדו של משה הם שגרמו לכך שפרעה גילה על מעשיו של משה.

הלקח של יציאת מצרים: אמון וגאולה

יש קשר ישיר בין אמון בה' לבין גאולת ישראל מעבדות מצרים. אמון עם ישראל בה' היה המפתח לגאולתם. אמון זה הביא להם את הישועה האולטימטיבית, למרות התנאים הקשים איתם התמודדו. כשם שאמון ישראל הוביל אותם מעבדות, כך גם אמון שלנו בה' יוביל לגאולה האולטימטיבית והשלמה של עם ישראל מהגלות האחרונה.

אמון זה אינו רק רעיון מופשט, אלא אמונה מעשית ומושרשת עמוק, המתבטאת באמצעות פעולות של אמון ומסירות. אמון בקרבת ישועת ה' חיוני לביאת המשיח. כשם שישראל ניצלה ביציאת מצרים באמצעות אמונתם בה', כך גם אמון העם במשיח יביא את הגאולה הסופית והשלמה.

סיכום: אמון כמפתח לברכה וגאולה

הלקח שאנו יכולים ללמוד מפחדו של משה הוא ברור: למרות כל המעשים הטובים שאנו עושים, לעיתים אנו עשויים לדאוג לגבי תוצאות הטעויות שלנו או מהמצב בו אנו נמצאים. אך אמון אמיתי בה' דורש מאיתנו לשחרר את דאגותינו ופחדינו ולהסתמך עליו לחלוטין. כשאנו עושים זאת, ה' יפעל בהתאם לאמון שלנו ויציל אותנו, גם אם איננו ראויים לו. אמון זה אינו רק מעלה חשובה אלא גם המפתח לגאולה, הן ברמה האישית והן ברמה העולמית.

סיכום מאת אנג'ליק סייבולטס
בתודה לרב טוביה סרבר על שיעוריו ומשוביו מעוררי ההשראה

מקורות:

ליקוטי סיכוט, כרך 36, עמוד 1. 

טקסט למכון ממרe.org

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.