בס"ד

אמונה מעבר להבנה: נקודת מבט תורנית על אמונה עבור בני נח

אמונה היא אחת החוויות האנושיות האוניברסליות ביותר, אך היא גם אחת הכי פחות מובנות. בעברית, המילה לאמונה היא אמונה, אבל משמעותה חורגת הרבה מעבר לאמונה פשוטה במשהו ללא הוכחות.

במחשבה היהודית, אמונה אינה ההפך מהתבונה. אלא, היא מתחילה במקום שבו התבונה מגיעה לקצה גבול היכולת שלה.

בלוג זה הוא גרסה כתובה של שיעורו של הרב טוביה סרבר וחוקר את משמעותו של אמונה, הקשר בין אמונה לידע, וההבחנות שהמסורת היהודית עושה בין החוויה הרוחנית של יהודים ללא יהודים.

מדחיית עבודת אלילים לאמונה באלוהים

המסורת היהודית מלמדת שכל האנושות מחויבת לשבע מצוות בני נח: האיסורים על עבודת אלילים, חילול הקודש, רצח, גניבה, מערכות יחסים אסורות, אכזריות לבעלי חיים ועוול.

מצוות אלה אינן רק שבעה כללים בודדים. מקורות קלאסיים מסבירים שלכל אחד מהם יש יישומים ונגזרות רבים (ספר החינוך, מצווה ת"י".

ניתן להבין את האמונה באלוהים כמקבילה החיובית לאיסור על עבודת אלילים. אם האנושות מצווה לא לעבוד אלוהויות כוזבות, אז אנשים מעודדים להכיר בבורא האחד ולהתחבר אליו.

על פי תורתו של הרבי מליובאוויטש, אמונה באלוהים כוללת באופן טבעי אמון באלוהים ותפילה (התוועדויות תשמ"ה, כרך ה, עמ' 2721–2722).

הספרות הרבנית מרחיבה גם את הגדרת עבודת אלילים מעבר לעבודת אלילים פשוטה. גישות והתנהגויות מסוימות יכולות לשקף צורה עדינה של הצבת העצמי במרכז המציאות ולא אלוהים.

התלמוד מקשר כעס בלתי נשלט לעבודת אלילים (שבת ק"ה ע"ב), בעוד שגאווה (סוטה ד ע"א), שנאה (יומא ט ע"ב), דיבור זדוני (ערכין טו ע"ב) וסירוב לעזור לנזקקים (כתובות ס"ח ע"א) נתפסים גם הם כעיוותים רוחניים.

לכן, עבודת אלילים אינה עוסקת רק בפסלים או בטקסים. היא עוסקת במה שתופס את מרכז עולמנו הפנימי.

מהי משמעות האמונה?1

ברמה הבסיסית ביותר, אמונה פירושה הכרה בכך שיש בורא שמקיים ומנהל את היקום.

מסר זה אינו חדש. על פי בראשית רבה, אלוהים אהב את אברהם משום שנודע לבורא בכל רחבי העולם (בראשית רבה מג, ז).

הרבי מליובאוויטש לימד עוד כי לימוד על אלוקים ועל אלוקות הוא כשלעצמו חובה חיובית עבור בני נח (ליקוטי שיחות, כרך כה, עמ' 190; כרך כז, עמ' 246).

אך הפילוסופיה היהודית שואלת שאלה עמוקה יותר: האם אמונה היא פשוט אמונה שאלוהים קיים, או שמא מדובר במשהו מעבר לכך?

הרמב"ם כותב שהמצווה הראשונה אינה רק להאמין באלוהים, אלא לדעת שאלוהים קיים (משנה תורה, הלכות יסודי התורה א', א').

בני אדם יכולים להתבונן בסדר, במורכבות ובחוכמה הטבועים בבריאה ולהגיע למסקנה שחייב להיות בורא תבוני מאחורי הכל.

גישה זו מפותחת בהרחבה ב חובות הלב. ב- שער ההתבוננות, רבי בהיא בן פקודה מעודד הרהור על החוכמה והסדר המצויים ברחבי הבריאה. ב... שער האחדות, הוא טוען ששום דבר לא יכול ליצור את עצמו.

לכן, ידע נבנה באמצעות התבוננות, רפלקציה והבנה.

אמונה מתחילה במקום בו ההבנה נגמרת.

הוגים אחרים, כמו דון יצחק אברבנאל, מסבירים שאמונה כרוכה בהכרה באלוהים כמציאות האולטימטיבית והעצמאית: זה שעליו תלוי כל הקיום, בעוד שאלוהים אינו תלוי בדבר.

אפילו לכך, עדיין ניתן לגשת דרך ההיגיון.

המימד העמוק ביותר של האמונה טמון מעבר להבנה אינטלקטואלית לחלוטין.

שני הממדים של הנוכחות האלוהית2

המיסטיקה היהודית מתארת שתי דרכים בהן אלוהים מתייחס לבריאה.

הראשון נקרא ממאלה כל עלמין—האנרגיה האלוהית הממלאת את כל העולמות.

השני הוא סובב קול אלמין—המציאות האלוהית החורגת מכל העולמות.

תורות חסידיות משוות את שני הממדים הללו לשכל ולרצון.

האינטלקט פועל דרך יכולות ספציפיות. ראייה מתבטאת דרך העיניים, שמיעה לאוזניים וההיגיון מתבטא דרך השכל.

עם זאת, הרצון משפיע על האדם כולו בו זמנית.

באופן דומה, אלוקים גם ממלא את הבריאה וגם מתעלה עליה בו זמנית.

כל יצור מקבל בדיוק את כוח החיים שהוא זקוק לו כדי להתקיים ולמלא את ייעודו, אך בו זמנית אלוקים נשאר מעבר לכל ההגדרות והמגבלות.

ידע עוזר לנו להבין כיצד אלוקים מתגלה בתוך העולם.

אמונה מתייחסת למה שמעבר להבנה האנושית.

אמונה צומחת דרך הבנה

לְפִי דרך מצוותכה (מצות האמן אלוקות), אמונה אינה חלה על מה שכבר ניתן להבנה.

ככל שההבנה גוברת, האמונה עוברת לרמות עמוקות יותר ויותר.

קחו לדוגמה מטופל שמגיע לרופא.

בתחילה, המטופל פועל לפי עצות רפואיות המבוססות על אמון. אולם, אם המטופל לומד מאוחר יותר רפואה וילמד כיצד הטיפול פועל, האמון מפנה את מקומו להבנה.

אז האמונה עוברת לרמה גבוהה יותר, ומתמקדת בהיבטים שנותרו מעבר להסבר.

במובן זה, צמיחה רוחנית אמיתית אינה מבטלת את האמונה - היא מרוממת אותה.

לכן, המסורת היהודית מעודדת אנשים לא רק להאמין, אלא ללמוד, להרהר ולעדן את עצמם.

ככל שאנו מבינים יותר, כך אמונתנו מתבגרת יותר.

אברהם: מורה האמונה3

דרשה חסידית שנשא רבי יוסף יצחק שניאורסון בשנת 1941, תחת הכותרת ויתה אשל 5701, מציע תמונה מעמיקה של שליחותו של אברהם.

התורה מספרת שאברהם נטע אשל בבאר שבע (בראשית כא, לג).

המסורת הרבנית מסבירה שייתכן שזה היה פונדק שבו מטיילים קיבלו אוכל, שתייה ואירוח.

לאחר האכילה, האורחים הודו באופן טבעי לאברהם.

הוא היה עונה בעדינות:

“"אל תודה לי. תודה למי שברא את העולם."”

אך אברהם עשה הרבה יותר מאשר לעודד הכרת תודה.

הוא הסביר מושגים רוחניים עמוקים בדרכים שאנשים רגילים יכלו להבין.

הוא לימד כי:

לא כולם הבינו לחלוטין את תורתו של אברהם.

אך רבים התרגשו מכנותו, התלהבותו ואמונתו.

כְּמוֹ ויתה אשל 5701 מסביר, אפילו אלה שלא יכלו לתפוס את רעיונותיו של אברהם באופן אינטלקטואלי, עדיין חשו את אמיתותם דרך החיוניות שבה דיבר.

אמונה צומחת לא רק דרך ידע, אלא גם דרך ניסיון ודוגמאות אמיתיות.

אמונה ונפש האדם

החסידות מלמדת שאמונה נובעת מהנשמה עצמה.

עבור בני נח, אמונה מושרשת ביכולתה של הנשמה לתפוש את האלוקות. מושג זה נדון ב יהל אור (67:5) ובפירוש הסידור עם חסידות שער חג המצות.

הנשמה, במובן זה, דומה למלאכים, התופסים את המציאות האלוהית ישירות.

עבור יהודים, לעומת זאת, תורת החסידות מתארת רמה נוספת.

מהותה של הנשמה היהודית אינה רק מודעת לאלוקים - היא מאוחדת באופן מהותי עם אלוקים.

קשר עמוק יותר זה, המוסבר בפרקים 18 ו-19 של תניא, חורג מעבר להסבר ולהיגיון.

זה פשוט כך.

אף על פי כן, יהודים ולא יהודים כאחד נקראים להעמיק את מודעותם לאלוקים באמצעות לימוד, התבוננות, תפילה, חיים מוסריים ועידון עצמי.

המטרה האולטימטיבית של האמונה

אמונה לא נועדה להחליף את ההיגיון.

זה מרחיב את ההיגיון ומצביע מעבר למגבלותיו.

המסורת היהודית מלמדת שהעולם מתקדם לעבר עידן של מודעות רוחנית גדולה יותר, שבו כל האנושות תכיר בנוכחותו של אלוהים.

תהילים ס"ז מבטא את החזון הזה בצורה יפה:

“"יַהֲלַדְךָ עַמִּים אֱלֹהִים יַהֲלַדְךָ כָּל עַמִּים".”

“"ישמחו גויים וירו בשמחה, כי אתה שופט עמים ביושר ומנהיג גויי ארץ".”

החזון האולטימטיבי אינו מוגבל לאומה אחת או לקהילה אחת.

זהו עתיד שבו כל בן אנוש יוכל לחוות מודעות עמוקה יותר של מטרה ומשמעות אלוהית.

אמונה מתחילה בהכרה שיש במציאות יותר ממה שאנחנו יכולים לראות.

זה גדל דרך למידה.

זה מעמיק דרך ניסיון.

ובסופו של דבר, זה מוביל אותנו למערכת יחסים משמעותית יותר עם אלוהים, עם אחרים ועם עצמנו.

מאת הרב טוביה סרבר

קובץ PDF

מקורות

  1. מבוסס על דרך מצוות, מצוות האמנת אלוקות ↩︎
  2.  מבוסס על מאמרים סוכרת, כרך ב. 6, 132 ↩︎
  3. מבוסס על ויטא אשל תשנ"א פרקים א' ו-ב'
    ↩︎

 © כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.