בס"ד

פוסט זה בבלוג הוא סיכום של שיעור רב עוצמה על פרשת האזינו. בהחלט שווה לצפות בשיעור המלא ביוטיוב לקבלת תובנה מעמיקה יותר. כאן, נשתף כמה רעיונות מרכזיים ושיעורים מעשיים כיצד נוכל להשתמש בדיבור שלנו בחיי היומיום כדי לבנות במקום להרוס.

בצלם אלוקים: ייעודה האוניברסלי של האנושות

“"אהוב האדם, כי בצלם נברא."” — רבי עקיבא (פרקי אבות 3:14)

ההתחלה: אנושיות, לא אומה

התורה מתחילה לא בעם אלא באדם.

ב בראשית (בראשית א':26–27) אנו קוראים:

“"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשׂוֹת אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כְּדִמְתָּנוּ."‘

וַיָּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלְמֵי אֱלֹהִים בְּרָאוֹ זכר ונקבה בְּרָאֵם".”

מאוחר יותר, ב פרשת נח (בראשית ט', ו'):

“"מי ששפך דם אדם, באדם יישפך דמו, כי בצלם אלוקים עשה את האדם".”

לפני הברית, היה מַצְפּוּן.

לִפנֵי סיני, היה שם דרך ארץ — דרך המודעות המוסרית.

מראה של מצפון

אם היית עומד מול מראה שמשקפת לא את פניך אלא את מצפונך - מה היית רואה?

האם תזהה שם את דמותו של אלוהים?

דברי רבי עקיבא - “"אהוב האדם, כי בצלם נברא"” — להזכיר לנו ש צלם אלוהים, הצלם האלוהי, אינו פריבילגיה יהודית אלא גורל האדם.

כל אדם נושא את החותם הזה ולכן נושא עליו חובה קדושה לעשות את רצון הבורא.

להיות עצמך - אבל איזה עצמי?

התרבות המודרנית משבחת אותנטיות: “"תהיה עצמך."”

אבל לעתים רחוקות זה שואל, איזה עצמי ראוי לבוא לידי ביטוי?

פרקי הפתיחה של התורה מוסרים לנו מסר שונה.

האנושות אינה תאונה אקראית של אבולוציה - היינו נוצר בצלם אלוהים.

אך לאלוקים אין צורה, אין גוף, אין צורה. 

אז מה המשמעות של להיברא "בצלמו"?

משמעות הדבר היא שבתוך כל בן אנוש טמון ניצוץ של היגיון אלוהי, מצפון ויצירתיות.

לחיות ללא מודעות לאמת זו פירושו לבלבל בין חופש לריקנות.

“"להיות נברא בצלם אלוהים זו לא מחמאה; זוהי ייעוד."”

כבוד וחובה

רש"י מסביר שמכיוון שהאדם אהוב, לכן מוטלת עליו החובה למלא את רצון ה'.

כבוד וחובה הם בלתי נפרדים.

להיווצר בצלם אלוהים פירושו להיות אחראי על ייצוג המוסר האלוהי בעולם.

ה תפארת ישראל (רבי ישראל ליפשיץ) - בפירושו על פרקי אבות — מרחיב את זה בצורה יפה.

בציטוט בראשית ט':6, אשר חל על כל האנושות, הוא מלמד ש... צלם אלוהים הוא אוּנִיבֶרְסָלִי, לא ברית.

כל האנושות נושאת את הצלם האלוהי.

חוק והתעוררות מוסרית

הרמב"ם (רמב"ם, הלכות מלכים ח:י) כותב שמשה נצטווה לוודא שכל העמים מקבלים את שבע מצוות בני נח.

ה תפארת ישראל רואה את דברי רבי עקיבא כ מקבילה מוסרית לחובה חוקית זו.

הוא שואל: אם התורה מתירה כפייה לקיים את החוק האלוהי,

“"כמה יותר יש להשתמש בשכנוע באמצעות דברי אהבה כדי לעורר את לבבות האנושות כולה למקורם האלוהי?"”

הרב ליפשיץ הופך אפוא כפייה לחמלה - ומזמין את האנושות לא לציית מתוך פחד, אלא להתעורר מתוך אהבה.

תמונה ודמיון

ה תפארת ישראל מבדיל בין שני ביטויים:

כל אדם נוצר בצלם — עם פוטנציאל אלוהי.
אבל רק מי שפועל מתוך מצפון, כי אלוקים ציווה זאת, מגלם באמת צלם אלוהים.

לפיכך, בראשית ט', ו' - "כי בצלם אלוקים עשה את האדם" - אינו מדבר על מה שאנחנו כבר מהווים, אלא על מה שאנחנו נקראים להיות.

תפוח אדמה, חוקר וסקרנות אלוהית

בפתק היסטורי יוצא דופן, שנכתב בתחילת המאה ה-17, ה- תפארת ישראל מזכיר את החוקר האנגלי סר פרנסיס דרייק.

הוא מתעד שמלך אנגליה שלח את דרייק להפליג מסביב לעולם, והוא חזר עם מפעל שלא היה ידוע קודם לכן באירופה - ה... באטה, או תַפּוּחַ אַדֲמָה.

עבור הרב ליפשיץ, זה לא היה סמל של פינוק, אלא של בִּינָה.

התושייה האנושית - אפילו גילוי מקור מזון חדש - העידה על החוכמה האלוהית הטבועה באנושות.

סקרנות כזו, הוא כותב, משקפת את כוונתו של הבורא עצמו שהארץ "תיישב" (ישעיהו מ"ה:י"ח).

חקירה, כאשר היא מונחת על ידי סקרנות ויראת כבוד, היא גילוי מקודש - השכל משרת את המטרה האלוהית.

המרפא: חמלה בצלם אלוקים

מאות שנים לאחר מכן, אנגלי אחר, אדוארד ג'נר, גילה חיסונים והציל מיליוני חיים.

למרות שהוא חי זמן רב לאחר מכן תפארת ישראל, עורכים מאוחרים יותר ציינו את עבודתו כהגשמה מודרנית של אותו רעיון.

דרייק וג'נר מייצגים שני היבטים של צלם אלוהים:

שניהם מגלמים את השותפות של האנושות עם אלוהים - הרחבת החוכמה האלוהית אל העולם הפיזי, לטובת כולם.

עולם מאוחד על ידי ערכים

כאשר האנושות פועלת בצדק, שומרת על החיים ומכירה בריבונותו של אלוהים, היא הופכת פוטנציאל למציאות.

זה ממלא את מטרתה העמוקה ביותר של הבריאה: שהתבונה האנושית תוביל לידיעת אלוקים.

כיום, אומות מחולקות על ידי דגלים וגבולות. מוסדות מבקשים לאחד אותנו, אך לעתים קרובות נכשלים.

אך דמיינו עולם כבול לא על ידי כוח אלא על ידי ערכים — על ידי המודעות לכך שכל בן אנוש נושא את דמותו של האלוהי.

אהבה, אחריות ושתי האהבות

“"אהוב האדם", אומר רבי עקיבא - אך אהבה זו גם מוכיחה.

להיברא בצלם אלוהים פירושו להיות אַחֲרַאִי לתמונה הזו.

לפגוע, לבזות או להכחיש את האמת המוסרית פירושו להשחית את דמותו של אלוהים.

ובכל זאת, האהבה האלוהית קיימת.

המשנה ממשיכה: "אֲהוּבִים יִשְׂרָאֵל", הנקראים ילדי הנוכחות בכל מקום וקיבלו את כלי יקר — התורה.

אבל לאהבה השנייה קדמה הראשונה, האוניברסלית: אהוב הוא האדם.
זהו הגשר המחבר את כל הבריאה לבוראה.

תורת האנושות

לפני תורת ישראל באה תורת האנושות - החוק המוסרי הכתוב בלב האדם.

לחיות בצלם אלוהים זה לחשוב בבהירות, לבחור ביראת כבוד ולפעול בחמלה.

בכל פעם שאדם עושה טוב משום שזה רצון ה', הוא מקיים את המטרה שלשמה נברא אדם.

מהנוסע שמיפה את הלא נודע ועד למרפא שריפא את חשוכי המרפא,

מתפוח האדמה שהאכיל אומות ועד למעשה המוסרי ששומר על החיים -

כל אחד מהם משקף את הבורא אשר מוציא סדר מתוך כאוס, ואור מתוך חושך.

לחיות את הדמיון

“"צלם ה' אינו תעלומה שיש לפתור,

אלא דמיון שיש לחיות."”

מי ייתן ונזכה לזכור את האמת הזו - ולחיות כל יום באופן שחושף את הצלם האלוהי שבתוכנו.

מאת הרב תני ברטון

עוד שיעורים של הרב תני ברטון

 © כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.