בס"ד
בפרשת תורה זו אנו נתקלים ברגע היסטורי מכונן: ביאור ותרגום התורה לעולם כולו. ערב הכניסה לארץ ישראל, משה ביאר את התורה בשבעים שפות. יתר על כן, הוא ציווה על העם לחרוט את התורה על אבנים ענקיות בשבעים שפות מיד לאחר חציית הירדן, כשהם עומדים בארץ ישראל (סוטה לב ע"א).
חז"ל מסבירים שזה נעשה כדי שלאומות העולם תהיה גישה לתורה שבכתב ולא תהיה להם שום תירוץ לטעון שמעולם לא ניתנה להם ההזדמנות ללמוד אותה (סוטה לה ע"ב).
אך ישנו אירוע נוסף של תרגום התורה שנחשב לשלילי. תלמי, מלך מצרים ההלניסטית, אילץ את זקני ישראל לתרגם את התורה ליוונית. על אותו יום אמרו חז"ל: "היום ההוא היה רע כמו היום שבו נעשה עגל הזהב". זה מעלה שאלה: מדוע נחשב פירוש התורה של משה בשבעים שפות למעשה קדוש ומבורך לטובת אומות העולם, בעוד שתרגומה ליוונית עבור המלך תלמי נתפס לשלילי?
כאשר הקדוש ברוך הוא ממנה את משה לעשות משהו לפי ציוויו, זה משרת אך ורק את רצון ה'. לכן, לא תהיה שום תוצאה רעה מכך. אבל כאשר המלך תלמי תרגם את התורה, הוא פתח את הדלת לאי הבנה ולסיכון לעיוות התורה בצורה לא מספקת לעולם החיצון (ליקוטי שיחות, כרך כ"ד, דברים, שיחה א').
זהו ההבדל המהותי בין משה לתלמי. כאשר משה פירש את התורה בשבעים שפות, הוא עשה זאת בצו אלוהי ובאמצעות נבואה. קדושת התורה ליוותה את המילים הללו, והפירוש עצמו הפך לערוץ אלוהי מוגן שדרכו התורה שבכתב יכלה להאיר את כל האנושות מבלי לפגוע באותנטיותה. לעומת זאת, התרגום שהוזמן על ידי המלך תלמי מקורו בשאיפות הפוליטיות והתרבותיות של מלך הלניסטי שביקש לשלב את התורה בספרייתו המלכותית.
מכאן עולה מסר חיוני לכל בן נח. הרמב"ם מלמד שבני נח ראוי לתואר הנעלה של "מחסידי אומות העולם" רק אם הוא מקבל ומקיים את שבע מצוות בני נח, משום שהקדוש ברוך הוא ציווה אותן בתורה והודיע לנו באמצעות משה רבינו בהר סיני שכל אומות העולם מחויבות לקיים אותן (משנה תורה, הלכות מלכים ח', יא).
כאשר בני נח מתחברים בשמחה לתורה דרך מקורה האותנטי - בנאמנות מלאה לשבע מצוות בני נח שניתנו בהר סיני, הם הופכים לשותפים בהגשמת מטרתו האוניברסלית של ה' לבריאה. הם עוזרים להכין את העולם להגשמת החזון הנבואי: "כי אז אהפוך את העמים לשפה טהורה וקראתם כולם בשם ה' ועבדו אותו ללב אחד" (צפניה ג', ט').
מאת הרב משה ברנשטיין
מקורות:
דברים א':ה'. תלמוד בבלי, סוטה לה ע"א–לו ע"א. הרמב"ם, משנה תורה, הלכות עבודה זרה פרק א'. הרמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים ח':י"א. מסכת סופרים א':ז'–ח'. ליקוטי שיחות, כרך כ"ד, פרשת דברים, שיחה א'. צפניה ג':ט'. סוטה לב ע"א.
אם אתם רוצים עוד שאלות למחשבה, ראו את הבלוגים האחרים של הרב משה ברנשטיין
© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.
הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.