“"עם קדושים תהיו לי; בשר בהמה טרפה בשדה לא תאכלו; אל הכלב תשליכו אותו" (שמות כב, ל).
יש כאן תובנה עמוקה מה"דעת זקנים מבעלי התוספות". היה נפוץ מאוד שאנשים היו בעלי כלב ששמר על עדריהם. הפסוק מתאר מצב שבו כלב זה אכזב את אדונו בכך שלא מנע מזאב לתקוף אחת הכבשים. למרות מחדל זה, שעלול היה לגרום לאדונו להיות נסער מאוד, התורה מחייבת את הכלב "לקבל גמול" בשרידי הכבש.
בדרך כלל, הכלב לא היה מקבל אוכל כל כך טוב - עכשיו הוא מקבל פינוק מדהים, למרות שהוא אכזב את בעליו.
האמת היא שזו הייתה טעות נדירה. יום אחר יום, הכלב מגן על העדר ואף מסכן את חייו. גם זאב היה שמח לקבל ממנו חלק. בדרך כלל, הכלב לא מקבל שום הערכה מיוחדת על ביצוע עבודתו והוא אוכל את כל השאריות שנותרות לאחר שכל בני הבית צרכו כמעט הכל.
כהוקרה על כל שירותו הנאמן והבלתי נלאה של הכלב בעבר - ועל כך מעולם לא הוערכה עליו במיוחד - הוא מקבל כעת משהו מיוחד.
לעתים קרובות כל כך, אנו מקבלים כמובן מאליו כל כך הרבה ממה שאחרים עושים, רק כדי להתלונן כשהם עושים טעות או לא מבצעים את העבודה בצורה אופטימלית. התורה מלמדת אותנו כאן לקח חיוני: הדברים השגרתיים שאחרים עושים עבורנו אינם שגרתיים - הם לעתים קרובות הרואיים וראויים להכרת הטוב העמוקה ביותר שלנו.
מאת הרב מיכאל סקובק
© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.
Hebrew 
English 
Dutch 
French 
Spanish 
Italian 
German