ויאמר ה' אל משה לך ורד כי השחית עמך אשר העלית מארץ מצרים... עשו להם עגל מסיכה וישתחוו לו ויזבחו לו..." (שמות לב, ז-ח).

משה יורד מההר כששני הלוחות בידיו והוא כה מזועזע ממה שהוא רואה עד שהוא מנפץ את הלוחות למרגלות ההר (פסוק 19).

קשה להבין מדוע משה כה נסער ממה שראה, בהתחשב בכך שאלוהים סיפר לו בדיוק מה העם עושה. מדוע הוא היה כל כך המום?

למעשה, אלוהים לא אמר לו בדיוק מה קורה. בקריאת הטקסט של מה שמשה רואה בפועל, יש מילה אחת שלא מופיעה בתיאורו של אלוהים את המתרחש:

“"וַיְהִי כִּי גָרַשׁ אֶל־הַמַּחֲנָה וַיַּרְא אֶת־הַעֲגָל וַיַּרְחֹד אֶת־פֶּלֶג וַיַּרְחֹד אֶפֶן־מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֹחַ אֶת־הַלְּחָנָה מֵעַל־יָדָיו וַיִּשְׁבֹרֵם מִתַּחְלַת הַהָר" (לב, יט).

לדברי פרשנים כמו הרב עובדיה ספורנו, אלו היו הריקודים! זה היה דבר אחד שעם עשה את הדבר הלא נכון - אבל שהם היו מעורבים בזה, וחוגגים את חטאם - זה היה יותר מדי עבור משה.

התלמוד מציע כי העם היהודי עמד בפני השמדה בידי המן בסיפור פורים משום שנהנה במסיבה שערך אחשורוש (מגילה יב, ע"א).

הפרשנויות מציינות שאם הם פשוט היו הולכים ואוכלים, כי היה מסוכן לא ללכת - הם היו יכולים לקבל אישור. אבל הם לא הרגישו רע על כך שהם צריכים ללכת - הם נהנו מאוד! זו הייתה הבעיה.

מאת הרב מיכאל סקובק

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.