כ"ו בתשרי – 11 באוקטובר 2023

אלוהים הבהיר היטב כי אסור לאכול את עץ הדעת טוב ורע, וכי "ביום אכלך ממנו מות תהיה מות" (בראשית ב', יז). אם כך היה המצב, כיצד יכול הנחש לחשוב שהוא יכול פשוט לומר לחוה כי "לא תמותו!" (בראשית ג', ד'). נראה שזה לוקח את החוצפה לרמה אבסורדית.

הגאון מוילנה הסביר שאם נחשוב בצורה צלולה ובהירה - לעולם לא נחטא. זה קורה רק כאשר אנו מרשים לחשיבה שלנו להתעמעם עד כדי כך שנוכל לסטות לכיוון הלא נכון. כך פירש ה' את דברי ה' לקין: אם תתן לו פתח - חטא יתנפל (בראשית ד', ז').

חוה נתנה לנחש בדיוק פתח כזה, וזו הסיבה שהיא הרגישה שהיא יכולה להתחמק מסתירה נועזת של הצהרתו הברורה של אלוהים. זה התחיל בשאלה נוקבת אליה: האם נכון שאלוהים אמר שאסור לאכול מכל עץ הגן? (ג':1) חוה ענתה באומרה ש"מאת עץ הגן נאכל - אבל מפרי העץ שבאמצע הגן אמר אלוהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותו". (ג':2-3)

אלוקים הצהיר במילים חד משמעיות שהם בוודאי יהיו נתונים למוות. הצגתה של חוה פחות ברורה - פן תמותו. כמעט ואומרת: אולי תמותו. בכך שאיבדה את המיקוד והבהירות, חוה הציגה פתח שבו הנחש יכל להיכנס באומץ.

הרב נח ויינברג כתב מחדש מפורסם של שורה מאת פטריק הנרי, והוא התעקש שהמוטו שלנו בחיים צריך להיות: תנו לי בהירות או תנו לי מוות! זה בהחלט חייב להיות בראש סדר העדיפויות שלנו. אנחנו צריכים נואשות להיות ברורים לגבי מי אנחנו, בשביל מה אנחנו חיים וכיצד אנחנו הולכים להשיג את מטרותינו. רק סוג כזה של בהירות ימנע מאיתנו להיות מוסחים ובלבולים על ידי גל הבלבול הגואה בעולם סביבנו.


מאת הרב מיכאל סקובק

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.