בס"ד


מקור ראשוני לשבע מצוות בני נח

1. תוספתא, עבודה זרה, פרק ט, משנה ד

בני נח נצטוו על שבע מצוות: חוקים, עבודה זרה, עריות, רצח, גניבה ואכילת איבר של בהמה חיה.על שבע מצות נצטוו בני נח על הדינין ועל עבודת כוכבים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ועל הגזל ועל אב מן החי.

2. TB סנהדרין 56a

חכמים לימדו: בני נח נצטוו על שבע מצוות: חוקים, חילול קודש, עבודה זרה, עריות, רצח, גניבה ואכילת איבר של בהמה חיה.תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם ע”ז גילוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי.

3. רמב"ם, שם, הלכה יד

באיזה אופן נצטוו עליהם בנוגע לחוקים? הם מחויבים להציב שופטים ואוכפים בכל מקום כדי לפסוק בנוגע לשש המצוות (האחרות).וְכֵיצַד מְצֻוִּין הֵן עַל הַדִּינִין. חַיָּבִין לְהוֹשִׁיב דַּיָּנִין וְשׁוֹפְטִים בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ לָדוּן בְּשֵׁשׁ מִצְוֹת אֵלּוּ.

ב' מאדם הראשון ועד נח: בשר

4. רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ט', הלכה א'

אדם הראשון נצטווה על שישה דברים: עבודה זרה, חילול קודש, רצח, הפקרות, גניבה וחוקים.עַל שִׁשָּה דְּבָרִים נִצְטַוָּה אָדָם הָרִאשׁוֹן. עַל עֲבוֹדָה זָרָה. וְעַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם. וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת. וְעַל הַגֵּזֶל. וְעַל הַדִּינִים.

5. TB סנהדרין נט ב

אמר רבי יהודה בשם רב, "לא הותר לאדם הראשון לאכול בשר, ככתוב 'הם (הצמחים) יהיו לכם לאכלה' - הם (הצמחים) יהיו לכם למאכל ולבהמת הארץ, והבהמה לא תהיה לכם למאכל. אבל כשבאו בני נח, התיר להם ה' לאכול בשר, ככתוב 'כדשא ירוק נתתי לכם את הכל'. אפשר לחשוב, אם כן, שהאיסור לאכול גפה של בהמה חיה לא חל עליהם, אלא הפסוק אומר 'רק את הבשר עם נפשו שהוא דמו לא תאכלו'".אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה דכתיב (בראשית א, כט) לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולא חית הארץ לכם וכשבאו בני נח התיר להם שנאמר (בראשית ט, ג) כירק עשב נתתי לכם את כל יכול לא יהא אבר מן החי נוהג בו ת”ל. (בראשית ט, ד) אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו

6. רמב"ם, שם.

לנח ניתנה מצווה נוספת, כפי שכתוב בפסוק: "אך בשר אשר נשמתו אשר דמו לא תאכלו".הוֹסִיף לְנֹחַ אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁנֶּאֱמַר )בראשית ט, ד" (אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ"”

7. כסף משנה על הלכות מלכים ט', א'

מכאן ניתן להסיק שאדם הראשון לא נצטווה באיסור אכילת אבר של בהמה חיה, כלומר, רק אם לא הייתה בהמה, היא הותרה לו כמאכל - ומכיוון שאדם הראשון לא הותר לאכול בשר כלל, לא היה צורך לצוות עליו באיסור אכילת אבר של בהמה חיה. וזו הסיבה שהרמב"ם כותב שאדם נצטווה רק שישה דברים, וכי... אייבר מין החי הייתה מצווה שניתנה לנח - למרות העובדה שחז"ל גוזרים את כל שבע המצוות מפסוק הכולל אמירה לאדם הראשון עצמו. אנו מסיקים מדברי הרמב"ם שהפסוק הוא פשוט מצווה אסמכטה.משמע מהכא שאדם הראשון לא נצטוה על אבר מן החי שמי שמצווה על אב מן החי משמע דכשאינו מן החי מותר לו וכיון דלאדם הראשון לא הותר לו בשר כלל לא היה צריך לצוותו על אבר מן החי וזהו שכתב. רבינו על שש דברים נצטוה אדם וכו' הוסיף לנח אב מן החי ואע”ג דמייתי סתם כולהו שבע מצות מויצו ה' אלהים וההוא קרא באדם כתיב הא משמע מדברי רבינו דההוא קרא אסמכתא בעלמא.    

8. רש"י, ת"ב סנהדרין נה ע"ב

“"אכלה תאכל": את אשר מיועד לאכילה, ולא תאכל אבר של חַי בעל חיים, שכן בעל חיים בעודו בחיים אינו מיועד למאכל, אלא מיועד לשמש לרבייה.אכול תאכל – העומד לאכילה ולא תאכל אב מן החי דבהמה בחייה אינה עומדת לאכילה אלא לגדל ולדות  

9. תוספות, שם.

“"אכלה תאכל": זוהי הכוונה כאשר נאמר בהמשך כי אדם הראשון לא היה רשאי לאכול בשר - שהוא לא יכול היה לשחוט בעלי חיים כדי לאכול אותם, אך אם הבהמה מתה מסיבות טבעיות, הותר לו לאכול אותם. וזה לא כולל מקרים של אייבר מין החי, שבה, אפילו אם האיבר נופל מהבהמה מעצמו, אסור.אכל תאכל ולא אבר מן החי – והא דאמרינן לקמן (סנהדרין דף נט:) דלא הותר לאדם הראשון בשר לאכילה היינו להמית ולאכול אבל מתה מאליה שריא ואתא לפוקי אבר מן החי דאפי' נפל מאליו אסור.  

ג מקור מקראי לחוקי בני נח?

10. בראשית ב':16

וַיְצוֹת יְהוָה אֶת־הָאָדָם לֵאמֹר: "מִכָּל־עֵץ הַגָּן תֹאכַל".וַיְצַו֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל׃

11. בראשית א':כ"ט

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵצֶב מַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה מַזְרַע עַל כָּל הָאָרֶץ וְכָל הָעֵץ מַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה מַזְרַע יִהְיֶה לָכֶם לָאֱכֹל׃.וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַתִּי לָכֶ֜ם אֶת־כׇּל־עֵ֣שֶׂב.׀ זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י כׇל־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־כׇּל־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ פְרִי־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָיִכֶ֥ם. לְאׇכְלָֽה׃

12. טב סנהדרין 56b

מנין אנו שואבים את שבע המצוות? אמר רבי יוחנן: "וַיְצוֹן ה' אֶת הָאָדָם לֵאמֹר מִכָּל עֵץ הַגָּן תֹאכֹל" (בראשית ב', ט"ז). "וַיְצוֹן ה' אֱלֹהִים" - הכוונה היא... חוקים, כפי שכתוב בפסוק אחר, 'כי ידעתיו, וְאֵיזֶה יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְכוּ' (בראשית י"ח, י"ט). "ה'" - זה מתייחס ל חִלוּל הַשֵׁם, כפי שכתוב בפסוק אחר, 'והמחלל את שם ה' מות יומת'. (ויקרא כ"ד, ט"ז) "אלוהים" - זה מתייחס ל עֲבוֹדַת אֵלִילִים, כפי שפסוק אחר קובע, 'לא יהיה לך אלהים אחרים' (שמות כ', ב'). "אדם" - זה מתייחס ל רֶצַח, כפי שאומר פסוק אחר, 'שופך דם אדם וכו'' (בראשית ט', ו') "אמר" - זה מתייחס ל אי מוסריות מינית, כפי שכתוב בפסוק אחר, 'אם ישלח איש את אשתו ועזבה אותו ותשא איש אחר...' (ירמיהו ג', א') "מכל עץ הגן" - ולא משהו שנרכש על ידי גְנֵבָה“"אכלת רשאי" - אבל לא גפה של בעל חיים חימנהני מילי אמר ר' יוחנן דאמר קרא (בראשית ב, טז) ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל : ויצו אלו. הדינין וכן הוא (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' ה' זו. ברכת השם וכן הוא (ויקרא כד, טז) ונוקב שם אומר ה' מות יומת אלהים זו עבודת כוחות וכן הוא (שמות כ, ב) לא יהיה לך אלהים אחרים על האדם אומר זו שפיכות דמים וכן הוא (בראשית ט, ו) שופך דם האדם וגו' לאמר זו גילוי עריות וכן הוא (ירמיהו ג, א) לאמר הם ישלח אומר איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר מכל עץ הגן ולא. גזל אכל תאכל ולא אבר מן החי

13. שם.

כאשר בא רבי יצחק, הוא לימד את ההיפך: "וַיְצַוָּה (ה' אֱלֹהִים)" - הכוונה היא עֲבוֹדַת אֵלִילִים “"אלוהים" - זה מתייחס לחוקים. ש"אלוהים" (א-לוחים) מתייחס לחוקים הגיוני, כי זה כתוב, ובעל הבית יפנה לשופטים (למשללוהים). אבל העובדה ש"ו(ה' צוה)" מתייחסת לעבודת זרות, כיצד יש להבין זאת? [זהו דיון בין] רב חסדא לרב יצחק בר אבדימי. אחד מהם אמר, "מהר סטו מן הדרך אשר ציוויתי אותם (צביתי), וַיַּעֲשֶׂה לָעַל פְּעַל זָהָב... (שמות לב, ח), וְהַשֵּׁנִי אָמַר: "נִרְמֹה אֶפְרָיִם, נִגָּזֵל מִתְעֲבֹר, כִּי הָלַךְ בְתַוְלָה אַחֲרֵי הַבֶּל ("וְעָשָׂו לָעַל פְּנֵי הַבֶּלֶךְ""צב"(הושע ה', יא)"כי אתא רבי יצחק תני איפכא ויצו זו עבודת כוכבים אלהים זו דינין בשלמא אלהים זו דינין דכתיב (שמות כב, ז) ונקרב בעל הבית אל האלהים אלא ויצו זו ע”ז מאי משמע רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר (שמות לב, ח) סרו מהר מן הדרך אשר. צוותים עשו להם וגו' וחד אמר (הושע ה, יב) עשוק אפרים רצוץ משפט כי הוא הילך אחרי צו.

14. יד רמה על סנהדרין 56א/ב

בגמרא נאמר, "ושאלתי אותם, 'מניין לנו שבע מצוות?'. אמר רבי יוחנן, 'מכל העצים וכו'. הפסוק מיותר, כי כל מה שהיה צריך היה לאסור עליהם לאכול מעץ הדעת. כי, לגבי היתר העצים האחרים, ישנו פסוק נוסף שאומר, "ויאמר ה' הנה נתתי לכם את כל עשב מזרע על כל הארץ וכל העץ אשר לו זרע יהיה לכם לאכילה". היה צריך לומר, "לא תאכלו מעץ הדעת". מהי מטרת הפסוק השני? מכאן אנו למדים שהוא נועד להתבאר.ואיבעיא לן מה"מ דאמרן ז' מצות נצטוו בני נח א"ר יוחנן דאמר קרא ויצו כו' כוליה קרא יתירה הוא דהא לא איצטריך אלא למיסר להו עץ הדעת דאי למיסר להו שאר הנך הא כתיב קרא אתרינא ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני. כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאכלה והוה ליה למיכתב ויאמר לו מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ואידך קרא למה לי ש”מ לדרשא הוא דאתא.  

ד' גילוי מתקדם של התורה

15. רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ט', הלכה א'

למרות שכל המצוות הללו הן מסורת מקובלת בידינו ממשה רבינו, ושהן הגיוניות, [די לומר] שבתוך ההקשר הכללי של מצוות התורה, ברור שאדם נצטווה רק על אלה. לנח ניתנה המצווה הנוספת, איסור אכילת גפה של בהמה חיה, כפי שכתוב בפסוק "אך בשר עם נפשו אשר דמו לא תאכלו" (בראשית ט', ד'). לפיכך, ישנן שבע מצוות. וכך היה בכל העולם עד אברהם. אברהם בא, וניתנה לו מצוות ברית מילה נוספת, וקבע תפילת שחרית. ויצחק הפריש עשירית מהכנסתו, וקבע תפילה נוספת לצהריים. ויעקב קיבל מצווה נוספת לא לאכול את עצב השת, וקבע תפילת ערב. ובמצרים, עמרם קיבל מצוות נוספות. כאשר משה רבינו בא, התורה נשלמה דרכו.אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן הֵן קַבָּלָה בְּיָדֵינוּ מִמָּשֶׁה רַבֵּנוּ. וְהַדַּעַת נוֹטָה לָהֶן. מִכְּלַל דִּבְרֵי תּוֹרָה יֵרָאֶה שֶׁעַל אֵלּוּ נִצְטַוָּה. הוֹסִיף לְנֹחַ אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ד) "אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ". נִמְצְאוּ שֶׁבַע מִצְוֹת. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר בְּכָל הָעוֹלָם עַד אַבְרָהָם. בָּא אַבְרָהָם וְנִצְטַוָּה יֶתֶר עַל אֵלּוּ בְּמִילָה. וְהוּא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית. וַיִּצְחָק הִפְרִישׁ מַעֲשֵׂר וְהוֹסִיף תְּפִלָּה אַחֶרֶת לִפְנוֹת הַיּוֹם. וְיַעֲקֹב הוֹסִיף גִּיד הַנָּשֶׁה וְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית. וּבְמִצְרַיִם נִצְטַוָּה עַמְרָם בְּמִצְוֹת יְתֵרוֹת. עַד שֶׁבָּא משֶׁה רַבֵּנוּ וְנִשְׁלְמָה תּוֹרָה עַל יָדוֹ

ה' ההיגיון של מצוות שבע

16. TB יומה 67b

הרבנים לימדו "את חוקיי תעשה"משפחה)—אלה דברים שאם לא היו כתובים בתורה, היה הגיוני לכתוב אותם. ואלה הם: [האיסורים על] עבודת אלילים, עריות, רצח, גניבה וחילול הקודש.תָּנוּ רַבָּנַן, "אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ" — דְּבָרִים שֶׁאִלְמָלֵא (לֹא) נִכְתְּבוּ דִּין הוּא שֶׁיִּכָּתְבוּ, וְאֵלּוּ הֵן: עֲבוֹדָה זָעֲרָה, וְגָרוֹל. וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְגָזֵל, וּבִרְכַּת הַשֵּׁם.

17. ויקרא י"ח:ד

את משפטי תעשה ואת חקתיי תשמור למען ללכת בהם אני ה' אלוהיך.אֶת־מִשְׁפָּטַ֧י תַּעֲשׂ֛וּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֽם׃

18. רש"י, שם.

“"שיפוטיי": משתמעים כאן כללים פשוטים והגיוני שאדם פועל לפיה.משפטים – משמע דברים המיושרים והדין נותן לעשותו 

19. הרה"ג רבי יהודה לוע, המהר"ל מפראג, חידושי אגדות, ט"ב יומא 67ב.

“"היה הגיוני לכתוב אותם": הכוונה היא שאם חוקים אלה לא היו נכתבים לישראל במתן תורה, היה הגיוני שהם היו נכתבים משום שהיו מצוות בני נח. "ואלה הן וכו'": אבל "חוקותיי (חוקים) האם תשמרו", אפילו אם הם כתובים, השטן ואומות העולם דוחים אותם, משום שהם אינם הגיוניים [כשלעצמם].דין הוא שיכתבו כו'. ר’ל שאילו לא נכתב לישראל בנתינת התורה דין הוא שיכתבו לפי שהם מצות בני נח ואלו הן ע”ז כו”. אבל את חקותי תשמרו גם אחר שנכתבו השטן ואומות העולם משיבין כו'. לא ניתנו ליכתב

מאת הרב תני ברטון

 © כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.