בס"ד

מחשבה על פרשת ויקהל תש"פ

לקחים לעולם של היום

וְכָל מַעֲלֹה כֹּל אֲשֶׁר נָעָה רוּחוֹ בָּאוּ וְהִבִּיאוּ לַיהוָה קָרְמָה לְמַעֲשֶׂה אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבַדּוֹ. וַיָּבֹ֕אוּ כָּל-אִ֖ישׁ אֲשֶׁר-נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָֽדְבֶ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִ֠יאוּ אֶת-תְּרוּמַ֨ אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ
{ס}, {ס}; {ג ...] אִישׁ וְאִשָּׁה כָּל אֲשֶׁר הִתְעֲלוּ זָהָב לַיהוָה בָּאוּ מִבָּא סִפִּיות וְעֲגִילִים וְטַמָּשִׁים וְתַּמָּשִׁים כָּל־כֵל־זָהָב. וַיָּבֹ֥אוּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים עַל־הַנָּשִׁ֑ים כֹּ֣ל | נְדִ֣יב לֵ֗ב הֵ֠בִיאוּ חָ֣ח וָנֶ֜זֶם וְטַבַּ֤עַת וְכוּמָז֙ כָּל-כְּלִ֣י זָהָ֔ב וְכָל-אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הֵנִ֣בַתּ. לַֽי”הֹוֽה

שמות לה:21-22

משה אסף את כל עם ישראל לרגע קדוש, והתכונן לתת להם הוראה חדשה ומיוחדת לגבי בניית המשכן, מקום משכנו של נוכחות ה' בקרבם.

האנשים התאספו, קהל מגוון, לכל אחד מניעיו. חלקם הבינו את חשיבות הפרויקט ותרמו במחשבה, ונתנו את מה שיכלו. אחרים נסחפו בהתרגשות מהמאמץ הגדול ותרמו בנדיבות, לעיתים מעבר ליכולותיהם, מבלי להתחשב במגבלותיהם.

אלוקים הביט בכולם באהבה, כי כל מה שנתנו ניתן במסירות. אך באופן מפתיע, הכתובים מזכירים תחילה את אלו שנתנו ללא היסוס, אלו שיכלו בקלות רבה ביותר לוותר על מה שהיה יקר להם מכל. זה מלמד אותנו שכאשר אנו נותנים לאלוקים, עלינו להציע את מה שיקר לנו באמת.

עבור הנשים, תכשיטיהן היו בין רכושן היקר ביותר. הן סירבו לוותר עליהם תמורת עגל הזהב, ואילצו את הגברים לתת את תכשיטיהם. אך כעת, הן הגישו אותם מרצונן ובשמחה.

מדוע כתובים במפורש בתכשיטים אלה? ייתכן שפשוט נאמר שהנשים נתנו את קישוטיהן. זה מדגיש אמת חשובה: לכל אדם יש משהו ייחודי להציע לאלוהים. המתנה שלי אינה זהה לשלך, ובעיניו של אלוהים, אף מתנה אינה גדולה או קטנה יותר - כל אחת יקרה.

מאות שנים לאחר מכן, היו אנשים שהפיקו לקחים עמוקים יותר מהתכשיטים שהזכיר אבן עזרא. בעוד שאבן עזרא פשוט מזהה כל תכשיט והיכן הוא נלבש - העגילים על האוזניים, הטבעות באף, הטבעות באצבעות והצמידים על הזרועות - הוגים מאוחרים יותר מצאו סמליות בפריטים אלה. הם הציעו שהתכשיטים יכולים לייצג לקחים חשובים להורים, מחנכים ומנטורים:

בניית המשכן, למרות היותה אירוע היסטורי, נושאת מסר נצחי. היא אינה רק בבניית משכן פיזי עבור אלוהים, אלא ביצירת סביבה שבה ניתן לחוש את נוכחותו ולקיים את ערכיו.

אפילו היום, עלינו לבנות באותה מסירות - עולם שבו אלוהים יכול לשכון. משמעות הדבר היא לגדל את ילדינו באהבה, כבוד וערכים המעצימים אותם לשרת את עצמם ואת אחרים. עלינו לטפח חברה שבה איש אינו נשאר מאחור, שבה לכל אחד יש הזדמנות לצמוח ולממש את הפוטנציאל שלו.

באמצעות מאמצינו המשותפים, נוכל לחזק את נוכחותו של אלוהים בעולמנו ולהיות מקור השראה ותקווה לדורות הבאים.

כיצד נוכל לתרום כיום לעולם שבו נוכחותו של אלוהים מורגשת באמת, ומכניסים קדושה לחייהם, ומגשימים את המטרה הסופית של הבריאה: גילוי האלוהי בעולם הפיזי.

מאת אנג'ליק סייבולטס
בתודה לרב טוביה סרבר על תגובתו

מקורות

טקסטים מכון ממרא

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.