בס"ד
משמעות בראשית א' 26: מה באמת משמעות "הבה נעשה"?
בראשית א' 26 מצוטט לעתים קרובות על ידי נוצרים כראיה לשילוש הקדוש, כאשר צורת הרבים ("אנחנו") מתפרשת כמתייחסת ל"אב, בן ורוח הקודש". עם זאת, פרשנות זו מניחה מסגרת תיאולוגית נוצרית שאינה רלוונטית להקשר המקורי של הטקסט. מה משמעות צורת הרבים בהקשר המקורי שלה במסגרת האמונה המונותאיסטית של התנ"ך? בבלוג זה, נחקור את בראשית א' 26 מנקודת מבט יהודית ונחשוף את הפרשנויות השונות של טקסט זה.
בראשית א' 26: מבט מקרוב
| 26 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: 'הִנֵּה לָנוּ להפוך את האדם פנימה שֶׁלָנוּ תמונה, לאחר שֶׁלָנוּ דמות; וְרָדוּ בְּדַגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְבְהַבְהָרָה וּבְכָל-הָאָרֶץ וּבְכָל-רֶמֶשׁ הַרֶמֶשׁ הַרֶמֶשׁ עַל-הָאָרֶץ.’ | כוּ וַיֹּאמֶר אֱלֹקים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. |
קטע זה מנוצל לעתים קרובות לרעה כדי לטעון לטובת דוקטרינת השילוש הקדוש, המבוססת על צורת הרבים של "אנחנו". המשמעות היא שאלוהים, המדבר ברבים, מתייחס לעצמו כאב, בן ורוח הקודש. עם זאת, הפרשנות היהודית מדגישה את טבעו היחיד והבלתי ניתן לחלוקה של אלוהים, ושפת רבים זו נתפסת בדרך כלל כצורה של הוד מלכותה ולא כהתייחסות למספר ישויות אלוהיות.
מונותאיזם אמיתי בתנ"ך
לפני שנעמיק במשמעות של בראשית א' 26, חשוב להבין את המונותאיזם של התנ"ך. לאורך התנ"ך, יש דגש מתמיד על האחדות המוחלטת של אלוהים. דוגמה מרכזית לכך היא דברים ו':ד', אשר מציג את יסודות האמונה היהודית:
| 4 שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד הוא. | ד שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: ד' אֱלֹקִינוּ, ד' אֶחָד. |
פסוק זה, חלק מקריאת שמע, הוא אחת ההצהרות החוזרות ונשנות ביותר ביהדות, המדגישות את אחדותו הבלתי ניתנת לחלוקה של אלוהים.
באופן דומה, ב ישעיהו מ"ד:ו', אנו קוראים:
| 6 כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אנכי ראשון ואנכי אחרון ומלבדי אין אלוקים. | ו כֹּה-אָמַר ד' מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ, ד' צְבָאוֹת: אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹקים. |
פסוק זה מאשר עוד כי אין אלים לצד אלוהים, ומדגיש את המונותאיזם הבלעדי והמוחלט של התנ"ך.
השילוש הקדוש: פרשנות שגויה?
השילוש הקדוש אינו מוזכר במפורש בתנ"ך, ובעוד שתאולוגים נוצרים מנסים לבסס דוקטרינה זו על פסוקים כמו בראשית א' 26, קריאה זו מתעלמת מההקשר של המונותאיזם היהודי העתיק, שאינו מכיר במושג של אלוהים משולש. פרשנות צורת הרבים "אנחנו" מעלה שאלות משמעותיות בהבנה היהודית של אלוהים.
במקום לתמוך בשילוש הקדוש, בראשית א' 26 נתפסת לעתים קרובות ביהדות כביטוי להוד וגדולתו של אלוהים. צורת הרבים אינה נתפסת כהתייחסות למספר ישויות אלוהיות, אלא כצורה של שפה נעלה, המדגישה את כוחו העליון של אלוהים. כפי שנראה בסעיף הבא.
מה אומרים חכמים יהודים על "הבה ניצור"?
בואו נבחן כעת את הפרשנויות היהודיות השונות של בראשית א' 26 ושל צורת הרבים "נעשה":
- רש"י מסביר שצורת הרבים "נעשה" משמשת להדגשת ענוותו של אלוהים. רש"י מציע שאלוהים מתייעץ עם "מועצת השמים" כדי להימנע מקנאת המלאכים. עם זאת, המלאכים אינם ממלאים תפקיד פעיל בבריאה; אלוהים הוא זה שיוצר את האנושות, כפי שמובהר בפסוק כ"ז, הקובע ש"אלוהים ברא את האדם".“
- רמב"ן מסביר שצורת הרבים "הבה נעשה" מתייחסת לשיתוף פעולה בין אלוהים לארץ בבריאת האנושות. אלוהים מוסיף את הנשמה לחומר הפיזי של הארץ, ומעניק לאנושות טבע פיזי ורוחני כאחד.
- אור החיים מרמז שצורת הרבים אינה אומרת שאלוהים משתף פעולה עם ישויות אחרות. במקום זאת, אלוהים מדבר ברבים כדי לייצג את תכונותיו הרבות, כגון חסד ושיפוט, אשר משתפות פעולה בבריאת האנושות.
- אבן עזרא דוחה את הפרשנות ש"הבה נעשה" מתייחסת למספר ישויות. הוא רואה את צורת הרבים כ"רבים של הוד", צורת שפה נעלה, ולא רבים מילולי.
מה המשמעות של "בצלמנו ובדמותנו"?
החלק השני של בראשית א' 26 אומר: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". מה פירוש הדבר שהאנושות נבראה בצלם אלוהים ובדמותו?
- אבן עזרא מבהיר כי ביטוי זה אינו מתייחס לדמיון פיזי לאלוהים, שכן הדבר סותר פסוקים אחרים המדגישים את התעלותו של אלוהים (למשל, ישעיהו מ', כ"ה). במקום זאת, הוא מתייחס לשלטונה של האנושות על פני האדמה ועל טבעה הרוחני, אשר תואם את ההיבט הלא-גשמי של אלוהים. האנושות נבראה ב"צלם" אלוהים במובן לא-פיזי, תוך הדגשת תפקידה הרוחני הגבוה יותר.
- רמב"ן מסביר ש"צלם" מתייחס לדמיון הפיזי של האנושות לאלוקים, בעוד ש"דמות" מתייחס ליישור הפנימי והרוחני של האנושות עם העולמות השמימיים הגבוהים יותר. לפיכך, לבני אדם יש גם דמיון פיזי לאדמה (גופם) וגם דמיון רוחני גבוה יותר לישויות השמימיות (נשמותיהם).
- רש"י מסביר שהאנושות נבראה בצורת ישויות שמימיות, הן פיזית והן רוחנית. לבני אדם יש את היכולת להבין ולהבחין, וזהו היבט מרכזי של ה"דמיון". זה מתייחס ליכולתה הרוחנית של האנושות לקבל החלטות החורגות מהעולם הפיזי הפשוט, ומבדילות אותן מיצורים אחרים.
מַסְקָנָה
בראשית א' 26 משמשת לעתים קרובות כדי לתמוך בתורת השילוש הקדוש, אך פרשנות זו נראית כמתנגשת עם התפיסה היהודית המושרשת עמוק בדבר אחדותו של אלוהים. צורת הרבים "אנחנו" אינה נתפסת כהתייחסות למספר ישויות אלוהיות, אלא כאמצעי להדגשת הוד מלכותו וכוחו של אלוהים. באופן דומה, הביטוי "בצלמנו ובדמותנו" אינו מובן כדמיון פיזי, אלא כהתייחסות ליכולות הרוחניות והאינטלקטואליות של האנושות, שהוענקו על ידי הבורא.
עלינו להכיר בכך שמושג השילוש הקדוש הוא התפתחות נוצרית מאוחרת יותר. זה לא מתיישב עם הכוונה המקורית של הטקסט. חשוב יותר לאמץ את המסר המונותאיסטי האמיתי והאמיתי של התנ"ך, המלמד שאלוהים הוא הבורא היחיד, הראשון והאחרון, ושאין אל אחר מלבדו. זהו לב האמונה היהודית, והוא מהווה את הבסיס ליחסינו עם אלוהים כאל האמיתי היחיד.
מאת אנג'ליק סייבולטס
בתודה לרב תני ברטון על משובו
מקורות:
רש"י, "“פירוש על בראשית א':כ"ו”
רמב"ן,“פירוש על בראשית א':כ"ו”
או החיים,“פירוש על בראשית א':כ"ו”
אבן עזרא, "“פירוש על בראשית א':כ"ו”
חובות הלב - חיבור ראשון על אחדות, פרק 5
© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.
הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.