בס"ד

מחשבה על פרשת צ'וקאט 5785

על חטא, סליחה וכוחה של ענווה

ב במדבר כא:5-7, אנו נתקלים ברגע דרמטי במסעו של עם ישראל במדבר. 

העם מתלונן מרה על אלוהים ומשה, מה שמוביל לתוצאה מהירה וכואבת: נחשים לוהטים נשלחים כעונש אלוהי. אך איזו משמעות עמוקה יותר מסתתרת מתחת לפרק זה? ואילו לקחים נצחיים נוכל להפיק על חטא, סליחה ומערכת היחסים שלנו עם אלוהים וזה עם זה?

היכן טעו האנשים?

ליבת חטאם הייתה בדיבורם - לשון הרע — נגד אלוהים ומשה:

5 וַיְדַבֵּר הָעָם עַל ה' וְעַל מֹשֶׁה לָמָּה הוֹלַתָּנוּ מִמִּצְרַיִם לַמָּוֶת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ מְאֲשֶׁר הַלֶּה׃‘ה וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹקִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר: כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְלֶש, בַּקְּנוּ.

דבריהם שיקפו כפיות טובה וחוסר אמונה. למרות שהיו עדים לניסים ולדאגתו של אלוהים, הם דחו את השגחתו והטילו ספק במנהיגותו. זו לא הייתה רק תלונה - זו הייתה עבירה רוחנית שמקורה בחוסר אמון וחוסר כבוד.

הנחשים: יותר מעונש

כתוצאה ישירה, אלוהים שלח “"נחשים לוהטים"” לנשוך את העם, ורבים נספו. הסמליות כאן חזקה: היצור הראשון שדיבר רע על אלוהים היה הנחש בגן עדן. כעת, שוב, נחשים מופיעים בתגובה לדיבור הרסני.

לְפִי מלבי"ם, הנחשים מייצגים גם את יצר הרע — היצר הרע שבכל אחד מאיתנו. "הנחשים הפנימיים" הללו נושכים אותנו מבפנים, מרעילים את חשיבתנו והתנהגותנו. הנרטיב הופך לא רק למשבר לאומי, אלא למראה רוחנית למאבקים הפנימיים שלנו.

הכרה בחטא ותפקידו של משה

ה אלשיך מדגיש שהעם הודה בחטאם נגד אלוהים ומשה כאחד - אף על פי שהעבירה האמיתית הייתה נגד סמכותו האלוהית של אלוהים. אף על פי כן, הם פנו למשה להתערב:

7 וַיָּבֹא הָעָם אֶל־מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חַטָאנוּ כִּי דִּבְרָנוּ בַּיְהוָה וּבְעָלֶיךָ הִתְפַּלֵּל אֶל־יְהוָה וַיְסִיר מֵעָנֵינוּ אֶת־הַנְחָשׁ וַיַּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה עַד־הָעָם.ז וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ, כִּי-דִבַּרְנוּ בַד' וָבָךְ–הִתְפַּלֵּל אֶל-ד', וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה, בְּעַד הָעָם.

במקום להתפלל ישירות לאלוהים, הם פנו אל משה, מתוך אמון בזכותו ובמעמדו הרוחני. אור החיים מסביר שסליחה ניתנת בקלות רבה יותר לִפנֵי עונש מאשר אחריו - אך עדיין, הם שמו תקווה בחמלתו ובהשפעתו של משה.

משה הגיב ללא טינה. הוא התפלל בכנות - לא רק עבור אלו שלא נפגעו, אלא אפילו עבור אלו שכבר נפגעו. תגובתו התאפיינה באהבה, סבלנות וענווה.

נחש הברונזה: מפנה עיניים ולבבות כלפי מעלה

8 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה עָשָׂה־לָךְ נְחָשׁ שֶׁר וְשִׁמִּיהוּ עַל־הַנָּה וְהָיָה כָּל־הַנִּשְׁכֶּב וְרָאָהּ וְחַי׃‘ח וַיֹּאמֶר ד' אֶל-מֹשֶׁה, עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף, וְשִׂים אֹתוֹ, עַל-נֵס; וְהָיָה, כָּל-הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ, וָחָי.

משה יצר נחש ברונזה והרכיב אותו על מוט גבוה. לחפץ זה לא היה כוח טבוע. הריפוי לא הגיע מהצלם, אלא מ... מביט למעלה — פנייה סמלית של הלב חזרה אל אלוהים.

אפילו כשאנחנו "נושכים" על ידי חולשותינו הפנימיות, שיקום אפשרי. ריפוי מגיע דרך הכרה כנה בתלותנו באלוהים וחזרה ענווה אליו.

הרהורים של רחמי האל

סיפור זה מציע ביטוי חי של אופיו של אלוהים, תוך הדהוד את שלוש עשרה תכונות של רחמים כפי שנחשף ב שמות לד:ו:

6 וַיְעָבַר יְהוָה לְפָנָיו וַיִּקְרָא יְהוָה יְהוָה אֱלֹהִים, רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ סַפָּנִי וְרַב טוֹב וָאֱמֶת;ו וַיַּעֲבֹר ד' עַל-פָּנָיו, וַיִּקְרָא, ד' יְד', קאֵל רַחוּם וְחַנּוּן–אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת.

ה' עונה לתפילת משה לא בחרון אפו, אלא בחסד, ברחמים ובסבלנות. כמו ה', גם משה מפגין רוח של סליחה ואהבה, למרות היותו מטרה לתלונות העם.

אנו נקראים לשקף את התכונות האלוהיות הללו. כשם שאלוקים ארך אפיים, חנון וסלחן - כך גם עלינו להיות.

ללכת בדרכי ה'

ה הרבי מליובאוויטש מלמד שהתנהגותו של משה היא מודל רב עוצמה לאופן שבו עלינו לחיות. סליחה לא צריכה להינתן בחוסר רצון או מתוך חובה גרידא. נכון, סליחה מרפאת מגיעה מהלב - מתוך רצון לחקות את אופיו של אלוהים וליצור שלום.

כאשר אנו סולחים בכנות ומתפללים בכנות עבור אחרים, אנו פותחים את הערוץ לברכות ה' - רוחניות וחומריות כאחד - בחיינו. דוגמתו של משה יוצרת מעגל רוחני יפהפה: סליחה, תפילה וריפוי. דפוס זה מחזק יחידים, קהילות ואפילו את העולם.

סיכום: שיעור נצחי - ומופת לענוותו של משה

פרשת הנחשים במדבר היא הרבה יותר מסתם תיאור היסטורי. בעוד שהנחשים פותחים את הדרמה, תגובתו הרחומה והענווה של משה היא הנושאת את הלקח הגדול ביותר.

זה משמש כמשל רוחני על חטא, תשובה, ענווה וגאולה. גם אלוהים וגם משה מדגימים את כוח הרחמים, והם מזמינים אותנו להצטרף אליהם בעבודה אלוהית זו.

מי ייתן ונלמד, כמו משה, להכיר בטעויותינו, לסלוח לאחרים בלב פתוח, ולהתפלל לרפואת כולם - כי בכך אנו מקרבים את גאולת ה', הן בחיינו והן בעולם שסביבנו.

מאת אנג'ליק סייבולטס
בתודה לרב משה ברנשטיין על המשוב

מקורות:

חוכמתו היומית של הרבי מליובאוויטש, כרך 3, עמ' 318


הערת שוליים:

שאלת הקורא:
המאמר קובע את הדברים הבאים:
“"...הם פנו למשה שיתערב... במקום להתפלל ישירות לאלוהים, הם פנו למשה, מתוך אמון בזכותו ובמעמדו הרוחני."”
כפי שאני מבין זאת, בני נח נועדו להתפלל ישירות לאלוהים ואינם צריכים לפנות לבן אדם אחר שיתערב.
האם אני מפספס משהו?

תְגוּבָה:
זוהי שאלה חשובה ומעוררת מחשבה. אתה צודק לחלוטין שבני נח - בדיוק כמו כל אחד - יכולים וצריכים להתפלל ישירות לאלוהים. אין חובה להתפלל דרך אדם אחר.

הדוגמה במאמר, שבה בני ישראל פנו למשה, אינה מרמזת על כך שנאסר עליהם להתפלל בעצמם. במקום זאת, הם פנו למשה בגלל מעלותיו הרוחניות יוצאות הדופן וקרבתו לאלוהים, וביקשו ממנו להתערב למענם. הם האמינו שתפילותיו עשויות להיות יעילות יותר - לא במקום תפילותיהם שלהם, אלא בנוסף להן.

באותו אופן, כאשר אדם ניגש לרב גדול כיום, זה לא בגלל שמצופה מהרב לפתור הכל עבורו. במקום זאת, הרב יכול להציע תפילות או ברכות, אך האדם עדיין חייב לעשות את חלקו - באמצעות תפילה אישית, מאמץ וצמיחה רוחנית. בדרך זו, הוא יוצר "כלי" ראוי לקבל את הברכה.

אז כן - בני נח בהחלט מתפללים ישירות לאלוהים. חיפוש תפילותיו של אדם מרומם מבחינה רוחנית אינו תחליף לקשר האישי של האדם עם אלוהים, אלא תוספת לו.

טקסטים מכון ממרא

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.