בס"ד

מחשבה על פרשת משפטים 5786

ב שמות כ"ג, אלוהים מבטיח שמלאך ילך לפני ישראל בעת כניסתם לארץ ישראל. מלאך זה "נושא את שם ה'", מה שיכול לתת לחלק מהקוראים את הרושם שהמלאך הוא ישות כמעט אלוהית, אולי אפילו מסוגלת לסלוח על חטאים. קריאה מדוקדקת של הטקסט - יחד עם מקורות קלאסיים כמו אלשיך - מראה בדיוק את ההפך.

מה המשמעות של שם ה' בתוך המלאך?

התורה קובעת:

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ
“"הנה, אני שולח מלאך (שליח) לפניך."”

כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ - "כי שמי בתוכו".“

לפי ה- אלשיך, זה עושה לֹא להפוך את המלאך לאלוהי. אלא, זה מסמל שהמלאך הוא בשירות מלא של רצון ה'. הוא אינו פועל באופן עצמאי ואינו מקבל החלטות בכוחות עצמו. לעבד אין סמכות לסלוח למי שחוטא נגד אדונו; באופן דומה, המלאך אינו יכול לסלוח על חטאים.

כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם — "כי לא יסלח את פשעכם".“

האלשיך מסביר שלעבד אין סמכות לסלוח למי שחוטא נגד אדונו. כמו כן, המלאך אינו יכול לסלוח, משום שהסליחה שייכת אך ורק לאלוהים. דווקא משום ששמו של ה' נמצא במלאך (כִּי שְׁמִי בְּקִרְבוֹ), המלאך אינו יכול לפעול באופן עצמאי או לרחם בכוחות עצמו.

להקשיב למלאך = להקשיב לאלוקים

הביטוי הכפול ב שמות כג:כב —

כִּ֣י אִם-שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקֹל֔וֹ וְעָשִׂ֕יתָ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֑ר וְאָֽיַבְתִּי֙ אֶת-אֹ֣יְב֔יך וְצַרְתִּצְרִי.

— מכיל פשוטו כמשמעו את המילה "להקשיב"“ פַּעֲמַיִם. הפרשנות הקלאסית מדגישה שזהו קולו של אלוהים מדבר דרך המלאך. המלאך אינו נותן פקודות משלו. 

חשוב לציין שלמלאך אין רצון חופשי. סליחה דורשת בחירה מודעת - משהו ששייך לאלוהים בלבד. לכן, למרות שמלאך נושא את שם ה', אין לו כוח עצמאי להעניק רחמים או לסלוח על חטאים.

כשם שהירח מקבל אור מהשמש לפני שהוא זורח על הארץ, כך המלאך מקבל את כל ההשפעה מאלוהים לפני שהוא משפיע על העולם. המלאך מואר על ידי רצון ה' אך אינו יכול לפעול באופן עצמאי. פעולותיו הן כמו תעלה או בגד שדרכו עוברת אנרגיה אלוהית; הכוח העיקרי נשאר של ה'. גם כאשר השגחת ה' נראית נסתרת, המלאך הוא בסך הכל שליח, ללא רצון חופשי או סמכות לסלוח.

לכן, הפסוק ממשיך:

“"עשה את כל אשר אנכי מצוך."”

ציות למלאך הוא למעשה ציות לאלוקים. סליחה, לעומת זאת, נותרת תמיד מעשה ה'.

גירוש האויב: משימה עבור אלוהים

למרות שהמלאך מוביל את העם אל הארץ, הטקסט מבהיר ש... אלוקים בכבודו ובעצמו מביס את מדינות האויב:

“"וַיֵּלֶךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ... וְאָשְׁמַדְתִּים" (שמות כ"ג, כ"ג)

ה אלשיך משתמש בכך כדי להדגיש שהמלאך אינו פועל ככוח עצמאי. הוא מדריך, לא כובש - ובוודאי שלא סולח. זה מסביר מדוע העם בשמות כ"ג לא נבהל כאשר המלאך הוכרז: אלוהים נשאר עמם. לאחר חטא העגל (שמות לג, ג'), העם נבהל משום שאלוהים הסיר את נוכחותו המיידית, גם אם המלאך נשאר.

רק אלוקים יכול לסלוח

ה תנ"ך מאשר בעקביות שרק אלוהים סולח על חטאים:

החזרה על "אני, אני" שוללת כל סולח אחר. סליחה אינה ניתנת להעברה; היא אלוהית באופן בלעדי.

תשובה וניקוי אמיתי

סליחתו של אלוהים דורשת תְשׁוּבָה. זה לא אוטומטי באמצעות קורבנות או טקסים, כפי שרבים עשויים לחשוב. אפילו ה קורבן חטאת בתורה מכפר רק על חטאים קלים, שלא במכוון. חטאים מכוונים אינם נסלחים על ידי קורבן; רק וידוי אמיתי ותשובה מטהרים את האדם.

הדוגמה של העיר של נינווה ממחיש זאת: אלוהים תכנן להשמידם, אך מכיוון שהם הכירו בדרכיהם הרעות וחזרו בתשובה, הוא מנע את ההשמדה (ספר יונהאדם חייב להתחרט על מעשיו הרעים, לשנות את דרכו החטאת ולבקש סליחה מה'. רק תהליך זה - חרטה כנה וחיפוש אחר ה' - מאפשר סליחה.

מה המשמעות של זה עבור בני נח

עֲבוּר בני נח, השואפים למונותאיזם טהור, קטע זה הוא קריטי. שמות כ"ג:20-23 משמש לעיתים בצורה שגויה כדי לרמוז שמתווך שמימי יכול לסלוח על חטאים. הטקסט מלמד את ההפך:

מקורות קלאסיים כמו אלשיך, יחד עם כתבי הקודש עצמם, אינם מותירים ספק: סליחה מגיעה אך ורק מהאל האחד, הנצחי.

תפקידה של המסורה

מה שבני נח יכולים גם ללמוד הוא שהמלאך מדבר דבר אלוהים, והעם מקשיב. כיום, אין לנו מלאך שאומר לנו מה לעשות, אלא יש לנו את דבר האל, המועבר דרכו משה ועבר דרך מסורה.

מסורה — "העברה" — היא שרשרת הלימוד הבלתי פוסקת מסיני ועד ימינו. אותנטיות של אמונות ומנהגים מסתמכת על העברה זו:

  1. אלוקים → משה: התורה ניתנה, בכתב ובעל פה.
  2. משה → יהושע → זקנים → נביאים → סופרים/סופרים → רבנים → דורות של יהודים.
  3. המסורה מבטיחה שמירה מדויקת של אותיות, מילים, טעמים וטעמים.
  4. הוא מגן מפני טעויות או סטיות ומעמיד בבסיס המחקר היהודי והפרשנות המקראית.

עבור בני נח, דבקות בעיקרון זה מבטיחה שהם מקיימים את מצוות ה' בנאמנות ונמנעים מעבירה.

מַסְקָנָה

מלאכים מבצעים את רצון ה', אך הם אינם סולחים על חטאים. רק ה' מעניק סליחה לאלו שמתחרטים בכנות ומקיימים את מצוותיו. הקשבה למלאך היא, למעשה, הקשבה ל'. עבור בני נח וכל המאמינים, העיקרון המהותי ברור: הדרכה, ציות וסליחה מגיעים אך ורק מהאל האחד, הנצחי.

מאת אנג'ליק סייבולטס
בתודה לרב משה ברנשטיין ולרב תני ברטון על המשוב

מקורות

  1. שמות כ"ג:20-23 – המלאך ההולך לפני ישראל, נושא את שם ה'.
  2. שמות לד:6–7 – אלוהים כסולח עוון, פשע וחטא.
  3. שמות לג:ג – נסיגת נוכחותו של אלוהים לאחר אירוע עגל הזהב.
  4. ישעיהו מ"ג:כ"ה – ה' לבדו מוחק עבירות.
  5. אלשיך על ספר שמות – פירוש על המלאך, ציות וסמכות אלוהית.
  6. ספר יונה – דוגמת חרטה של נינווה וסליחת ה'.
  7. תורה, ויקרא ד' – הלכות קורבן חטאת (קָרְבַּן חַטָּאת) וגבולות כפרה.
  8. צופן אלוהי מאת הרב משה ויינר / בואו נתחיל להיות מקראיים מאת הרב טוביה זינגר – על תשובה ובקשה כנה אחר סליחת ה'.
  9. https://chabadlibrary.org/books/2000590100?mark=%D7%9B%D7%99%20%D7%A9%D7%9E%D7%99%20%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%91%D7%95
  10. https://chabadlibrary.org/books/3601330328?mark=%D7%9B%D7%99%20%D7%A9%D7%9E%D7%99%20%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%91%D7%95





© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.