בס"ד

פרשת השבוע מתחילה במילים "ויהי ביום השמיני..." (ויקרא ט', א'). זה היה היום הראשון של פעולת ה... משכן (משכן), ביום הראשון של ניסן, לאחר תקופה של שבעה ימים בהם הוכשרו הכהנים בעבודת הקודש (רש"י, שם). הבעיה כאן היא שהעולם הטבעי מוגדר על ידי מחזורים של שבעה. שבעה ימים בשבוע; שבעה שבועות במחזור ספירת העומר; שבע שנים ב... שמיטה מחזור (שנת שבתון); שבעה שמיטה-מחזורים ב- יובל (שנת היובל). אין שמונה, אלא אם כן התורה מתייחסת למשהו שנמצא מעל הטבע. וזה אכן כך.

כאשר בני ישראל חטאו עם עגל הזהב, שכינה נאמר ש(נוכחות אלוהית) עזבה את העולם אך הוחזרה למטה, כביכול, על ידי משה. משכן וה- שכינה לשניהם שורש אותיות עבריות זהה שין-צ'ף-נון, אשר מתייחסים למושג המגורים. כפי שראינו בפרשת תרומה, בני ישראל נצטוו לבנות מקום קדוש לשכון ה', כאן בעולם הזה. נוכחותו האלוהית של ה' מרוממת את העולם מעבר למצבו הטבעי. לפיכך, היום שבו החלו הכהנים לשרת באופן רשמי במשכן היה "היום השמיני", אירוע מעבר לזמן, מעבר למגבלות הכרונולוגיות של העולם הטבעי.

וכמו שהיום השמיני התעלה על מחזור הזמן הטבעי, ה- משכן היה "שמונה", מקום מעבר לגבולות המרחב. במדרש (ויקרא רבה יא, א), פסוק ראשון זה, וכל מושג המשכן, מושווה לפסוק "חכמה בנתה ביתה, חצבה שבעת עמודיה". רבי ירמיה בר אילעי מסביר שם שפסוק זה מתאר את בריאת העולם. זמן ומרחב מתחילים בבריאה. "חכמה" מתייחסת לאלוקים, שברא את ה"בית", את העולם, עם חכמה (חוכמה; ראה סנהדרין לח ע"א). שבעת העמודים מתייחסים לשבעת ימי הבריאה - שישה ימים של בריאה פעילה, ועוד יום שביעי של מנוחה שבורך על ידי ה' (ראה בראשית ב', ב'). תוספות (סנהדרין, שם) מציינות שהאלמנט היחיד שחסר בבריאה לאחר ששת הימים היה מנוחה. כאשר ה' ברא את השבת, היום השביעי, הוכנסה לבריאה מהות השלווה.

רבי צדוק הכהן רבינוביץ מלובלין (1823-1900), בספרו. פרי צדיק, מסביר שאלוקים ברא בתחילה את העולם עם כוח קיים שיימשך שישה ימים. לאחר שנבראה השבת, קידשה אותה ה' ונשמרה על ידי אדם, היא הפכה למקור חיים, והאריכה את קיומו של העולם שישה ימים נוספים. ומעגל הקיום ממשיך כך. כאשר הפסוק אומר לנו שאלוקים בירך את היום השביעי, זה דומה לברכה שנתן לאדם וחוה, באומרו "פרו ורבו". "ברכה" מרמזת על "רבו". השבת מכילה את יכולתו של העולם להתקיים. גם היא "שמונה", העולה על הסדר הטבעי.

על פי ה'אור החיים' (רבי חיים בן עטר, 1696-1743), הדבר נכון כל עוד שומרים את השבת. לאורך ההיסטוריה היו אנשים ששמרו שבת, מאדם ועד אברהם, כפי שאנו קוראים בתלמוד (יומא כח ע"ב), שהאבות שמרו על כל חוקי התורה, כולל שבת. אך זה מעלה בעיה: בסנהדרין נח ע"ב, אנו מוצאים ש"בן נח ששומר שבת חייב בעונש מוות". כיצד הורשו האבות לעשות זאת? הר"ן מסביר (נדרים לא ע"א), שמכיוון שאברהם חי חיים ברמת קדושה גבוהה מאוד, הוא וצאצאיו היו בקטגוריה בפני עצמה.

עדיין נותרו לנו עם בעיה: מה לגבי התקופה שלפני אברהם? נח עצמו נצטווה "יומם ולילה לא יפסיקו" (בראשית ח', כ"ב), ולכן בוודאי לא שמר שבת. אבל, אם קיומו של העולם מתקיים רק באמצעות שמירת שבת, ובני נח אסורים לשמור אותה, כיצד העולם המשיך להתקיים לפני שבני ישראל קיבלו את המצווה? ה'אור החיים' עונה כך: המטרה העיקרית של שמירת שבת היא ההכרה במלכות ה', בתכונתו האלוהית של... מלכות.הכרה זו היא מה שמחזיק את העולם מתמשך. לכן, הוא אומר, כל מי שהוא צדיק (אדם צדיק) ומכיר במלכות ה' - גם אם אינו שומר שבת, משום שנצטווה לא לעשות כן - מסייע בקיום העולם. הסיבה לכך היא שזוהי תכונתו של ה'. מלכות שמקיים את כל הקיום. מסיבה זו, אנו מוצאים בתלמוד (חגיגה יב ע"ב), "העולם עומד על עמוד אחד ושמו"“צדיק”, כפי שכתוב בפסוק, "ה- צדיק "הוא יסוד תבל" (משלי י', כ"ה).

בני נח נותנים לשבת את "נשמתה", לא באמצעות קיום חוקי השבת הטכניים, אלא על ידי ניצולה כקרש קפיצה למודעות למלכות ה', ובדרך זו, השבת היא למעשה הזדמנות ייחודית להתקרב ל' עבור בני נח. ועם השקעת "נשמה" זו, השבת הופכת למקור הברכה, מעניקה שפע לשבוע הקרוב, והופכת את העולם למשכן, מקום משכן עבורנו להיות איתו. מי ייתן ונזכה לקחת חלק בגילוי מלכותו.

שבת טובה! שבת שלום!

מאת הרב תני ברטון

(מבוסס על הוראה ב פרי צדיק, מאת ר' צדוק הכהן זצ"ל)

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.