פרשת בשלח – מעשה הטוב של היהודים שעוזבים את מצרים

בשלח (שמות י"ג:יז-יז:ט"ז )

שמות, 13:18: “"בני ישראל היו'‘חמושים’ כאשר עלו ממצרים".”
רש"י, יג:י"ח, ד"ה: חמשים: חמושים פירושו שאחד מכל חמישה עזב וארבעה חלקים [מתוך חמישה] מתו בשלושת ימי החושך:
תרגום יונאסן, שם: “"...כל אחד מבני ישראל בא עמו חמישה ילדים בצאתם מארץ מצרים."”
תרגום ירושלמי, שם: “"והעם עזב את הארץ חמוש במעשים טובים כשעזב את ארץ מצרים"”

התורה קובעת שעם ישראל עזב את ארץ מצרים‘חמושים’. חז"ל מציעים שלוש פרשנויות, לכאורה אינן קשורות זו לזו, למשמעות הדבר. רש"י, בהסברו השני, המבוסס על המכילתא ומדרש תנחומא, אומר שזה קשור למילה העברית לחמש, '‘חמש’ ומשמעות הדבר היא שחמישית מהעם היהודי עזב את מצרים, בעוד שארבעת החמישיות האחרות מתו במהלך מכת חושך. תרגום יונאסן גם מקשר את המילה למספר חמש אך מתעד שמשמעותה של חמושים הוא שכל משפחה עזבה עם חמישה ילדים. לבסוף, תרגום ירושלמי מסביר את המילה חמושים כ"חמושים", אך לא פשוטו כמשמעו שהאנשים היו חמושים בנשק,¹ אלא פירוש הדבר שהם היו חמושים במעשים טובים.

ישנן מספר שאלות בנוגע לפרשנויות מגוונות אלה: הראשונה היא שקשה להעלות פרשנויות כה שונות לכאורה למילה אחת. שנית, הבאר יוסף מטיל ספק בהסבר תרגום יונאסן לפיו כל משפחה יצאה עם חמישה ילדים. הוא מציין שההבנה הפשוטה של התרגום היא שלכל משפחה היו לא יותר או פחות מחמישה ילדים - קשה מאוד לקבל שלכל משפחה היה אותו מספר ילדים. הבאר יוסף מטיל ספק גם בתרגום ירושלמי שהם עזבו חמושים במעשים טובים. לאילו מעשים טובים זה מתייחס - הרבנים מספרים לנו שכאשר עם ישראל יצא ממצרים, לא היו להם מצוות בזכותם, לכן נתן להם ה' את מצוות ברית מילה. קרבן פסח (פסקל לאמב). בהתאם לכך, לאיזה 'מעשה טוב' מתייחס תרגום ירושלמי?

ה"באר יוסף" מסביר ששלושת ההסברים קשורים זה בזה. תחילה הוא מתמקד בהסברו של רש"י שארבע חמישיות מתו – הוא מציע שרק מבוגרים מתו, אך ילדיהם היו חפים מפשע ולכן נותרו בחיים. כתוצאה מכך, ארבע חמישיות מכלל הילדים היו יתומים. זה מוביל לפירוש תרגום יונאן שכל אחד מהם עזב עם חמישה ילדים. ה"באר יוסף" מסביר שהתרגום יונאן אינו אומר פשוטו כמשמעו שלכל זוג היו חמישה ילדים, אלא שהם עזבו עם חמש זוגות ילדים. המבוגרים ששרדו אימצו ארבע זוגות ילדים שנותרו ללא הורים, ולכן, בנוסף לילדיהם, כל זוג עזב עם חמש זוגות ילדים.

עם זאת, באר יוסף מקשר את תרגום ירושלמי שהם עזבו עם מעשים טובים - מעשיהם הטובים היו העובדה שכל מבוגר שנותר בחיים אימץ מרצונו ארבעה זוגות של יתומים, למרות מצבם הקשה. קשה מספיק להביא ילד אחד למסע רגיל, אך במקרה זה, העם היה במצב של אי ודאות רבה, עומד לצאת למסע קשה במדבר, ובכל זאת הם הביאו בשמחה ילדים חסרי ישע רבים. לפיכך, התורה רומזת לחסד הגדול שעשה העם בצאתם ממצרים.

באר יוסף מצטט אז תלמיד חכם המציע כי מעשה טוב זה נרמז בפסוק בירמיהו, כאשר ה' אומר: "זכרתי לך את חסד נעוריך... הלכתי אחרי במדבר בארץ לא זרועה".“². החסד כאן עשוי לרמוז על החסד שבהוצאת היתומים, למרות שעמדו לצאת למדבר צחיח.

ישנם לקחים רבים שניתן להפיק מהסברו של ה"באר יוסף". אחד מהם הוא שישנם זמנים בהם אדם חווה את צרותיו שלו ועשוי להרגיש "פטור" מלעזור לאנשים אחרים בסבלם, בעודו נושא את נטל צרותיו שלו. אמנם זה עשוי להיות מובן במובן מסוים, אך הדוגמה של החסד שעשה העם היהודי ביציאתו ממצרים מלמדת שעשיית חסד כאשר אדם נמצא במצבו הקשה, נחשבת לתכונה גדולה מאוד, במידה שבה הנביא רומז לכך בהתייחסו לחסד של העם ביציאתו למדבר המסוכן.

מאת הרב יהושע גפן

הערות

1. רש"י, בהסברו הראשון, אכן מסביר שזה אומר שהם יצאו 'חמושים' בנשק.
2. ירמיהו, פרק ב'.

פרשת השבוע,

האור המנחה

עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.