פרשת בשלח – זכותם היחידה

בשלח (שמות י"ג:יז-יז:ט"ז)

שמות: יד:ג: ופרעה יאמר אֶל בני ישראל, 'נבלו בארץ, מדבר סגר עליהם'.
רש"י, שמות: יד, ג, דה: "“[יש לקרוא זאת כך] אוֹדוֹת בני ישראל".
תרגום יונאן, שמות, יד, ג': “"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לדטן ואבירם ‘'הם מבולבלים בארץ, המדבר סגר עליהם'.

בפרשת השבוע, לאחר שעם ישראל יצא ממצרים, ה' מזהיר את משה שפרעה יאמר שהם אבודים במדבר. השפה שבה משתמשים בפסוק כדי לתאר את השקפתו של פרעה היא "“ואמר פרעה לבני ישראל”". פירוש הדבר הוא פשוטו כמשמעו שפרעה ידבר"“אֶל”"בני ישראל. עם זאת, קריאה זו קשה מכיוון שהיהודים כבר יצאו ממצרים. לפיכך, רש"י מסביר שבמקרה זה עלינו לתרגם את הקידומת כמשמעותה שפרעה דיבר אוֹדוֹת העם היהודי למצרים, במקום אֶל העם היהודי.

אולם, תרגום יונתן נוקט גישה שונה לחלוטין. הוא מתרגם את הקידומת המילולית ל"אל" וכותב כי העם היהודי המוזכר בפסוק זה אינו אלא דתן ואבירם, שני היהודים המרדנים שגרמו ללא הרף בעיות למשה והטילו ספק במנהיגותו. המהרי"ל דיסקין¹ מפרט שדתן ואבירם לא רצו לעזוב את מצרים עקב שנאתם למשה. לכן, הם נשארו מאחור ופרעה סיפר להם על מצבם של שאר בני ישראל. אכן, הם הצטרפו לפרעה במרדף אחר בני ישראל, אך כאשר ראו את נס קריעת הים, חשים בצער זמני, חזרו לעם וחצו את הים איתם.

אולם, זה מעלה שאלה קשה מאוד. חז"ל מלמדים שבמהלך מכת חושך, ארבע חמישיות מעם ישראל מתו משום שוויתרו על הגאולה ולא רצו לעזוב את מצרים. מדוע, אם כן, ניצלו דתן ואבירם במהלך המגפה, בהתחשב בכך שברור שלא רצו לעזוב את מצרים?

המהרי"ל דיסקין מציע תשובה יוצאת דופן: הוא מציין שלדתן ואבירם היה מקור אחד גדול לזכות. הם היו מנהלי המשימות (שוטים) במצרים. היו מצרים שהיו המפקחים, אבל האנשים שטיפלו בפועל בעבדים היהודים היו השומרים הללו, מנהלי העבודה. מנהלי העבודה הללו נשאו בנטל המפקחים המצרים. המפקחים לא הלקתו את העבדים בתחתית הסולם. הם הלקתו את מנהלי העבודה היהודים שתפקידם היה להבטיח עבודה מרבית מהעבדים בתחתית הסולם. דתן ואבירם היו חלק מצוות מנהלי העבודה שנשאו את מלקותיהם של מנהלי העבודה המצרים.

המהרי"ל דיסקין מוסיף הסבר מדהים לתלונתם של מנהלי העבודה למשה כאשר ניגש לראשונה לפרעה בשמות והוא הגיב בכך שהכריח את העבדים לעבוד קשה עוד יותר. הם התלוננו, "גרמת לנו ריח" (היוועשתם אס רוכינו)². בדרך כלל, פירוש הדבר הוא שגרמת לפרעה להיות עוד יותר ממורמר עלינו. עם זאת, המהרי"ל דיסקין מפרש זאת פשוטו כמשמעו - בגלל פצעיהם מהמלקות שלא החלימו, גופם הסריח נורא.

הסבר זה מדגיש לקח רב עוצמה: אפילו אנשים בעלי פגמים עמוקים יכולים להיות בעלי זכות אדירה בזכות מעשה יחיד של הקרבה עצמית למען אחיו היהודים. זה גם מזכיר לנו שמשפטו של אלוהים לוקח בחשבון את מכלול מעשיו של אדם, ושוקל בכבדות רגעים של חוסר אנוכיות, אפילו על רקע חטא.

ראוי לציין גם לגבי דתן ואבירם שהם המשיכו בהתנהגותם הרעה, גם לאחר שהצטרפו שוב לעם ישראל. הם היו דמויות מרכזיות בפרקים רבים של מחלוקת, כולל התלונות נגד משה ואהרן ותקרית המן. עם זאת, נראה כי זכותם היחידה עדיין שמרה עליהם מפני עונש. אולם, אפילו זכות גדולה זו לא הספיקה כדי להגן עליהם לאחר חטאם האחרון והנורא ביותר - בריתם עם קורח במרדו נגד מנהיגותו של משה.

מדוע חטאיהם הקודמים לא הובילו לגמול מיידי, אלא הצטרפו לסכסוך של קורח? התשובה טמונה ברעיון שמחלוקת הורסת כל זכות. מרד קורח לא היה רק מעשה של מחלוקת; הוא היה מתקפה על יסודות האחדות והמנהיגות היהודית. כוחם ההרסני של מחלוקות כה גדול שהוא מבטל את הזכות המגנה של אפילו המעשים חסרי האנוכיות ביותר. אולי נוכל להוסיף שזכותם הייתה בתחום היחסים הבין-אישיים, וזה שימש אותם היטב בחטאיהם הבאים. עם זאת, ברגע שהם הסתבכו בסכסוכים, הדבר מחק את זכותם הקודמת, משום שקיום סכסוכים הוא ההפך הגמור מיחסים בין-אישיים טובים.

למדנו על גודלה העצום של הקרבה עצמית למען אחינו היהודים - לסבול כאב כדי להגן על אחרים. יחד עם זאת, ראינו שגם יתרונה של הקרבה עצמית נמחק על ידי מעורבות בסכסוכים. מי ייתן וכולנו נזכה ליישם את שני הלקחים במעשינו.

פרשת השבוע,

האור המנחה
עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

הערות

1. מהרי"ל דיסקין על התורה, בשלח, י"ד, ג.
2. שמות, ה:כא.

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.