פרשת בו – מטבע החושך

בס"ד

שמות י':1-י"ג:16

ההבדל בין חושך לחושך?

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה נְטִי יָדֶךָ הַשָּׁמַיִם וְהָיָה חֹשֶׁךְ עַל־אֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַחֹשֶׁךְ יִמְשַׁג׃

(שמות י':כ"א)

בפסוק זה, יש הבחנה ברורה בין חושך לחושך שניתן לחוש בו. מה היה טבעו של החושך שניתן לחוש בו? רב אדדימי בר אבא מתאר את החושך כ"מוכפל ומכפל" עד כדי כך שאם אדם עומד, הוא לא יכול לשבת, ואם אדם יושב, הוא לא יכול לעמוד (תנחומא, פרשת ואירה יד).

אנו מוצאים גם במדרש שחושך מוחשי זה היה בדיוק החושך המוזכר בבראשית, "והיה חושך על פני תהום" (שמות רבה, פרשת בו יד, א). [למעשה, כל מכלול עשרת המכות תואם את עשרת הדברים שבאמצעותם נוצר היקום שלנו]. הייחודי בחושך זה הוא שלא היה זה היעדר אור, אלא הסרת החושך הטבעי של הלילה והחלפתו בחושך סמיך שהסתיר את האור גם ביום.

חושך כמטבע?

חושך זה היה, במילות חז"ל (שם), כמו דִינָר (מטבע). למרות שכוונת חז"ל בביאת האנלוגיה הייתה לתאר את הגשמיות יוצאת הדופן של החושך, אנו יכולים לתהות בדיוק מדוע בחרו להשתמש בדימוי של מטבע בתיאורם בניגוד לכל פריט פיזי אחר. כמו כל דבר אחר, לכסף יש מצב "גאולה" ומצב "נפילה"; הוא יכול לקיים חיים, להקל על טוב ולייצג את זרימת הזרימה האלוהית המעניקה לעולמנו שפע ושפע. הוא יכול גם להפוך לכלי של חמדנות וחטא, לדכא חלק תוך כדי מעלה אחרים; הוא יכול אפילו להפוך למושא פולחן, כמו אליל. וכמו אליל, הוא יכול לייצג את היעדר האלוהות הנתפס בעולם. מי שמחזיק בכסף עשוי להתחיל להאמין בכוחו שלו לגרום לדברים להתקיים בעולם, במקום בכוחו של אלוהים, או בכוחו של הכסף. מצב "נפילה" זה מסומן על ידי הפיכת המזון האלוהי הזורם לחפצים קשים ובלתי משתנים. ישנן דוגמאות רבות בתורה בהן המטבע מתוקן, מועלה מחדש למצבו הרוחני, כמו למשל החלפת 400 שקלים על ידי אברהם תמורת מערת המכפלה, או הטבעת מטבע על ידי יעקב עבור העיר שכם.

בכך שהביא על המצרים חושך פיזי כמו מטבע, אלוהים איפשר להם לחוש את ההשלכות האמיתיות של עבודת האלילים ועושרם. השקעתם בכוחות הטבע, בפסלים ובאסטרולוגיה, יחד עם שעבודם ודיכוי אחרים, הביאו לשעבודם שלהם על ידי חושך קשה, "כמו מטבע", סך כל שכר העבדים שחייבים לאוכלוסייה מדוכאת עבור 210 שנות עבודה חינם.

אבל ליהודים היה אור

לעומת זאת, ליהודים היה אור, כפי שכתוב בפסוק, "ולבני ישראל היה אור בכל מושבותיהם" (שמות י', כ"ג). בתוך כל החושך המבודד והמוחץ הזה, ליהודים היה אור. כאן ישנה הקבלה לאור הנסתר של הבריאה שאליו נרמז הפסוק "ויאמר אלוקים יהי אור" - דווקא ברגע שבו ריחף חושך על פני תהום. העולם, למעשה, נברא מחדש.

כאשר חדר מואר, אנו יכולים לראות מה נמצא שם; אנו יכולים לראות זה את זה. אחד מתוצרי הלוואי של אחדות ה' הוא איחוד כל הבריאה. כאשר אנו מחפשים ישועה במקום אחר, אנו מאבדים את יכולתנו לראות את הקשר ההדדי בין הדברים, כי רק ה' הוא זה שמאחד את הכל. המצרים חיפשו במקום אחר, ולא רק שהם איבדו את יתרון האור, הם גם איבדו זה את זה בתהליך. אבל היהודים, שהאמינו ב', היו בעלי אור בבתיהם.

מי ייתן וכולנו נזכה ליהנות מאור זה.

מאת הרב תני ברטון

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.