פרשת עקב – ברכה על אכילת תורה ולימודה

דברים ז':12-11:25 

דברים, ח':י': “"אכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך".”
ברכוס, 48ב: “"מניין לך לדעת כי חסד לאחר הסעודה הוא מהתורה? שנאמר 'ואכלת ושבעת וברכת...'"‘

התורה מורה לנו לברך את ה' לאחר שאכלנו עד שובע. הרבנים מסבירים שזה מתייחס לרגע שאכלנו סעודת לחם ושבענו לחלוטין לאחר הארוחה. התלמוד¹ ניסיונות להפיק דרך קל וחומר (הטיעון 'על אחת כמה וכמה') שישנם שני מצבים נוספים שבהם התורה מחייבת אדם לברך. האחד הוא שהברכה שלפני אכילת סעודת לחם מלאה צריכה להיות גם היא חובה מהתורה, והשני הוא שאחרי שסיים ללמוד תורה, צריכה להיות חובה מהתורה לברך את ה'. מסקנת התלמוד היא שלא ניתן להפיק חובה מהתורה בשני המקרים.

משך חכמה² מתייחס למחשבה הראשונית של התלמוד, ומדוע היא נדחתה בסופו של דבר. נתייחס לשני המקרים של ברכה לפני הסעודה וברכה לאחר לימוד תורה, בנפרד: בנוגע לברכה לפני הסעודה, מסביר ה"משך חכמה" שהתלמוד הבין שהמטרה העיקרית של ברכה היא להראות הכרת תודה לאלוהים על האוכל שהוא נתן לנו. לפי הבנה זו, אדם רעב מרגיש יותר טוב מהאוכל מאשר כשהוא שבע. הסיבה לכך היא שכאשר אדם שבע, הוא נוטה יותר לקבל כמובן מאליו את התועלת הגדולה של האוכל, בעוד שלפני שהוא אכל, הוא עדיין יראה הערכה רבה לאוכל שהוא עומד לאכול.

עם זאת, התלמוד מסיק שזו אינה הסיבה היחידה שהתורה מחייבת ברכה. מטרה אפשרית נוספת של ברכה היא לקזז תחושות של שאננות ויהירות. ברגע שצרכיו של אדם מסופקים, הוא נוטה להיות בטוח בעצמו ובכוחותיו, וקיים סיכון ממשי שהוא יוסח מההכרה שאלוהים הוא מקור כל הטוב.

אכן, הפסוק שמגיע מיד לאחר מצוות החסד לאחר הסעודה מזהיר אותנו: "הִזְהֵרְתָּ פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ"³."שכחה זו נובעת כתוצאה משאננות כאשר אדם שבע. לפיכך, היה צורך גדול יותר לחייב ברכה לאחר האכילה כדי לקזז את תחושת הביטחון העצמי הטבעית הזו. לעומת זאת, לפני האכילה, היה פחות צורך להיות מודאג מגישה זו, משום שאדם רעב נוטה הרבה פחות לגישה כזו.

בנוגע לניסיון להוכיח שיש לברך לאחר לימוד תורה, התלמוד טוען במקור שאם אדם חש הכרת תודה לה' לאחר אכילת אוכל, המביא תועלת לעולם הזה, אזי על אחת כמה וכמה יש להודות לה' לאחר לימוד תורה, המביא תועלת רוחנית.

עם זאת, התלמוד דוחה הוכחה זו באותו קו נימוק כמו בנוגע לברכת ברכה לפני האוכל, אך מיושם בצורה שונה. המוקד הוא שוב על מתי אדם עלול לשכוח את התלמוד, ולכן הברכה נחוצה כדי להזכיר לו את המיקוד הנכון. ה"משך חכמה" מציין שיש מקור לברך לפני לימוד תורה.⁴, כי לפני שאדם מגיע ללמוד, קיים סיכון גדול שיהיו לו מניעים שגויים בלימוד. ייתכן שהוא ירצה ללמוד לשם הוד מעלתו, או גרוע מכך, להשתמש בו כדי לנצל אחרים. זה מסוכן מאוד, כפי שאומרים לנו חז"ל שכאשר לומדים תורה מסיבות שגויות, היא הופכת לשיקוי מוות, ולא לסוכריה מחייה.⁵. מכאן, הצורך בברכה לפני לימוד תורה כדי לחבר את המתנה הגדולה של התורה למקורה.

אכן, יש לכך חשיבות כה רבה, עד שהתלמוד מספר לנו שאחת הסיבות לחורבן בית המקדש הייתה שלא נהגו לברך לפני לימוד התורה. ה"משך חכמה" מסביר זאת בכך שלא קישרו את התורה עם אלוהים.

ה'משך חכמה' ממשיך שכל זה נכון לגבי לפני לימוד תורה, אך לאחר לימוד תורה הוא טוען שאין צורך בכך. הוא מסביר שהתורה היא מעוררת השראה ומחנכת, ובתוך לימוד התורה, האדם מוגן מפני עונש ומפני כניעה ל... יצר הורה. ברמה עמוקה יותר, הוא כותב שניתן לראות את התורה כמחרוזת של שמות אלוהים, ובאמצעות היצמדות לתורה, אדם מתחבר לשם אלוהים. יתר על כן, נשמתו של כל יהודי מקורה בתורה. כאשר יהודים מתחברים אליה, הם הופכים לישות אחת דרכה. התוצאה של כל זה היא שהתוצאה של שיעור תורה היא ההפך הגמור מארוחה מלאה. אדם מתקרב באופן טבעי לה' דרכה, במקום להתרחק באופן תת-מודע. לפיכך, לא היה צורך גדול לדרוש ברכה לאחר לימוד תורה.

שני לקחים חשובים עולים מדבריו של ה"משך חכמה". ראשית, מטרתה של ברכה אינה רק לאפשר לנו לבטא את רגשות הכרת התודה הטבעיים שלנו כלפי אלוהים, אלא היא גם מזכירה לנו, אפילו בזמנים של שפע, שמקור המחיה היחיד שלנו הוא אלוהים. זה מזכיר לנו באופן כללי להיזהר מלהפוך לבטוחים מדי ושאננים מדי כאשר הדברים הולכים כשורה, ולזכור לפנות לאלוהים בתודה.

שנית, בנוגע ללימוד תורה, ה'משך חכמה' לקח כמובן מאליו שאחרי שאדם לומד הוא מרגיש באופן טבעי קרוב יותר לאלוהים ולכן אין לו צורך להזכיר לעצמו את נוכחותו של אלוהים באמצעות ברכה. מכאן נובע שאם אדם אינו מרגיש כך לאחר שלמד תורה, ייתכן שיש משהו חסר בגישתו ללימודו. סיבה אפשרית אחת לכך עשויה להיות שאדם נוטה לשכוח את אלוהים לפני שהוא מגיע ללמוד - לאחר שאמר את הברכה המוקדמת שעות רבות קודם לכן - ובמהלך לימודו. ה'נפש החיים', שנודע כמתנגד לחשוב מחשבות נשגבות בזמן לימוד תורה, כותב בכל זאת: "בכל פעם שאדם מכין את עצמו ללימוד, ראוי לו להקדיש לפחות מעט זמן להרהור ביראת אלוהים טהורה בלב טהור".“⁶ הוא אף טוען שלעתים צריך לקחת הפסקה קטנה במהלך הלמידה כדי להצית מחדש את המודעות לאלוהים.⁷

מי ייתן ונזכה להפיק תועלת בדרכים המיועדות הן בברכתנו והן בלימוד התורה שלנו.

מאת הרב יהושע גפן

הערות:

1. ברכות, 21א.
2. משך חכמה, דברים, ח;10.
3. דברים, ח':יא.
4. דברים, לג:ג.
5. שבת, 88ב.
6. נפש החיים ד', ו'.
7. שם, ד':ז'.

פרשת השבוע,

האור המנחה

עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.