אמור (ויקרא 21-24 )

הפרשה מסתיימת בסיפורו הטרגי של המגדף – האיש שקילל את ה' כאשר לא התקבל לאף שבט על ידי בית הדין היהודי, משום שאביו היה גוי והחברות בשבט הייתה תלויה בשבט של האב. התורה אכן מגלה שאמו הייתה שולמית בת שבט דברי משבט דן. הרבנים מלמדים מספר סיבות למעשיו הנוראיים. עם זאת, דעת זקנים מציעים הצעה נוספת. הם מציינים את הדגש של התורה על העובדה שאמו הייתה משבט דן. הם מצטטים גמרא.1 שאומר שאם רואה אדם שתמיד רוצה ללכת לבית דין כדי לפתור בעיות, הוא כנראה משבט דן, שכן פירוש השם דן הוא 'משפט'. רש"י מרחיב: "האומר 'בוא לדין' בכל עסקיו עם אנשים תמיד היה אומר לבוא לדין, ולא היה שומע אדם אחר אלא דרך שופט".‘

חידושי לב2 דן בגמרא זו ובקשר של דעת זקנים לסיפור המגדף. הוא מציין שדעת זקנים מבינה את הגמרא כמבקרת את התכונה הזו של ללכת תמיד למשפט. הוא שואל מדוע זה כל כך רע - אדם זה נראה כאיש אמת שמוכן לעשות את הדבר הנכון על פי ההלכה. הוא עונה שהתנהגות מסוג זה אינה ראויה לשבח משום שהיא עלולה להוביל לעתים קרובות למחלוקות. כאשר אדם אינו מוכן לעשות פשרות או לוותר על זכותו, אז יש סיכוי טוב שמעשיו יובילו לשליליות ואף עלולים להוביל לקרב גלוי. דעת זקנים מסביר שתכונה זו גרמה למגדף להתעמת עם אחיו היהודים, ובסופו של דבר הובילה למעשה הנורא שלו של קללת ה'.

החידושי לב מעלה שאלה נוספת בנוגע לפרש את הגמרא על ידי דעת זקנים. הגמרא מסיקה שבני שבט דן אוהבים ללכת למשפט מהברכה שנתן יעקב לבנו דן: "דן ידין אמו כאחד משבט ישראל".“3 – "דן וְשָׁפֹּט עמו כאחד שבטי ישראל". דעת זקנים מבינים שפסוק זה הוא מקור התכונה השלילית של דן ללכת למשפט, אך ההבנה הפשוטה של דברי יעקב אינה שלילית. אלא, יעקב בירך את שבט דן כדי שיזכו לשופט שינהיג את עם ישראל. דבר זה אכן התגשם בדמות שמשון. לפיכך, כיצד יכולים דעת זקנים להבין את הפסוק כמגלה תכונה שלילית?

חידושי לב משיבים שיעקב בוודאי בירך את שבט דן לתכונות חיוביות של דבקות באמת ובצדק. אלו תכונות מצוינות, שכן הן מאפשרות לאדם ללכת בדרך האמיתית ולהתרחק מחטאים. עם זאת, אותה תכונה חיובית עלולה להיות מנוצלת לרעה אם האדם מסרב לוותר על דעתו או השקפתו על האופן שבו הדברים צריכים להיות. זה יכול להוביל לחטאים בתחום של בין אדם לחברו (יחסים בין-אישיים), שכן זה יכול להוביל בקלות לשנאה ולסכסוכים. בני שבט דן היו אמורים להשתמש בתכונה זו בצורה נכונה, אך סוג האדם המתואר בגמרא כמי שתמיד הולך לבית דין, והמגדף עצמו, ניצל לרעה את התכונה עם השלכות הרסניות.

חידושי לב מלמדים שאנו לומדים מכאן עיקרון חשוב בנוגע לתכונות אופי באופן כללי. אפילו בנוגע לתכונות שנתפסות בדרך כלל כחיוביות, על האדם להיזהר שלא לתת לתכונות כאלה לגרום לו לחטוא. בנוגע לתחום הספציפי של הקפדה על אות החוק, ישנם אנשים שיש להם נטייה טבעית לצדק ואמת. כפי שמציין חידושי לב, אלו תכונות ראויות להערצה, אך יחד עם זאת, אם אדם אינו שולט בתכונות אופיו ואינו מכוון אותן לעבודת ה', אז הן עלולות בקלות לגרום לו להתייחס לאנשים אחרים בקפדנות יתרה ולהימנע מפשרות הכרחיות.

ברוח זו, הגמרא מלמדת שבית המקדש נחרב משום שאנשים היו תובעניים זה בזה והתייחסו אליהם כדברי החוק.4. זה מדגים את חומרת הקפדה יתר על המידה. יתר על כן, למרות שגמרא אחרת מלמדת שהבית השני נחרב מסיבה אחרת - שנאה חסרת בסיס - נראה ששתי הגמרות משלימות זו את זו. מכיוון שאנשים היו כה קפדניים, הדבר הביא להתרבות של שליליות וסכסוכים.

מי ייתן וכולנו נזכה ליישם את תכונות השיפוט והאמת בדרך הנכונה.

מאת הרב יהושע גפן

הערות

  1. פסחים, ד'א.
  2. ויקרא, עמ' 152. חידושי לב נכתבו על ידי רבי חנוך ליבוביץ, שהיה ראש ישיבת חפץ חיים בקווינס, ניו יורק.
  3. בראשית, מט:טז.
  4. בבא מציעא, 30ב.

פרשת השבוע,

האור המנחה

עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

קרא עוד מהמאמר הזה ב-Aish.com


© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסטים/ציטוטים/הפניות/קישורים של 
מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org AskNoah.org 
המכילים זכויות יוצרים ושאנו רשאים להשתמש בהן באישורם.