קדושים (ויקרא 19-20 )

ויקרא, יח:ה: “וְשָׁמְרְתֶּם אֶת-חֻקְתִּי וְאֶת-תּוֹפָתִי וְעֲשִׂיתָם וְחַיָּהָם אֲנִי ה'”


רש"י, יח, ה, דה: וחיית בהם: “"בעולם הבא, כי אם תאמר [זה מתייחס ל]עולם הזה, סופו מות."”

התורה אומרת לנו שאם נשמור את המצוות, אז "נחיה על ידן". רש"י מסביר שהתורה אינה מתכוונת רק שנחיה על ידן לנצח בעולם הזה, כי כולם נועדו למות. אלא, התורה מתייחסת לחיים במקום היחיד שהוא נצחי - העולם הבא. עם זאת, הגמרא לומדת לקח שונה מאוד מפסוק זה.1 דן רבות במקור ההלכה לפיה מותר ומחויב לעבור על כל מצווה (למעט רצח, עבודה זרה ואי-מוסריות) כדי להציל חיים. שמואל קובע שהמקור הוא בפסוק זה שבו התורה אומרת 'בהם תחיה' (וכי בהםשמואל מסביר שהתורה באה לרמוז שאדם צריך לחיות על ידי קיום המצווה שלו ולא למות על ידי קיום התורה, ולכן אין לעשות מצווה שעלולה לגרום למוות. הגמרא מסיקה שפירוש שמואל הוא הטוב ביותר.

זה מלמד לנתח את ההשלכות של '‘וכי בהם’' הוא מקור החובה לעבור על התורה כדי להציל חיים. אחד המקורות המוצעים האחרים למקור חובה זו הוא פסוק הנוגע לחובת שמירת שבת: התורה2 אומר לנו "ושמרו בני ישראל את השבת לשמר את השבת לדורותיהם". רבי שמעון בן מנסיה מפרש פסוק זה כהוראה לנו לחלל שבת אחת כדי להציל את חייו של אדם, כך שיוכל לשמור שבתות רבות בעתיד. גזירה זו חלה כנראה לא רק על השבת, אלא על כל המצוות באופן כללי, לפיה התורה מורה לנו לחלל כל מצווה על מנת לאפשר לחולה לקיים מצוות אחרות בעתיד.

הפירושים מציינים כי קיים הבדל משמעותי מאוד בין פירוש זה לבין פירוש שמואל. לדברי רבי שמעון בן מנסיה, הסיבה שאנו מחללים שבת היא כדי שהחולה יוכל לשמור שבת בעתיד. מכאן נובע שבמקרה בו ודאי לחלוטין שאותו אדם לא יוכל לשרוד ולשמור שבת נוספת, אזי אין היתר לחלל שבת כדי להציל את חייו. לעומת זאת, לפי דרש שמואל שחיים יקרים יותר ממצווה, ההיתר והחובה להפר מצווה להצלת חיים יחולו גם אם החולה בוודאות לא יוכל לחיות מספיק זמן, או להיות בריא מספיק כדי לקיים מצוות כלשהן בעתיד. המשנה ברורה קובעת באופן חד משמעי שההלכה הולכת לפי שמואל, שעלינו להפר כל מצווה (למעט שלוש המצוות הנ"ל) כדי להציל חיים. הסיבה לכך היא שהחיים כשלעצמם הם בעלי ערך אינהרנטי ואינסופי, גם אם לכאורה אין תועלת מעשית בהארכת חייהם של החולים.

רעיון זה היה רלוונטי במיוחד בשבועות האחרונים, כאשר העולם כולו נפגע במגפה הקשה ביותר מזה עשורים רבים, שראתה עשרות אלפי מקרי מוות. דווקא בזמנים כאלה חובה עלינו לזכור עד כמה יקרה מתנת החיים ואת הערך הרב של כל רגע בחיים. החיים מלאים אתגרים וישנם זמנים שבהם אדם יכול להרגיש ייאוש - אך אם הוא זוכר שהחיים עצמם הם סיבה לשמחה, הוא יכול להתגבר על כל רגש שלילי.

כאשר הזקן מנוברדוק החל לבנות ישיבות, הוא לא צלח. הוא בנה ישיבות והן קרסו, הוא ארגן קבוצות והן התפוררו. בנוסף, הוא וגישתו הותקפו על ידי מתנגדים. באותו זמן, הוא הגיע לקלם ולרביו, הזקן מקלם שם לב שהוא נראה עצוב והבין מדוע. באותו מוצאי שבת, כאשר קבוצה התאספה לשמוע את דבריו, הוא עמד על הדוכן ושתק זמן רב מאוד. לאחר מכן הוא הכה בידו על השטנדר ורעם, "מספיק ליצור חי שהוא חי". שוב ושוב הוא חזר על דבריו עד שלבסוף אמר לקבוצה להתפלל מעריב. "המפגש הזה", אמר הזקן מנוברדוק, "הפיג את עגמומיותי וניקה את מחשבותיי".3”"הזקן מקלם לימד את הזקן מנוברדוק שיעור יקר ערך - כל עוד אדם חי, אין על מה להתלונן. מי ייתן וכולנו נזכה להעריך את מתנת החיים ולנצל אותה במלואה.".


עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

הערות: יומא, 85 א-ב, שמות, 31:16, זייצ'יק, ניצוצות של מוסר, עמ' 145-6.

קישור למקור
הודפס מחדש באישור

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.