פרשת כי תבו – הקמת תורה

קי טבו (דברים כו:1-כ"ט:8 )

כאשר נכנסו היהודים לארץ, הם היו אמורים להתאסף בשני הרים לקבלה מחודשת של התורה, אך הציווי לעשות זאת נמצא כבר בפרשת השבוע. שתים עשרה מצוות היו אמורות להימנות, והעם היה אמור להכיר בפומבי כי ברכות צפויות לאלו המקיימים אותן וקללות יבואו על אלו המבזים אותן. כל מצווה דנה במעשה ספציפי למעט האחרונה. היא קובעת: "ארור אשר לא יקיים את דברי התורה הזאת לעשותם ואמר כל העם אמן". (1)

המפרשים שואלים, מה כוללת הציווי המעורפל לכאורה הזה? הרמב"ן מביא תלמוד ירושלמי שעונה על שאלה זו. "רב אסי אומר בשם רבי תנחום בר חייא, מי שלמד, לימד, שמר וקיים את התורה, אך היה לו כוח לחזק את התורה ולא עשה זאת, נחשב 'ארור'... אפילו מי שהיה צדיק גמור במעשיו אך לא חיזק את התורה בפני אלו שאינם מקיימים אותה - נחשב 'ארור' (2).

החפץ חיים כתב ספר שלם, 'חומת הדס', שהוקדש לעידוד אנשים לעשות יותר כדי לחזק את התורה כנגד הגל הגובר והולך של התרחקות מהתורה שאיים על עתיד שמירת התורה. בהקדמתו, 'חיזוק הדס', הוא מונה ארבע דרכים נפרדות בהן כל יהודי מחויב על ידי התורה לשאוף להגביר את שמירת התורה בקרב אחינו היהודים.(3) הרביעית מבוססת על תלמוד ירושלמי זה; החפץ חיים טוען בתוקף שחובה זו חלה על כל יהודי שיש לו את הכוח להשפיע על אחרים. אם אדם עושה זאת, אז הוא מקבל את הברכות שנאמרו בהר גריזים, ואם לא יעשה זאת, הוא יסבול את קללות הר עיבל. הוא מציין עד כמה רעיון זה מדהים: הלוויים פנו לשש מאות אלף איש שעמדו על שני ההרים וברכו את העם שיקיים את המצוות הללו וכל הנוכחים ענו 'אמן'. כתוצאה מכך, כל מי שמנסה לקיים את התורה מתברך על ידי הכוהנים, הלוויים ושש מאות אלף איש, בהסכמת ה'.

הרב יצחק ברקוביץ מציין שעל ידי התבוננות בכמה מהחטאים האחרים המנויים בקללות, נוכל להתחיל לקבל מושג ברור יותר לגבי חומרת אי-הקיום התורה. בין הקללות האחרות נמצאים: העושה פסל, מבזה את הוריו, מבצע מעשה עריות חמור, ומי שמכה את חברו בסתר. קיימת נטייה לחשוב שאי-קיום התורה אינו חטא נורא כל כך, אך מכאן אנו רואים שמי שאינו מקיים את התורה נמצא באותה קטגוריה כמו מי שעובר חטאים נוראיים כמו אלה המוזכרים בקללות בהר עיבל. וגם ההפך הוא הנכון; אדם שאפילו מנסה להשפיע על אחרים להגביר את שמירתם זוכה לשבחים רבים מהתורה.

הירושלמי מביא דוגמה מספרי הנביאים לאדם המגלם את הרצון למלא את מצווה פסוק זה. המלך יאשיהו גדל בדור שלא ידע תורה עד כדי כך שמעולם לא ראה ספר תורה. כשהיה ילד קטן, מצא אחד הכוהנים, חלקיהו, ספר תורה בחצר המקדש, והוא גולגל לפסוק "ארור מי שלא יקיים את דברי התורה הזאת". כששמע יאשיהו זאת, קרע את בגדיו ואמר:“עלי לחקים,", שפירושו 'זו אחריותי לקיים את התורה'. (4) הוא המשיך לעשות זאת והצליח להחזיר את לימוד התורה וקיום המצוות לעם הנטוש.

הנציב דן במעשיו של יאשיהו בהקשר של תקופתו. כבר היה זרם גדול של אנשים שעזבו את התורה לטובת אידיאולוגיות אחרות, ונראה כי היו חילוקי דעות לגבי האופן שבו על היהודים האמיתיים בתורה שנותרו להגיב לכך. היו אנשים שסברו שדרך הפעולה הטובה ביותר היא להסתתר ולהתמקד בעבודת ה' האישית שלהם. הנציב כתב תשובה שבה הוא חלק בתוקף על גישה זו. הוא האמין שזה לא הזמן להתמקד ברוחניות של האדם בזמן ששאר העולם נהרס מבחינה רוחנית.(5) אחת ההוכחות לגישתו היא סיפורו של יאשיהו. הנביא אומר שאחרי שישיהו מצא את ספר התורה, הוא אמר לכהנים וללויים: "...ועתה לכו ועבדו את ה' אלוקיכם ואת עמו ישראל". (6) באיזו דרך התכוון להם לשרת את ה' ואת עמו? הנציב מסביר שעד לאותה תקופה, האנשים היחידים ששמרו על רמתם הרוחנית היו הכוהנים והלוויים, ושהם נסוגו לעולמם כדי להימנע מסכנות סביבתם. הם הקדישו את עצמם להתפתחותם הרוחנית ולקשר שלהם עם ה', אך הזניחו את שאר העם. יאשיהו קרא להם כעת לשנות את התנהגותם ולהפיץ את התורה לאלה שאיבדו את קשרם אליה. הוא אמר שעל ידי שירות העם בקירובם לתורה, הם יעבדו בו זמנית את ה', כי זה היה רצונו באותו זמן.

הנציב טוען שכמו שבתקופת יאשיהו היה צורך גדול בקרב היהודים שומרי המצוות לקיים את התורה, כך היה גם בתקופתו, שבה אנשים עזבו את התורה בהמוניהם. אם ניתן להשוות את תקופת הנציב לתקופת יאשיהו, אז הדבר נכון במיוחד בזמננו. מעולם לא היה מצב שבו יהודים כה רבים רחוקים מכל צורה של תורה מאשר כיום. בשנת 1990 נערך סקר על מצב שמירת המצוות בארצות הברית. הנה כמה מתוצאותיו.(7) בשנת 1950 שיעור נישואי התערובת בארה"ב היה 61.300, בשנת 1990 הוא היה 521.300, והוא במגמת עלייה. 2 מיליון יהודים אינם מזהים את עצמם כיהודים. ל-2 מיליון יהודים המזהים את עצמם כמי שאין להם שום קשר יהודי. על כל חתונה בין שני יהודים, מתקיימים שני נישואי תערובת. 625,000 יהודים אמריקאים מקיימים כיום דתות אחרות. 111.300 מיהודי ארה"ב הולכים לבית כנסת. מיותר לציין שהמצב גרוע בהרבה כיום מאשר היה בשנת 1990. באלול כולנו מנסים לעשות הערכה עצמית של קיום המצוות שלנו. אנו למדים מפרשת השבוע שחלק מהותי מהערכה עצמית זו הוא שכל אדם צריך לשאול את עצמו 'האם אני עושה מספיק כדי לקיים את התורה?'‘

החפץ חיים, בחייו, הפגין פעמים רבות את פחדו להישפט על כך שלא עשה מספיק לחיזוק שמירת התורה. במקרה אחד, במהלך שהייה של שלושה שבועות בריגה, הוא שכנע 300 חנוונים לסגור את חנויותיהם. שבת. (8) בפעם אחרת, כששמע מחיילים יהודים שבפסח אכלו לחם, הוא מיד יצא לכתוב ספר, "מחנה ישראל" לחיילים יהודים, שזכה במהרה להצלחה ניכרת. הוא ייסד וגייס כספים לקרן מטבח כשר, וניסה באופן אישי לבוא במגע עם חיילים כדי להשפיע עליהם. קבוצת חיילים נהגה לעבור בעיר הולדתו ראדין בכל קיץ. החפץ חיים הזמין אותם לסעודה בביתו, קיבל אותם באהבת אבה, ונשא בפניהם נאום כדי לעודד אותם לשמור את התורה.(9)

החפץ חיים הדגיש שוב ושוב שישנן דרכים רבות בהן אדם יכול לשאוף לקיים את התורה, בין אם על ידי מתן הרצאות בפני קהל גדול, הקמת מקומות לימוד, או התיידדות עם אנשים המרוחקים מהתורה. כל אדם ניחן ביכולות ייחודיות לעזור לקרב אחרים לתורה. כיום, ישנם ארגוני הסברה המספקים דרכים רבות דרכן אנשים יכולים להגביר את מעורבותם בהסברה, אפילו במשרה חלקית. הם מציעים שיעורים בהכשרה בהסברה, הזדמנויות ללמוד אחד על אחד עם שותף ללימוד חילוני, ואפשרויות רבות אחרות. עם הימים הנוראים המתקרבים במהירות, הבה כולנו נוכל ללמוד מיאשיהו ולומר שניסינו באמת לקיים את התורה.

מאת הרב יהושע גפן

1. כי סאבו, 27:26.
2. ירושלמי, סוטה, ז':ד'.
3. חיזוק הדס, מעמר ד', עמ' 18-20.
4. מדרש הגדול, דברים, כ"ז:כ"ו.
5. סתום משיב דבר, חלק א', סימון פ"ה. באותה תשובה הוא גם משבח מאוד את חיבורו של החס"ם סופר, 'פסוחי חושם' בחס"ם סופר. הַקְדַמָה ליורה דעה, בו הוא טוען בתוקף שישנם זמנים בהם אדם צריך לצמצם את הצמיחה האישית שלו כדי לעזור לאלו הסובלים מחסרים רוחנית.
6. דברי הימים ב', לה:ג'.
7. נלקח מסקר האוכלוסייה היהודית הלאומי.
8. שם, עמ' 200.
9. שם, עמ' 199.

פרשת השבוע,

האור המנחה
עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.