קורח (במדבר ט"ז-י"ח )

סיפורו הטרגי של קורח מלמד אותנו לקחים חיוניים על האופן שבו אפילו אנשים גדולים יכולים להגיע לחטאים חמורים באמצעות פגמי אופי עדינים. ניתוח הגיבורים העיקריים של מרד קורח מראה שכולם היו צדיקים שהיו להם מניעים מוצדקים לכאורה למרד שלהם במשה. אך במידה קטנה, הם למעשה הושפעו מהטיותיהם שגרמו להם לחטוא באופן משמעותי.

קורח עצמו היה כנראה ברמה גבוהה מאוד: המדרש1 מתאר אותו כאדם חכם מאוד וברמה הראויה לנשיאת ארון הקודש. רש"י2 teaches that he was so great that he even received a form of Prophecy! All this begs the question of how he could come to the heretical belief that Moshe made up parts of the Torah and cause such major damage to the Jewish people? The Rabbis explain that Korach, through Prophecy, saw that he would have extremely righteous descendants, including the Prophet, Shmuel. This convinced him that he would come through the rebellion unscathed and was therefore justified in his actions. His error was that his chain of descendants came in the merit of his sons who repented for their involvement in the rebellion. Yet Korach was so confident in the correctness of his actions that when he offered the incense, he was sure that God would accept his offering and not that of Aaron. Thus, it is clear that he genuinely believed he was correct in his claims, and that he believed he was acting purely for the sake of Heaven.

מאתיים וחמישים הזקנים שהצטרפו למרד מתוארים גם כצדיקים גדולים, שרבים מהם היו נסיכי שבטיהם. הנציב3 explains that they had essentially pure motives, and desired to attain greater closeness to God by partaking in the service of the Kohanim. The Netsiv goes so far as to argue that they realized that they would actually die for doing this service but were willing to give up their lives in order to attain this perceived extra ‘closeness’ to God. The Netsiv also compares them to Nadav and Avihu, who also desired greater closeness to God.

חבר נוסף במרד היה און בן פלס. הוא מוזכר בתחילת הפרשה כאחד ממנהיגי המרד, אך שמו נעלם מהסיפור, שכן מאוחר יותר פרש מהסכסוך. חידושי לב4 מציין כי לכאורה היו לו מניעים טהורים. הוא מצטט את התלמוד שמציע מספר פרשנויות דרשה המבוססות על תיאורו כ"על בן פלס, בני ראובן".5 התלמוד מלמד ששמו 'און' מרמז על כך שאמר 'בענינות' – 'באבל' – רש"י מסביר שמשמעות הדבר היא שהוא היה באבל כתשובה על מעורבותו הראשונית במרד.6 רש"י ממשיך ואומר שהמילה 'ראובן' רומזת לעובדה ש'הוא ראה והבין' שהתנהגותו של קורח אינה נכונה, ולכן פרש מקהלתו.

ראינו כיצד לכל המשתתפים במרד היו מניעים צדיקים לכאורה. עם זאת, ברור מאליו שאילו פעלו אך ורק למען שמים, היה בלתי אפשרי עבורם להגיע לחטא כה חמור. ואכן, בניתוח מעמיק יותר, ברור שכולם הושפעו מתכונות אופי שליליות עדינות שעיוותו מאוד את התנהגותם.

בנוגע לקורח, חז"ל חושפים את המניע הבסיסי לטענותיו הנעלות, לפיהן משה תפס כוח רב מדי וכי כל העם קדוש. אביו של קורח, יצהר, היה בנו השני של קהת, אחרי עמרם. בנו של עמרם, משה, נבחר להיות מנהיג העם היהודי, ואהרון מונה לכהן גדול. קורח, בהיותו בנו הבכור של יצהר, ציפה להתמנות לנסיך שבט לוי, אך הוא הוזנח ואליצפן נבחר. אביו, עוזיאל, היה הצעיר מבין ארבעת בני קהת. קורח הרגיש שזה לא הוגן, וזה גרם לו לתקוף את משה. לפיכך, אנו רואים שמתחת לטיעוניו הצדקניים, קורח סבל מתכונות נחותות של קנאה ותשוקה לכבוד.

מאתיים וחמישים הזקנים שמרדו היו בעיקר משבט ראובן. קורח שכנע אותם למרוד במשה בטענה שראובן הוא הבכור, ולכן שבטו ראוי לכהונה. למרות רצונם לכאורה לקרבה לאלוהים, נראה שגם הם נפגעו מקנאה ותשוקה לכבוד.

לבסוף, כוונותיו העמוקות של און בן פלס נחשפות גם על ידי התלמוד.7 מסופר שאשתו של און שכנעה אותו לפרוש מהסכסוך. היא טענה שהוא לא ירוויח דבר מהצטרפות למרד של קורח. בין אם משה יהיה המנהיג או קורח ייקח פיקוד, און יישאר כנוע, ולכן מדוע להתערב? טיעון זה עבד ואון אכן נסוג, ובכך הציל את חייו.8 חידושי לב מציין סתירה – קטע תלמוד זה מראה שכוונתו האמיתית של און הייתה לזכות בכבוד ובכוח, אך תורתם האחרת של חז"ל מצביעה על כך שאון התחרט באמת והבין את טעותו. התשובה היא שברמה עמוקה יותר, אשתו הבינה שמה שהניע את התנהגותו היה רצונו לכבוד. תשובתו לאחר מכן הייתה משנית להבנה שלו שאין מה להרוויח מהצטרפות לסכסוך.

ראינו כיצד אנשים גדולים מאוד היו משוכנעים שהם פועלים מתוך כוונות טהורות, אך עמוק בפנים, הם הונעו על ידי מניעים פחות נשגבים, עם השלכות הרסניות. זה מלמד כל אדם ברמתו להיות זהיר מאוד במצבים שבהם הוא מאמין שהוא פועל בצורה מסוימת 'למען שמיים', כשלמעשה מניעים פחות אלטרואיסטיים עשויים בהחלט להניע אותו. בפרט, כאשר אדם מעורב בסכסוכים או סוגים אחרים של אינטראקציות שליליות עם אחרים, עליו להיות זהיר מאוד ממניעים נסתרים. נקודה מהותית אחת היא שעליו לדון במצב עם רב או צופה אובייקטיבי שיכול לעזור לו להבחין בכוונותיו האמיתיות והאם מעשיו באמת מוצדקים.

מי ייתן וכולנו נזכה ללמוד את הלקח הקשה של כמה מסוכן יכול להיות להשתכנע שאדם פועל למען שמים.

מאת הרב יהושע גפן

הערות

  1. Bamidbar Rabbah, 18:3.
  2. רש"י, Bamidbar, 16:7, Dh: Rav lachem.
  3. Emek Davar, Bamidbar, 16:1.
  4. Sanhedrin, 109b.
  5. Chiddushe Lev, Bamidbar, 16:1.
  6. ראה את החיבור שלי, '‘על בן פלס – הזדמנות שהוחמצה' להסבר של ה- בן יהוידע לגבי הסיבה ש- גמרא מתאר אותו כמי שנמצא ב אנינוס בניגוד ל אווילוס.
  7. Sanhedrin, 109b.
  8. ה גמרא גם מתייחס לכך שכאשר קורח'ס גברים באו להביא עַל לסכסוך, היא חשפה את שערה, וגרמה להם לברוח.

קישור למקוראל
הודפס מחדש באישור

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.