בס"ד

בפרשת משפטים, התורה פורשת את התשתית להקמת חברה מתוקנת. אחת המצוות המפתיעות ביותר היא: "לא תעשה פנים לעני במשפטו" (שמות כ"ג, ג'). במבט ראשון, זה נראה כמעט בניגוד לטבע האדם. האם התורה, המטיפה לחסד, חסד ועזרה לעניים, מורה לנו כאן במיוחד להפסיק את החמלה שלנו?

מצוות דינים היא חובה חיובית ופרואקטיבית עבור בני נח. התורה מזהירה את השופט, ואת החברה כולה, מפני הנטייה הרגשית להטות את הדין לטובת העני רק בגלל עוניו. צדק הוא ערך מוחלט שאינו תלוי במעמד חברתי-כלכלי. כפי שפסק הרמב"ם (הלכות סנהדרין, פרק כ', הלכה ז'), מטרתו של בית דין היא חתירה לצדק, לא עשיית צדקה.

מצוות "דינים" אינה רק טכנית; היא דורשת מאיתנו לטהר את מערכת המשפט שלנו ואת התודעה החברתית שלנו מהטיות. שוויון בפני החוק הוא הערובה היחידה לכך שגם העניים יוכלו לחיות בביטחון. בעידן המודרני, למסר זה משקל רב אף יותר. אנו עדים לתופעה שבה קבוצות או יחידים דורשים חסינות מוסרית בפני החוק. התורה מלמדת שאף אחד אינו פטור מקיום החוק.

החובה "אל תתנו משוא פנים לעני במשפטו" דורשת מאיתנו עמדה נקייה: אל תצדדו בחזקים בגלל כוחם, ואל תצדדו בחלשים בגלל חולשתם - תצדדו בצדק האלוהי.

האם ויתרנו על חמלה בכך? בוודאי שלא. כאשר חברה מתנהגת בצדק אלוהי על פי שבע מצוות בני נח, רוב הפגיעות בחלשים נמנעות באופן אוטומטי. עבור בני נח, אשר מצווים להקים מערכת משפט, זהו יסוד קריטי בתיקון העולם. בניית חברה שבה האמת היא האור המנחה את המערכת, ללא דעות קדומות, היא הדרך להכין את העולם להיות כלי על ידי עשיית רצון השם. רק באמצעות מערכת של צדק אמיתי נוכל ליצור מרחב שבו יכול להתקיים שלום.

מאת הרב משה ברנשטיין


מקורות: הרמב"ם, הלכות סנהדרין כ', ז'. שמות כ"ג, ג'.




אם אתם רוצים עוד שאלות למחשבה, ראו את הבלוגים האחרים של הרב משה ברנשטיין

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.