פרשת משפטים – בעקבות הרוב

פרשת השבוע,

האור המנחה
עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

משפטים (שמות כא-כד)

סִדרָה: האור המנחה

פרשת השבוע מתמקדת בחוקים רבים שבין אדם לחברו. התורה גם מלמדת אותנו כיצד אנו קובעים ואוכפים חוקים אלה - באמצעות רעיון של... בית דין – בית המשפט שתפקידו לקבוע מי הצד האשם בכל סכסוך נתון ולפקח על ניהול הצדק.

כיצד בית הדין קובע את הדין בכל מקרה ומקרה? התורה אומרת אחרי רבים לחטים”" – "העניין יטה לכיוון הרוב".¹ זה מלמד שבמקרה הסביר שלא כל שופטי בית המשפט יהיו מסכימים פה אחד, עליהם לפסוק בהתאם לדעת הרוב.

עולה השאלה מדוע בדיוק אנו הולכים לפי הרוב בכל המקרים. ברמה הפשוטה, בית המשפט צריך לתת איזשהו פסק דין ולכן הגיוני ללכת לפי הרוב, אך האם זה כל כך פשוט שאנחנו יכולים להיות כל כך בטוחים שהמיעוט טועה? את התשובה לשאלה זו ניתן להסיק מהתלמוד.²

בין רוב הרבנים בסנהדרין לבין רבי אליעזר הייתה מחלוקת בשאלה האם תנור מסוים מועד לקבלת טומאה או לא. רבי אליעזר הציע מספר טיעונים לתמיכה בעמדתו, אך הרבנים לא קיבלו אותם. לאחר מכן הוא קרא למספר ניסים שונים כדי להוכיח שדעתו נכונה בגן עדן. הרבנים נותרו אדישים לכך. לבסוף, התלמוד מספר:

“"אמר להם: 'אם ההלכה כמוני, יוכיחו זאת מן השמים'. יצאה בת קול משמיים ואמרה: 'למה אתם מתווכחים עם רבי אליעזר, אשר ההלכה הולכת אחריו בכל מקום?' רבי יהושע קם על רגליו ואמר:, לא ושמים הוא – זה [התורה] לא בשמים!' מה פירוש 'זה לא בשמים?' אמר ר' ירמיהו, "לתשומת ליבו של בת קול, קול מן השמים, כי כבר כתבת בתורה בהר סיני 'אל הרוב יטה הדבר'.‘

למרות העובדה שבשמיים הסכימו בבירור עם ר' אליעזר, ר' יהושע תיאר את גישתה של ההלכה כלפי התערבות השמימית בענייני הלכה. מאז מתן תורה, הסמכות לקבוע את ההלכה נתונה לבית הדין והולכת לפי דעת הרוב. הרמב"ם, בהקדמתו לפירוש המשנה, מבטא רעיון זה באופן הבא:

“"ודע כי הנבואה אינה משפיעה לא על פירושי התורה ולא על גזירת פרטי מצוותיה באמצעות עקרונות הגזירה הפרשנית. אלא, הדרך שבה יהושע ופנחס ניהלו את חקירתם והיגיון שלהם היא אותה דרך שבה רבינא ורב אשי ביצעו את שלהם... ה' לא הרשה לנו ללמוד מהנביאים, אלא רק מחכמים, אנשי שכל ודעת. התורה אינה אומרת 'תבוא אל הנביא אשר יהיה בימים ההם', אלא 'תבוא אל הכהן ואל השופט'."‘³

כעת אנו יכולים להבין כיצד בית הדין יכול להתעלם לחלוטין מהמיעוט כשמדובר בקביעת הלכה. אין זה אומר שאנו בטוחים שהמיעוט טועה, אלא שעצם הגדרת ההלכה ה"נכונה" היא מסקנת הרוב בבית הדין. המילה לחוק - "הלכה" - פירושה ללכת, בהתייחס לדרך שה' רוצה שנלך בחיים, והיא תואמת את רוב בית הדין, גם אם אנו יודעים בוודאות שאפילו ה' עצמו חולק על מסקנתם.⁴

כל זה טוב ויפה, אך אדם עשוי לתהות כיצד מושג זה של הליכה אחר הרוב רלוונטי לחייו שלו באופן כללי ולשמירת ההלכה בפרט. אחרי הכל, אין לנו עוד בית דין, ולכן נראה כי ההדרכה ללכת אחר הרוב מיושנת. אולם, אין זה המצב. ואכן, גם לאחר שהסנהדרין חדלה לפעול, עדיין התנהל דיון נרחב בשאלה האם עדיין ניתן ליישם את רעיון הליכה אחר הרוב. החכם העיקרי שטען כי הדבר עדיין תקף היה רבי יוסף קארו, מחבר בית יוסף ושולחן ערוך, החיבור המרכזי של ההלכה היהודית.⁵

הוא הציג דילמה רצינית מאוד בדורו כיצד לדעת כיצד לקבוע את ההלכה. הוא הרגיש שאפילו חכמים גדולים כמוהו לא הצליחו להחליט איזו מהן... ראשונים (פירושים קודמים) נכונים. כתוצאה מכך, הוא החליט שהדרך הטובה ביותר לקבוע את ההלכה היא ללכת לפי הרוב. עלתה השאלה שיש פירושים רבים, ולכן את מי יש לכלול בשיקול דעת הרוב. בנקודה זו, הציע הבית יוסף הצעה חדשה מאוד והחליט שיש לכלול רק שלושה מהפירושים העיקריים - הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש. בכל פעם ששלושתם פסקו בצורה מסוימת, הוא הלך לפי הרוב, גם אם פירושים רבים אחרים פסקו אחרת.⁶

למרות חילוקי הדעות בין מספר פוסקים, השולחן ערוך הפך לבסיס ההלכה היהודית עבור כל היהודים. אולם, הבעיות אינן מסתיימות בכך, שכן עלו מקרים ושאלות רבים שלא נדונו על ידי השולחן ערוך - האם גם במקרים אלה אנו פועלים לפי כלל הרוב? ואם כן, כיצד אנו קובעים את הרוב?

הרשב"א⁷ עונה על שאלה זו ומצטט את התלמוד הדן מה לעשות כאשר שני רבנים מתווכחים על ההלכה במקרה ספציפי.⁸ הרשב"א מציין שזהו המצב כאשר יש מספר שווה משני הצדדים, אך אם יש רוב יש ללכת בעקבות הרוב. עם זאת, הרשב"א מסכם שכללים אלה אינם חלים כאשר לאדם יש רב. הוא מציין שישנן קהילות שהולכות אחר רב אחד, כמו הרמב"ם בכל המקרים, ובמקרה כזה הדבר נחשב כאילו הרמב"ם הוא רבם.

בהתחשב בכך שכמעט בלתי אפשרי לחשב את הרוב ברוב השאלות⁹, נראה שמומלץ הרבה יותר ללכת לפי רב אחד במידת האפשר. ואכן, רבן גמליאל בספר מוסר האבות¹⁰ מפציר בנו לעשות לעצמנו רב והפרשנויות מסבירות שזה מתייחס לרב שיפסוק משפטים.¹¹

ראינו כיצד הרעיון של ללכת אחר הרוב אינו מוגבל לתקופת בית הדין, אלא מהווה את הבסיס לחלק ניכר מההלכה שאנו פועלים לפיה. עם זאת, בפועל, הדרך האידיאלית לגשת להלכה היהודית היא ללכת לפי רב אחד.

הערות

1. שמות, כג:ב.
2. בבא מציעא, 59א.
3. מבוא לפירוש המשניות, ראה גם הלכות יסודי תורה, ט', א'.
4. גישה זו מבוססת במידה רבה על הספר המצוין שכתב הרב עמנואל ברנשטיין שליט"א: 'מידות בחומש', עמ' 431-437.
5. נכון שאשכנזים הולכים בעקבות הרמ"א שכתב תוספות לשולחן ערוך במקומות שחלק על דעתו או במקומות בהם המנהג של האשכנזים סטה מזה של הספרדים. עם זאת, בתחומים רבים, ההלכה הולכת באופן אוניברסלי אחר השולחן ערוך.
6. הוא השתמש בעקרונות אחרים עבור מצבים בהם ראשונים אלה לא פסקו. היה ויכוח רב על החלטה זו ורבים מבני דורו חלקו על בית יוסף מכמה סיבות. ראה מבוא לדרכי משה; מבוא לים של שלמה; נתיבות עולם, נתיב התורה, פרק ט"ו.
7. תשובה הרשב"א, 253.
8. עבודה זרה, ז'א. ראה שם את הפרטים.
9. בעיה אחת בכך היא כיצד להחליט אילו רשויות נכללות בהערכת הרוב.
10. מוסר האבות, 1:16.
11. ברטנורא, שם.

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.