פרשת משפטים - אמת ושקר

משפטים (שמות כא-כד )

ידוע היטב כי כנות היא אחת מתכונות האופי החשובות ביותר ושההיפכתית שלה, שקר, היא אחת הלא רצויות ביותר. ספר החינוך מדבר בחריפות רבה על כמה זה מזלזל לשקר: "שקר הוא תועבה ומבזה בעיני כל, אין דבר מגעיל ממנו, וקללות באות לבית אוהביו. לכן התורה מפצירה בנו להתרחק מאוד מהשקר, שנאמר 'התרחק משקר'." (3) לאחר מכן הוא מסביר שהתורה אינה משתמשת בלשון 'התרחקות' ביחס לכל מצווה שלילית אחרת המצביעה על חומרתה. יתר על כן, זה מלמד אותנו שעלינו להתרחק אפילו מהאפשרות הקלה ביותר של שקר.

בהתחשב בחומרת השקר, ראוי להבהיר מה כלול באיסור 'התרחק משקר'.‘

כדאי לנתח את התרחיש הבא: ראובן חייב כסף לשמעון ומועד ההחזר כבר חלף. שמעון מתקשר לראובן כדי לבקש את כספו, אך אשתו של ראובן עונה לטלפון. ראובן אינו רוצה לדבר עם שמעון, אך הוא גם אינו רוצה שאשתו תשקר ותגיד שהוא לא בבית. לכן ראובן יוצא ממש מחוץ לביתו ומורה לאשתו לומר לשמעון שראובן לא בבית. מבחינה טכנית זה נכון; ראובן אינו בבית כעת, למרות שיכול היה לדבר עם שמעון אם ירצה בכך. אפשר לחשוב שזה לא מהווה שקר מכיוון שלא נאמרו דברי שקר. האם זה אכן המצב?

התלמוד בנדרים דן במקרה בו אדם היה חייב כסף, ולכן הביא את הלווה לפני רבא. בית דין (בית משפט) ואמר לו: "שלם לי". השיב הלווה: "כבר שילמתי לך". אמר רבא ללווה: "אם כך, עליך להישבע שנתת לו את הכסף". הלווה הלך לקחת את מקל ההליכה שלו, החביא את הכסף שחייב בתוך שקעו, ונשען על המקל כשחזר לבית המשפט. אמר למלווה: "החזק את המקל הזה בידך", כביכול כדי לשחרר את ידיו לאחוז בספר התורה. לאחר מכן לקח ספר תורה ונשבע שכבר נתן את הכסף ביד המלווה. המלווה, זועם על חוצפה של האיש, שבר את המקל. לפתע כל הכסף שבפנים נשפך ארצה והתברר שהוא אכן נשבע את האמת הטכנית!

הלווה היה אשם בבירור בפעולה בלתי רצויה ביותר, אך האם הוא אכן ביצע עבירה של ממש? התלמוד מסיק שהוא עשה זאת משום שנשבע חייב לדבוק לא רק בהגדרה הפשוטה של דבריו, אלא גם במשמעות שהם נועדו להעביר. כתוצאה מכך, הוא היה אשם בהשבעה שקר על ידי נשבע שבועה שהייתה טכנית אמת אך מטעה.(4)

מכאן אנו רואים שאמירת מילים שהן נכונות מבחינה טכנית אינה אומרת שאדם יכול להונות אחרים על ידי אמירת מילות אמת עם מסר מטעה. לכן, נראה כי האסטרטגיה של ראובן לעמוד מחוץ לבית אינה מסייעת להימנע מהעבירה של "התרחק משקר". המילים שהוא לא בבית אולי נכונות, אך המסר אינו. שמעון אינו מתעניין במיקומו הטכני של ראובן; הוא רוצה לדעת אם ראובן נוכח כדי ששמעון יוכל לדבר איתו. לכן, האמירה שהוא לא נוכח היא מסר מטעה.

אפשר לטעון שהמקרה בתלמוד היה של שבועה, אבל בחיי היומיום, אולי מותר לרמות אחרים בתנאי שהמילים שאנו אומרים נכונות מבחינה טכנית.

התלמוד בפרשת שבועות מפריך תיאוריה זו: הוא דן במספר מקרים הכרוכים בעבירה על חוק 'התרחק משקר'. אחד מהם הוא המקרה שבו תלמיד חכם (תלמיד חכם) טוען שמישהו חייב לו כסף, אך אין לו עדים התומכים בטענתו. לפיכך, הוא אומר לתלמידו שה"לווה" משקר בבירור, ולכן הוא מציע תוכנית להשפיע על הלווה להודות באמת. הוא מבקש מתלמידו לבוא עמו לבית המשפט כדי שייראה כעד להלוואה. כמובן, התלמיד לעולם לא מתכוון להישבע שהוא היה עד להלוואה, משום שזה אסור בבירור; הוא רק רוצה להיראות כאילו הוא יכול להיות עד. הלווה, שיראה את העד הפוטנציאלי, יבין שאינו יכול להימלט מהאמת ויודה שהוא אכן חייב את הכסף.

התלמוד אומר שהתלמיד עובר על עבירה על החוק "מרחיק את עצמו משקר" במעשיו.(5) במקרה זה, התלמיד אפילו לא אמר דבר; הוא פשוט נכנס עם רבו ושלח הודעה שלא נאמרה ללווה שהוא עד להלוואה. יתר על כן, במקרה זה, לא נשבעת שבועה, ובכל זאת זוהי דוגמה לשקר. זה מוכיח שגם אם אדם אפילו לא אומר דבר, אך מעשיו מרמזים על מצב שקרי, אז הוא נחשב לשקר. זה נכון במיוחד במקרה שבו אדם אומר מילים שהן נכונות מבחינה טכנית אך גם מטעות.(6)

עם זאת, אם ננתח את אחד המקרים המפורסמים ביותר בתורה, נראה שמותר לומר מילים אמיתיות מבחינה טכנית. כאשר יעקב מתחזה לאחיו, עשו, יצחק שואל אותו לזהותו והוא עונה: "אני עשו בכורך". רש"י מסביר שהוא התכוון לכך: "אני הוא המביא לך את זה; עשו בכורך". כתוצאה מכך, דבריו היו אמיתיים מבחינה טכנית, אף על פי שיצחק יכול היה להבין רק את משמעותם הפשוטה - שהוא טען שהוא עשו. נראה כי הדבר מטיל ספק בחריפות בהנחה שנקבעה עד כה.

הרב יצחק ברקוביץ מסביר שניסוחו המיומן של יעקב כשלעצמו לא הצדיק שקר ליצחק. אלא, הפירושים מסבירים שיעקב היה מוצדק בהונאת עשו משום שעשו עצמו היה רמאי ומותר להשתמש במרמה כדי להתגבר על אדם רמאי.(7) מדוע אם כן היה צריך יעקב לנקוט ב'משחקי מילים'? מחבר הספר אורחות צדיקים (נתיב הצדיקים) כותב שגם כאשר מותר לשקר, עדיין עדיף לומר מילים שהן נכונות מבחינה טכנית.(8) כתוצאה מכך, יעקב לא רצה להוציא מילות שקר מפיו.

אף על פי כן, אל לנו לטעות ולחשוב שאמירת מילים שהן טכנית נכונות מצדיקה הטעיית אחרים כאשר אין הצדקה תקפה לעשות זאת, והיא מהווה הפרה ברורה של "התרחק משקר". חשוב מאוד לחנך את ילדינו בנקודה זו כדי שיבינו שהאיסור לשקר אינו נמנע על ידי ניסוח מתוחכם.(9) יתר על כן, עלינו להבהיר את הפרמטרים של מצווה זו, שקל להבין אותה. ספר החינוך מדגיש שאלוהים הוא "אל האמת" וכי ברכה מגיעה רק לאדם ששואף לחקות את אלוהים. מי ייתן וכולנו נצליח לחיות חיים של אמת אמיתית.

מאת הרב יהושע גפן

הערות

1. עקרון דבר תורה זה מבוסס על תורתו של הרבי שלי, הרב יצחק ברקוביץ. שליט"א.
2. משפטים כג:א.
3. ספר החינוך, מצווה 74.
4. נדרים 25א, מבוסס על התרגום וההסבר של הרב הווארד ג'קסון.
5. שבועות ל' ב'.
6. ראו גם את הסברו של המהר"ל על הפרשה עם אברהם ושרה, שבה הרבנים מסבירים כי אלוהים נראה כ"משקר" למען שמירת שלום. המהר"ל מסביר שלמרות שדברי ה' היו נכונים מבחינה טכנית, הרבנים בכל זאת מתארים אותם כמעין שקר, משום שהמסר שלהם היה מטעה (וירא, יח, יג, גור אריה, אוס 4).
7. ראה אמת ליעקב, תולדות, כ"ז, יב. חשוב להיות מודעים לכך שאין להשתמש בעיקרון זה ללא הבהרה מוקדמת מגורם הלכתי מוסמך. קל למדי להיות יותר מדי רציונלי ולהחליט שכל מי שמתנגד לנו מהווה את סוג האדם שמותר לנו להונות.
8. אורח צדיקים, סוף שער 22.
9. חשוב לציין שתפיסה זו מלמדת גם שישנם מקרים בהם אנו עשויים לומר מילים שאינן מדויקות מבחינה טכנית, אך המסר שלהן אינו מטעה. לדוגמה, במקום בו חתונות מתחילות באופן קבוע שעה לאחר הזמן המוצהר, אין זה מהווה שכרות לקרוא לחופה לשעה 19:00 למרות שהיא באמת תתחיל בשעה 20:00. זהו תחום עדין בהלכה ומומלץ ללמוד את פרטיו. מדבר שקר תרצ"ק כדי שאדם יוכל לדעת מה מותר ומה אסור.

פרשת השבוע,

האור המנחה

עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.