בס"ד

נאסו (במדבר ד':21-7:89 )

לקראת סוף הפרשה, התורה מתארת באריכות רבה את קורבנות הנשיאים ביום קידוש המשכן. מה שיוצא דופן בחלק זה הוא שכל נשיא הקריב בדיוק את אותן קורבנות, אך התורה מתארת כל אחת בנפרד בפסוקים כמעט זהים. אנו יודעים שאין מילים נוספות בתורה, ולכן המפרשים שואלים מדוע היה צורך למנות את אותו מידע 12 פעמים? מדוע התורה לא יכלה פשוט להזכיר את הקורבנות בפעם הראשונה ואז פשוט לומר שכל שאר הנשיאים הביאו את אותן קורבנות בדיוק?

דרכי מוסר, המצטט את מזבח קלם, עונה על שאלה זו:(1) הוא כותב שהתורה באה ללמד אותנו כיצד להתייחס לקיום מצוות על ידי הפרט בתוך העם היהודי. אדם עשוי לחשוב שכאשר מספר רב של אנשים מקיימים את אותה מצווה, כולם נכללים בקבוצה ואין דגש על קיום המצווה על ידי כל אדם. אולם, אין זה המצב; אלא שה' שמח על כל מצווה שכל יהודי (או בני נח) מקיים. הסיבה לכך היא שיכולתו של ה' לאהוב ולדאוג לכל יהודי היא אינסופית ואינה מוגבלת על ידי העובדה שהוא אוהב גם יהודים רבים אחרים.

לפיכך, באותה מידה ששמח ה' בגלל קורבן הנסיך הראשון, נחשון בן עמינדב, הוא שמח גם על קורבנותיהם של כל ה... נסיעים. לכן, התורה ראתה לנכון לפרט כל קבוצת קורבנות בפני עצמה. זה מלמד לקח יסודי על מחשבת ישראל בניגוד לזה של מערכות אמונה אחרות. האתאיסט, למשל, אינו יכול להאמין שלכל אדם יש ערך פנימי כלשהו. הוא רק אחד מכמה מיליארדי בני אדם המורכבים מבשר ועצם, בדיוק כמו כל שאר היצורים החיים החיים בכוכב לכת קטן וחסר משמעות במערכת שמש קטנה, הממוקמת באחת ממיליוני גלקסיות. כאשר אתאיסט ייקח את האמונה הזו למסקנה ההגיונית, הוא ירגיש תחושה גדולה של חוסר ערך עצמי, משום שהוא מחוויר לחוסר משמעות מוחלט.

לעומת זאת, על פי תפיסת התורה, לכל אדם ערך אינסופי משום שהוא אהוב על ידי ה'. דבר זה בא לידי ביטוי במספר מקורות רבניים: המשנה בפרקי אבות אומרת: "אדם אהוב משום שנברא בצלם [ה']..." (2) משנה זו מלמדת אותנו שמכיוון שלכל אדם יש נשמה הוא יקר לה'.

המשנה בסנהדרין מפורשת אף יותר לגבי החשיבות האישית של כל אדם. היא דנה מדוע, מכל היצורים החיים, רק האדם נברא לבדו, בעוד שכל שאר היצורים נבראו במספרים גדולים. המשנה מסבירה: "האדם נברא לבדו כדי ללמד שכל מי שמשמיד נפש אחת מישראל, התורה רואה זאת כאילו השמיד עולם שלם. וכל מי שמציל נפש מישראל, התורה רואה זאת כאילו הציל את כל העולם." (3)

מקורות אלה מדגישים את ערכו הרב של כל אדם ומלמדים אותנו את ההשלכות ההגיוניות של אמונה זו. ראשית, כפי שדנו לעיל, יש להבין את ערכו העצמי. אך יתרה מכך, הדבר מלמד אותנו שאף אדם אינו חסר משמעות בעיני אלוקים, ולכן כל אדם מחויב לראות את כל האחרים באופן זה ולהתייחס אליהם בהתאם.

ראינו כיצד התורה עשתה מאמצים רבים כדי למנות את קורבנותיהם של 12 נסיעים ללמד שהקב"ה דואג למעשיו של כל אדם. זה מטיל עלינו חובה לכבד את עצמנו ולהתייחס לאחרים בכבוד הראוי להם. ישנה תוצאה סופית אחת של עיקרון זה של היהדות; מכיוון שהקב"ה דואג לכל פעולה שכל אדם עושה, כל אדם חייב לפתח תחושת אחריות חדה למעשיו. ברוח זו כותב הרמב"ם שכל אדם צריך לראות את העולם כממוקם כל הזמן על מאזניים של מצוות מול חטאים, ושכל מצווה שהוא עושה יכולה להטות את הכף לטובה, וכל חטא שהוא עושה יכול להיות בעל השפעה הפוכה. זה צריך להחדיר בנו את ההכרה בחשיבותה של כל פעולה ופעולה שאנו עושים.

מאת הרב יהושע גפן

הערות

1. לקח טוב, נאשו.

2. אבות, ג':י"ח.

3. סנהדרין, פרק ד', משנה ה'.

פרשת השבוע,

האור המנחה
עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

קראו עוד במאמר הזה באתר Aish.com

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.