פרשת נשא – הקשר בין יהירות לחוסר מוסר

נאסו (במדבר ד':21-7:89 )

במדבר, ה':ב': “"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש או אשה כאשר נדר נדר להיות נזיר לה'".‘

רש"י, ה', ב': דה:“"...מדוע פרשת נזיר צמודה לפרשת סוטה? ללמד שכל הרואה סוטה בבושתה, יפריד עצמו מן היין, שכן הוא מביא לידי זנות."”

פרשת נשא מתארת את מצוות סוטה ומיד אחריה מצוות נזיר, לפיה אדם נמנע משתיית יין, תספורת שיער ומגע עם מתים. רש"י, מצטט את הגמרא בסוטה.¹, מסביר שהסוטה הייתה מעורבת בהתנהגות לא מוסרית וסבלה כתוצאה מכך מתהליך ההשפלה של הסוטה. לעתים קרובות מאוד, הזרז להתנהגות כזו הוא שתיית יין מרובה, לכן, אדם שרואה מה קורה לסוטה, עשוי להיות מונע לרצות להימנע מטעויותיה, ולכן הוא או היא הופכים לנזירים שאסור להם לשתות יין.

אולם, הגמרא בנזיר² מביא סיפור המלמד סיבה שונה מדוע אדם מסוים הפך לנזיר. שמעון הצדיק אמר: "כל חיי לא אכלתי אשם של טמאים" נזיר מלבד פעם אחת (כאשר היה משוכנע שאדם זה מקבל על עצמו את נזירות חוקים אך ורק למען גן עדן). פעם ראיתי נזיר בא מן הדרום (לירושלים להקריב את קורבנו) וראיתי שהוא יפה מאוד, ושערו יפה. שאלתי אותו, 'בני, מה הניע אותך להרוס את שיערך היפה הזה' (כפי שנדרש בטקס הבאת ה נזירותקורבנות עם סיום התקופה של נזירות)? הוא אמר לי, 'הייתי רועה צאן והלכתי לבאר לשאוב מים לצאן שלי. ראיתי את השתקפותי במים. ראיתי ש...' יֶטֶר הַרֶה (נטייה שלילית) השתלטה עליי וניסה לגרש אותי מהעולם (בגלל יהירות). אמרתי לשלי נטייה שלילית: ‘"רשע, למה אתה מתרגש כל כך מיופי שנועד להפוך יום אחד לאבק ולתולעים? אני נשבע שאגלח את שיערי למען שמים." שמעון הצדיק סיכם: "מיד קמתי ונשקתי אותו על ראשו ואברך אותו, בני, יהי מספר הלוקחים." נזירות נדרים כמוך ירבו בישראל. על אנשים כמוך כתוב: '...איש או אישה אשר ידבר דבר נזירותנדר להקדיש את עצמו להשם.³”

בסיפור זה, מה הניע את הצעיר להפוך לנזיר? רגשות של יהירות שנבעו בגלל שיערו היפה. בגלל רגשות אלה, הוא הפך לנזיר כדי לגדל את שיערו ולאחר מכן לגזור אותו ולהקריב את הקורבנות הנלווים. אולם, על פי תורתו הרבנית המצוטטת על ידי רש"י, אדם הופך לנזיר לא בגלל יהירות, אלא בגלל רגשות של תאווה לעסוק בהתנהגות לא מוסרית. כיצד אנו מבינים סתירה זו?

חידושי לב⁴ מציין פער דומה בנוגע למצוות סוטה שיכול לעזור לנו לענות על השאלה לגבי הנזיר. רש"י⁵, בציטוט המדרש, כותב שאדם מסתבך בחוסר מוסריות רק בגלל רוח שתות (רוח של טירוף). המפרשים כותבים שזה מתייחס לרוח של תאווה שמובילה את האדם שולל. עם זאת, התלמוד מציע סיבה אחרת לחוסר מוסריות: "רבי חייא בר אבא אומר בשם רבי יוחנן, 'כל אדם שיש לו גאווה בסופו של דבר ייכשל ביחסים אסורים עם אישה נשואה'. שוב, נראה שיש סתירה בין הסיבות להתנהגות לא מוסרית שיכולה להוביל למקרה הטרגי של הסוטה - האם זו תאווה או גאווה?

החידושי לב עונה שהסיבה הישירה לחטא הסוטה היא תאווה, אך שורש התאווה היא יהירות. הוא מסביר שכאשר אדם יהיר, הוא מאמין שהוא ראוי לכל מה שהוא רוצה, ולכן הוא מוכן לפרוץ גבולות כדי לקבל את מה שהוא חושב שמגיע לו. החידושי לב מצטט מדרש.⁶ ברוח זו, מספר סיפור על גבר נשוי שרצה להתנהג בצורה לא מוסרית עם אישה אחרת, אך תוכניותיו סוכלו. אשתו גערה בו שרוב הגברים מאושרים אם הם נשואים, אך הוא חמדן לעוד, והסיבה לחמדנות זו היא יהירותו.

במילותיו של החידושי לב: "מכיוון שדרכו של אדם להתאוות רק לדברים שלפי דעתו הוא ראוי להם, ובכך הוא יכול להשיגם, אם הגבר לא היה אדם יהיר, אז לא היה רוצה לנהוג בחוסר מוסריות עם אשתו של גבר אחר, שכן היה מרגיש שאינו ראוי ליותר ממה שיש לו, כפי שקורה אצל רוב הגברים שמרוצים מנשותיהם ואינם מחפשים יותר".“

ניתן ליישם את אותה גישה גם לסתירה בנזיר. שאלנו שהתלמוד בסוטה מלמד שאדם הופך לנזיר בגלל רגשות תאווה, בעוד שהתלמוד בנזיר ציטט את המקרה של הבחור שהפך לנזיר בגלל רגשות יהירות. למעשה, שתי התכונות השליליות יכולות לגרום לאדם לחטוא ולכן אדם עשוי להיות מונע להפוך לנזיר בגלל רגשות תאווה או רגשות יהירות. עם זאת, בהתבסס על עקרון חידושי לב, הסיבה הבסיסית לתאוותו היא למעשה יהירותו, משום שגישה זו מובילה אותו להאמין שיש לו זכות לכל מיני תענוגות.

רעיון זה יכול אולי לעזור לנו להבין מדוע שמעון הצדיק חשד שכל נזיר שהכיר לא פועל לשם שמים, למעט הצעיר הזה. אולי נוכל להציע שהוא התמקד בתכונת היהירות שהיא שורש הצדק, ולכן על ידי שאיפה גרידא להשפיל את עצמו, הוא גם ישלוט בתאוותיו. עם זאת, רוב האנשים הופכים לנזירים משום שהם מפחדים מההשלכות של הפיכה לתאווה יתרה, ובעוד שזו גישה ראויה לשבח, היא אינה מטפלת בסיבה הבסיסית לרגשות התאווה - יהירות. כתוצאה מכך, אדם כזה עשוי לנסות להיות נזיר, אך עלול להיות מושפע מלפעול לחלוטין ממניעים טהורים על ידי רגשות היהירות הבסיסיים שלו.

למדנו שחטאים הכרוכים בחוסר מוסריות נובעים לעתים קרובות מתחושות של יהירות, כאשר לאדם יש גישה שהוא ראוי לכל סוג של הנאה. על ידי התמקדות בהערכה ענווה של מה שיש לו, הוא יכול להתחיל לטפל בשורש ההתנהגות הלא מוסרית.

מאת הרב יהושע גפן

הערות

1. סוטה, 2a.נזיר, 4ב.
2. במדבר, ו':ב'.
3. חידושי לב, נאסו, עמ' 17-18.
4. במדבר, ה:יב.
5. במדבר רבה, ט', ג'.

קישור למקור
הודפס מחדש באישור

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.