דברים כ"ט:ט-ל':כ'

בפרשת השבוע אומרת לנו התורה: "כי המצווה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נסתרה ממך ולא רחוקה. לא בשמים תאמר מי יעלה לנו השמים וייקחה לנו ונשמעה ונוכל לעשותה. ולא מעבר לים תאמר מי יעבר לנו ים וייקחה לנו ונשמעה ונוכל לעשותה."“1

יש מחלוקת גדולה לגבי מה מתייחסת המילה 'מצווה': רש"י מסביר שהיא מרמזת על התורה כולה. עם זאת, הרמב"ן וספורנו מסבירים שהיא הולכת על מצוות תשובה. נציב2 מסכים שהתורה מתייחסת לתשובה, אך הוא מבין, בהתבסס על קריאתו את הפסוקים, שהתורה מתייחסת דווקא לתשובה מאהבה – זוהי צורה גבוהה בהרבה של תשובה מאשר תשובה מירא – תשובה מתוך פחד. בהתבסס על קריאה זו, התורה מלמדת שתשובה מתוך אהבה היא מושגת בקלות.

זה מעלה את השאלה המתבקשת, שתשובה מאהבה נראית קשה מאוד, אז איך התורה יכולה לרמוז שניתן להשיג זאת בקלות? שאלה נוספת היא שהדרך שבה אדם מגיע לאהוב אדם היא להכיר אותו. כאשר אדם אוהב אדם אחר, זה בגלל שהאדם הראשון יודע מה האדם השני עושה. אנשים מעריכים ומבינים זה את זה עד כדי פיתוח קשר חזק. הבעיה היא שהבנת אלוהים באמת מעבר ליכולתנו. אז איך אנחנו מגיעים לאהוב אותו וכיצד אנחנו יכולים לחזור אליו מתוך "אהבה"? ושוב, למה זה כל כך קל?

הנצי"ב עונה על כך בהתייחסו לרעיון הקבלי שישראל והקב"ה אחד הם. משמעות הדבר היא שיהודי ואלוהים קשורים זה בזה באופן מהותי גם ללא כל ידיעה ממשית זה על זה. הדוגמה המזוהה ביותר לכך היא הורה לילד: הורה יכול לאהוב ילד גם אם אינו מכיר אותו וגם אם אינו רואה אותו לעולם. בפעם הראשונה שהם נפגשים, הם יימשכו מיד זה לזה, אפילו לאחר ההיכרות הקלה ביותר. הקשר הטבעי בין הורה לילד מגשר על כל פער שעשוי להיות קיים.

רבי ישכר פרנד מספר סיפור דרמטי ברוח זו:

הייתה אישה מאומצת בת 49 בקליפורניה, שהוריה המאמצים סיפרו לה שהיא במקור מישראל. האישה תמיד שמה לב שהיא נראית שונה מהוריה. היה ברור שהם לא הוריה הביולוגיים. היא החלה לחקור את הרקע שלה. בערך באותו הזמן, עיתונאי ישראלי כתב כתבת תחקיר על שערורייה בה היו מעורבים יהודי מרוקו שהגיעו לראשונה לישראל בתחילת שנות ה-50.

אמהות מרוקאיות רבות, שלא ידעו לדבר את השפה היטב ולא היו להן קשרים בארץ, קיבלו הודעה שילדיהן מתו במהלך הלידה. למעשה, ילדים אלה נגנבו ונמכרו לאימוץ, הן בישראל והן בחו"ל. האישה מקליפורניה נסעה לישראל ונפגשה עם הכתב החוקר. הם חשפו מסמכים מסוימים וחזרו לבית החולים בו נולדה. בקיצור, בדיקות DNA אפשרו לאישה למצוא את אמה המרוקאית - שנאמר לה שילדה נפטר זמן קצר לאחר הלידה, 49 שנים קודם לכן.

כפי שמסביר הרב פרנד, אלו היו שתי נשים שהגיעו מתרבויות שונות לחלוטין. לא היה להן שום קשר זו עם זו במשך כמעט חמישה עשורים, כמעט במשך כל חייה של הבת. כשהן נפגשו בפעם הראשונה, הן נפלו זו לזרועות זו והחלו לנשק זו את זו ולבכות ללא שליטה. האם לא הכירה את הבת, והבת לא הכירה את האם. הן לא ידעו את שפת זו ולא יכלו אפילו לתקשר אלא באמצעות דמעותיהן, נשיקותיהן וחיבוקיהן. מדוע הן הגיבו כך? הן הגיבו כך משום שזו הייתה אם ובתה.

זה מה שהנציב אומר - אב ובן - גם אם מעולם לא פגשו זה את זה - ובכל זאת, כשהם נפגשים, הם נמשכים זה לזה אחרי ההיכרות הקלה ביותר, כי זה חלק מהטבע שהם מחוברים.

הנציב דן גם באופן שבו כל יהודי מתחבר לאלוקים דרך התורה בפרט. נראה שכמו שיש קשר פנימי בין יהודי לאלוקים, כך גם בין יהודי לתורה, שהיא הדרך להתחבר לאלוקים. דבר זה מוכח על ידי דברי חז"ל המלמדים שעובר ברחם לומד את כל התורה, ולפני לידתו, מלאך מכה אותו מעל לאפו וגורם לו לשכוח את התורה. אולם, התורה אינה עוזבת את האדם, אלא חודרת עמוק לתוכו. תפקידו בחיים הוא ללמוד תורה בעבודה קשה, אך יש לו את הקשר הטבעי לתורה שהוא לומד, משום שהיא עמוק בנשמתו. הרב נח ויינברג היה מסביר, בהתבסס על גמרא זו, שכל יהודי יודע לעומק את אמת התורה, ולכן כאשר הוא שומע את האמת, הוא יתחבר אליה באופן פנימי גם אם הערכים שגדל עליהם סותרים לחלוטין את התורה שהוא שומע כעת.

לפיכך, אנו רואים שתשובה ותורה מושגות "בקלות" בגלל הקשר הטבוע של כל יהודי לאלוקים ולתורתו. תפקידנו בתקופה זו של השנה הוא לנסות להתחבר לקשר טבעי זה, דבר שעשוי לדרוש הסרת שכבות של לכלוך רוחני החוסם את הקשר, אך הן לעולם לא ניתקות אותו לחלוטין. מי ייתן וכולנו נזכה לשוב אל ה' ותורתו.

מאת הרב יהושע גפן

הערות

  1. דברים, ל', פסוקים יא-יג.
  2. עמק דבר, שם. צוטט על ידי הרב ישכר פרנד, שליט"א.

קישור למקור
הודפס מחדש באישור

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.