ב"ה
יש סיפור יוצא דופן על רבי יוסף מבשנקוביץ', תלמיד חכם גדול וחסיד של הרבי הזקן. רבי יוסף בילה עשרות שנים שקוע בתורה. אז נתן לו הרבי הזקן הוראה מדהימה: לטובת נשמתו, מוטב לו להיות נהג עגלון ולא רבב.1
עבור אדם שעולמו היה לימוד תורה, זה נראה כמו ירידה. כעת היה עליו ללמוד לרתום סוסים, לשמן גלגלים ולנהוג בעגלה. מעמדו השתנה, סביבתו השתנתה, וחיי היומיום שלו השתנו. ובכל זאת הוא ציית.
שנים לאחר מכן, במהלך אחד ממסעותיו, פגש רבי יוסף יהודי שנטש את מצוות היהדות ועזב את משפחתו. בפונדק, ראה אותו אדם את רבי יוסף מתאבל על חורבן בית המקדש, ומאוחר יותר צפה בו מתפלל בכנות עמוקה. זיכרונות ילדותו, אביו וחייו היהודיים חזרו אליו. בעזרתו של רבי יוסף, הוא החל במסע תשובה. רק לאחר מכן נודע לו שזו הייתה המשימה שלשמה שלח אותו הרבי הזקן לדרך.
כמעט כל דבר בחייו החיצוניים של רבי יוסף השתנה. אך ברובד העמוק ביותר, שום דבר לא השתנה. נאמנותו לאל, לתורה ולמשימתו נותרה מוחלטת. הוא היה מסוגל להשתנות בצורה כה קיצונית דווקא משום שידע מה בתוכו אסור להשתנות לעולם.
הפרדוקס של ניצבים וילך
זהו הפרדוקס הכלול בפרשיות השבוע.
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם
“"אתה עומד איתן היום."²
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה
“"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה."²
ניצבים פירושם עומד איתן; ויַיְלֶךְ פירושו הולך, נע ומתקדם. אך הרבי מדגיש כי אין מדובר רק בשתי פרשיות שכנות. במובן מהותי, הן יוצרות פרשת תורה אחת.³
בְּתוֹקֶף עֲמִידָה, בְּלִי שִׁנּוּי
“"עומדים בעוצמה, ללא שינוי."³
מֵחַיִל אֶל חָיִל
“"הולכים מחיל אל חיל."³
הרבי מסביר ששתי התנועות הללו נובעות משני צדדים של מערכת היחסים שלנו עם ה'. מצד אחד נמצא הנותן. ה' אינו משתנה:
אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי
“"אני, אלוהים, לא השתניתי."⁴
לכן, האמת האלוהית אינה נוצרת מחדש בכל דור ודור לפי אופנה, לחץ או נוחות. אלו הם ניצבים.
אבל האדם, המקבל, חי בזמן. אנו לומדים, מתבגרים, נאבקים וגדלים. איננו נועדו להישאר היום בדיוק מה שהיינו אתמול. זהו וילך.
יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל
“"הם הולכים מחיל אל חיל."⁵
אז המסר הוא לא פשוט: לפעמים לעמוד ולפעמים לזוז. הוא עמוק יותר: מכיוון שהאמת לא זזה, אנחנו יכולים להמשיך לנוע לקראתה.
תורה: יסודות קבועים, הרחבת ההבנה
הרבי מראה זאת לראשונה בתוך התורה עצמה. התורה שבכתב קבועה; מילותיה ואותיותיה אינן ניתנות לנו לכתיבה מחדש. עם זאת, התורה שבעל פה מתפתחת ללא הרף. מילה אחת, אפילו אות אחת, יכולה להפוך לבסיס לדיון נרחב. דור אחר דור, חכמי תורה מסבירים, מיישמים וחושפים ממדים עמוקים יותר של התורה.⁶
כָּל מַה שֶׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ — הַכֹּל נִתַּן לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
“"כל מה שתלמיד מנוסה יחדיר יום אחד, כבר ניתן למשה מסיני."⁷
כיצד יכולה תובנה להיות חדשה ובכל זאת לבוא מסיני? הרבי מסביר כי התובנה המסוימת יכולה להתפתח על ידי התלמיד, אך היא חייבת לנבוע מהעקרונות שניתנו בסיני ולהישאר נאמנה לתורה ולהלכה. לכן היהדות אינה מבקשת מאיתנו לבחור בין מסורת ליצירתיות. היא דורשת יצירתיות מושרשת במסורת.⁷
תפילה: המילים נשארות; האדם חייב לגדול
אותו דפוס מופיע גם בתפילה.
וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם
“"ולעבודו בכל לבבכם."⁸
אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב? זוֹ תְּפִלָּה
“"מהי עבודת הלב? זוהי תפילה."⁸
לתפילה יש מסגרת קבועה, אך הלב לעולם אינו זהה לחלוטין. הרבי מציין שאנשים שונים זה מזה, ואפילו מצבו הפנימי של אדם אחד משתנה מיום ליום. המילים אולי יישארו זהות, אך האדם שאומר אותן לא צריכות להישאר. אתמול הודיתי לאל; היום אולי הכרת תודה מגיעה עמוק יותר. אתמול ביקשתי עזרה; היום אולי אני מבין בצורה ברורה יותר עד כמה אני תלוי בו.
כְּעֶבֶד קַמֵּיהּ מָרֵיהּ
“"כמו עבד העומד לפני אדונו."⁹
הרבי מתאר את התפילה עצמה כעלייה ממדרגה למדרגה עד שבעמידה, אדם עומד באמת לפני ה'. כאן וילך מוביל לנצבים: אנו נעים מבחינה רוחנית עד שאנו לומדים כיצד לעמוד.⁹
מצוות: המצווה אינה צריכה שיפור - אנחנו כן
אותו הדבר נכון לגבי מצוות. הדרישות המהותיות שלהן אינן ניתנות לנו לעצב מחדש.
לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ
“"אל תוסיף עליו ואל תגרע ממנו."¹⁰
אך מצוות קבועות אינן מצדיקות מאמץ רוחני קבוע. הרבי מצביע על הידור מצווה: קיום מצווה בזהירות, יופי וקדושה גדולים יותר, עלייה מתמדת במקום להסתפק במינימום.
המצווה אינה זקוקה לשיפור. האדם שעושה אותה כן.
השופר אומר את שניהם
ככל שמתקרב ראש השנה, הרבי מוצא את אותן שתי תנועות בשופר. הרמב"ם אומר תחילה:
אַף עַל פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב — רֶמֶז יֵשׁ בּוֹ.
“"למרות שתקיעת שופר בראש השנה היא גזירה מקראית, היא טומנת בחובה גם מסר."¹²
המימד הראשון הוא ניצבים: ה' ציווה, ואנו מצייתים. אבל המסר של השופר הוא וילך:
עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם... וְחִפְשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה
“"התעוררו, ישנים, משנתכם... בדקו את מעשיכם ושובו בתשובה."¹²
אותו שופר אומר לנו שציווי ה' לא משתנה - לכן עלינו.¹²
מסר ליהודים ובני נח
עבור יהודים, זה מתפתח במסגרת ברית התורה והמצוות. עבור בני נח, המצוות שונות, ואין לטשטש את ההבחנה הזו. גם חוקי נח מתחילים ביסוד אלוהי ולא בהעדפה אנושית.¹³ אבל תקיפות זו חייבת להוביל גם לצמיחה: האם אני יותר ישר משנה שעברה? יותר אחראי כלפי המשפחה? יותר מכבד את החיים והרכוש? יותר מחויב לצדק? יותר מודע לבורא?
אייקה - איפה את?
זה מביא אותנו לסיפור מפורסם נוסף של הרבי הזקן. בזמן שהותו בכלא בפטרסבורג, שאל אותו פקיד ממשלתי על שאלתו של אלוהים לאדם:
וַיִּקְרָא ה׳ אֱלֹקִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ: אַיֶּכָּה?
“"ויקרא אלוהים אל אדם ויאמר אליו: איפה אתה?"¹⁴
בוודאי ידע אלוקים את מיקומו של אדם. הרבי הזקן הסביר שהשאלה היא נצחית. לכל אדם ניתנות שנים, ימים והזדמנויות למלא משימה. אלוקים שואל: אייקה? היכן את נמצאת במשימה זו? מה עשית עם הזמן שהופקד בידיך?¹⁴
חשבו על הרקע. הרבי הזקן היה בכלא. מבחינה פיזית, הוא בקושי יכל ללכת לשום מקום. אך מבחינה רוחנית הוא היה ניצבים לחלוטין. הממשלה יכלה להחליט היכן הוא יושב; היא לא יכלה להחליט היכן הוא עומד. ומתוך נחרצות זו נבעה שאלת וילך: לאן הלכת - מבחינה רוחנית, מוסרית, אישית?
זוהי שאלה לראש השנה. לא רק: היכן אני עומד? אלא: מהמקום בו אני עומד, לאן הלכתי?
יהודי עדיין יכול ללמוד, להתפלל ולתת צדקה - אבל האם הלימוד הפך עמוק יותר, התפילה חיה יותר, הנדיבות גדלה?
בן נח אולי עדיין מאמין באותם עקרונות אלוהיים - אבל האם אמונה זו הולידה אדם אלוקי, ישר ואחראי יותר?
רבי יוסף מלמד אותנו שכאשר זהותנו מעוגנת בעבודת ה', אנו יכולים להשתנות בצורה אדירה מבלי לאבד את עצמנו. עץ יכול לגדול גבוה משום ששורשיו עמוקים. ככל שהניצבים עמוקים יותר, כך הויילך חזק יותר.
כשאנו מתקרבים לראש השנה, מי ייתן וה' ייתן לנו את הבהירות לדעת מה אסור להשתנות לעולם, ואת האומץ להכיר במה שחייב להשתנות. מי ייתן ונעמוד איתן לפני הבורא, מושרשים באמתו - וממקום איתן זה, לעולם לא נפסיק להתקרב אליו.
עמדו איתן - אך לעולם אל תעמדו במקום.
שבת שלום.
מאת הרב אבריאל רבנו, תואר שני במנהל עסקים
מקורות
- רבי יוסף מבשנקוביץ: פוקע עברים, עמ' יח ואילך; ראה גם את הרבי מליובאוויטש, שיחת שבת פרשת כי סיסא תשע"מ, סעיף י'.
- דברים כט:ט; לא:א.
- אדמו"ר מליובאוויטש, ליקוטי שיחות, כרך אדמו"ר. 29, ניצבים–וילך, עמ' 173–178.
- מלאכי ג':6.
- תהילים פד:ח.
- ליקוטי שיחות, כרך כט, סעיף ה; רמב"ם, מבוא למשנה תורה.
- מגילה יט ב; ירושלמי פח ב, ד; שמות רבה ל"ז, א; ויקרא רבה כב,א; ראה ליקוטי שיחות, כרך. 29, שניות. 5.
- דברים יא יג; תעניס 2א; רמב"ם, הלכות תפילה א,א.
- שבת י א; שולחן ערוך הרב, אורח חיים, סוף סצ. 95; Likkutei Sichos, Vol. 29, שניות. 6.
- דברים יג, א; רמב"ם, הלכות יסודי התורה ט, א.
- Likkutei Sichos, Vol. 29, שניות. 7.
- רמב"ם, הלכות תשובה ג, ד; Likkutei Sichos, Vol. 29, הערה 49.
- רמב"ם, הלכות מלכים ומלכמוס ט, א; סנהדרין 56 א.
- בראשית ג', ט'; פירוש הרבי הזקן לספר אייקה, כפי שצוטט על ידי הרבי מליובאוויטש ב"ליקוטי שיחות", כרך א', עמ' 73–75.
© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.
הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.