השבוע יש לנו שתי קריאות. לקראת ראש השנה, יש לנו שתי קריאות שהן למעשה אחת. אבל השמות מייצגים תנועות הפוכות...

מבוסס על ליקוטי שיחות כרך. 29, עמ'. 173

השבוע, יש לנו שתי קריאות בתורה. אחת נקראת "ניצבים", שמשמעותה "לעמוד איתן", והשנייה נקראת "וילך", שמשמעותה "להתקדם". זה לא המקום המתאים להסביר מדוע לפעמים יש לנו קריאה אחת ולפעמים שתיים. בדרך כלל, יש רק קריאה אחת. עם זאת, העניין הוא שבתקופה המסוימת הזו, ממש לפני ראש השנה - תחילת השנה החדשה, שחלה לא רק על יהודים אלא על כל האנושות, שכן כל העולם נשפט בראש השנה - יש לנו שתי קריאות.

ישנה דעה של מלומד שחי בסביבות שנת 800 בעיראק. הוא טען שמה שאנו מכנים בדרך כלל שתי פרשיות, שני חלקים, הם למעשה אחד, אם כי לפעמים הם מחולקים. עלינו להבין ששני רעיונות אלה, למרות שנראים נפרדים, הם למעשה אחד. הם מייצגים שני מושגים מנוגדים: האחד הוא לעמוד איתן במקומך, לא מושפע מכוחות חיצוניים, והשני הוא להתקדם ולצמוח מהמיקום הנוכחי שלך.

כיצד, אם כן, ניתן להתייחס לשני רעיונות מנוגדים כאל מקטע אחד, שלעתים מחולק?

ההסבר הוא כדלקמן: ישנם היבטים מסוימים בחיים שהם קבועים, דברים שבאים מלמעלה. אלוהים מספק לנו מסגרת שבתוכה עלינו לפעול. זוהי התורה - רצונו, כפי שנקבע. אבל אפילו בתוך התורה, אנו מוצאים את שתי התנועות הללו. התורה שבכתב קבועה, בלתי משתנה, בעוד שהתורה שבעל פה מתפתחת ללא הרף. אפילו האופן שבו אני מבטא את הרעיונות הללו כעת, למרות שקראתי אותם בספר, האופן שבו אני מנסח אותם והדוגמאות בהן אני משתמש תורמים לגוף ההולך וגדל של התורה שבעל פה.

אותו עיקרון חל על עבודתנו לאלוקים. ישנו פסוק קבוע שאדם יהודי מדקלם.1, אך הרגשות הנלווים אליו ניתנים לשינוי. רגשות אלה גדלים ומשתנים בהתאם ליום, לאדם ולנסיבות. הם אינם קבועים.

אנו רואים דינמיקה זו גם בקיום המצוות. אדם יכול לקיים את המצוות בדיוק כפי שניתנו בהר סיני, מבלי להוסיף או לגרוע. עם זאת, קיים גם מושג הנקרא "הידור מצווה", שמשמעותו ייפוי המצוות. זה כרוך מעבר לאותה לשון של החוק, בחיפוש אחר שיפור ושיפור קיום המצוות.

בכל תחומי החיים, ישנם אלמנטים קבועים שבאים מלמעלה, וישנם היבטים שאנו מוסיפים - הרגשות, המחשבות והשאיפות שלנו לעשות יותר ולהעמיק את הקשר שלנו עם אלוקים. היבטים אלה משתנים ללא הרף. יום אחד, אדם עשוי להתעורר בתחושה של התרוממות רוחנית, ולחשוב, "היום, התפילות שלי היו כה משמעותיות". ביום אחר, הוא עשוי להרגיש ש"מחר יהיה טוב יותר". אנו נתקלים בשתי התנועות הללו - עמידה איתנה והתקדמות - לאורך מהלך החיים.

כיצד, אם כן, שני הרעיונות הללו מתקיימים יחד? היכולת לצמיחה ולהתקדמות בנויה על יסודות החיים הקבועים. אלוקים נותן לנו מסגרת; הוא מתקשר, אם אפשר לומר כך, מלמעלה ואומר, "כך עליכם לעשות". בהתבסס על מסגרת זו, אנו צפויים לצמוח, לפתח את הרעיונות שלנו ולפעול כדי לשפר את עצמנו ואת הקשר שלנו עם אלוקים. זו הסיבה ששני המושגים הם, במהותם, אחד.

אף על פי כן, בשנים מסוימות, הקריאות מופרדות. מדוע? כי למרות שה' נותן לנו מסגרת, עבודת השיפור והצמיחה העצמית היא בחירה שלנו. יש לנו רצון חופשי - להתרומם או, חלילה, להזניח חובה זו. התרומה האישית שלנו היא שעושה את ההבדל. באופן כללי, שני הרעיונות הללו צריכים ללכת יד ביד: אנו גדלים על סמך העקרונות הקבועים שה' סיפק לנו, ואנו מתקדמים. עמידה איתנה מתייחסת לעקרונות הבלתי משתנים שה' נתן לנו, בעוד שהתקדמות תלויה במאמצינו.

למרות שהם משלימים זה את זה, הם נשארים שני דברים נפרדים. ה' מצפה מאיתנו להיות שותפים בבריאה, לעבוד על שיפור עצמנו ולחזק את הקשר שלנו אליו. זה דומה לאב שמסתתר ומחכה שילדו יחפש אותו. כאשר הילד מוצא אותו, יש שמחה משני הצדדים. באופן דומה, ה' מצפה מאיתנו לחפש אותו ולהביא לו שמחה, כביכול, באמצעות מאמצינו לצמוח מבחינה רוחנית.

לפיכך, עמידה איתנה והתקדמות הן בסופו של דבר מושג מאוחד אחד. עם זאת, בשנים מסוימות, הן מחולקות לשניים, כדי להדגיש את הרעיון שאלוקים מצפה מאיתנו לעשות בחירה מודעת בחתירה שלנו לקשר עמוק יותר איתו.

שיחת פרשת הרב טוביה סרבר





האמור לעיל הוא ייצוג של טקסט מדובר שהומר לטקסט כתוב.

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.

  1. לאנשים שאינם יהודים אין נוסחי תפילה קבועים או ספרי תפילה. הם רשאים להתפלל בשפתם ובמילים שלהם. ↩︎