פרשת נח – הכל עניין של כיוון

נח (בראשית ו':9-11:32 )

בס"ד

בראשית, ו', ט': “"אלה צאצאי נח, נח היה איש צדיק (איש צדיק)..."”
בראשית, ט':כ': “"ונח, איש האדמה "(איש האדמה) חילול, ויטַע כרם".”
בראשית רבה, לו:ג: “רבי ברכיה אומר, משה אהוב יותר מנח: נח, [הלך מ]להיות נקרא איש צדיק (איש צדיק), [להיות] נקרא איש אדם (איש האדמה), אבל משה [הלך מ]להיות נקרא איש מצרי (איש מצרי) [להיות] נקרא איש אלוקים "(איש ה')."”

התורה מתעדת שעם שובו לארץ לאחר המבול, נטע נח גפן. בתיאורה של אירוע זה, התורה מתארת אותו כאיש האדמה, תיאור שאינו ראוי לשבח. המדרש קובע שמשה היה גדול מנח, משום שמוקדם יותר בתורה, נח נקרא "צדיק" והתיאור החדש של "איש האדמה" מייצג הורדת מעמדו. לעומת זאת, משה נקרא בתחילה בתיאור הנמוך של האדם המצרי.¹ אך מאוחר יותר מתואר כאיש אלוקים. מהי משמעות הניגוד הזה בין נח למשה?

אוהל משה² מציע הבנה פשוטה; שהמדרש מלמד עד כמה אדם יכול ליפול מלהיות 'צדיק' ללהיות 'איש אדמה'. במקביל, המדרש גם מראה עד כמה אדם יכול לעלות מלהיות 'איש מצרי' ללהיות איש אלוקים. עם זאת, לאחר מכן הוא מצטט סיפור על מזבח סלובודקה, רבי נתן צבי פינקל, שממנו צומחת הבנה עמוקה יותר.

בישיבת סלובודקה היו שני תלמידים – אחד היה אחד התלמידים המבריקים ביותר בישיבה, בעוד שהשני היה חלש משמעותית. אולם, הזקן מסלובודקה הקדיש זמן רב לתלמיד החלש ולא עשה את אותו הדבר לתלמיד החזק יותר. התלמיד החזק יותר שאל את הזקן מדוע הוא מתייחס לשני הנערים בצורה כה שונה, במיוחד כשהוא היה הרבה יותר מוכשר מהשני.

הזקן ענה באמצעות הסבר לשאלה. תקופת הצהריים נקראת על ידי הרבנים '‘צאלי ערב’' (מתורגם מילולית כצל הערב), ומרמז שזו תחילת תקופת הלילה. עם זאת, האמת היא שבאותה תקופה השמש עדיין זורחת ובחוץ בהיר. לעומת זאת, היום נחשב כמתחיל ב עלות השחר (תורגם מילולית כזריחת הבוקר), אך עדיין חשוך מאוד באותו זמן. הזקן ענה שבבוקר, אפילו כשהוא עדיין חשוך, היום מתחיל להאיר. לפיכך, היום נמצא במצב של התקדמות לקראת היום. כתוצאה מכך, הוא נחשב למעשה ליום למרות שכרגע הוא חשוך. לעומת זאת, אחר הצהריים, למרות שעדיין אור בחוץ, מתחיל להחשיך, ולכן הוא נחשב כחלק מהערב. משמעות הדבר היא שהגורם המכריע בקביעת האם זה יום או לילה אינו מצב היום הנוכחי, אלא הכיוון שאליו הוא הולך.

האלטר חזר לשאלה שעלתה, והסביר לנער המבריק שלמרות שהוא מתקדם יותר מחברו, הוא רואה את עצמו כשלם, ושהוא לא צריך להשתפר. זה, הסביר האלטר, היה פגם גדול מאוד שהפחית מאוד את מעמדו. לעומת זאת, ביחס לתלמיד השני, למרות שהוא היה כרגע ברמה נמוכה יותר מחברו, הוא בכל זאת היה להוט להתקדם, ולכן האלטר ראה אותו ברמה גבוהה יותר מחברו החכם. האלטר סיכם בעיקרון הבסיסי: "חשיבותו של אדם תלויה בכיוונו, לא במצבו הנוכחי".“³

בכך נוכל להבין את טבעו העמוק יותר של הניגוד בין נח למשה. נח היה צדיק, אך כיוון שלו היה יורד לכיוון היותו איש אדמה. משה היה איש מצרי, אך כיוון שלו היה קדימה לכיוון היותו איש אלוקים. החידוש בתורתו של מזבח סלובודקה הוא שגם בתקופה שבה נח נחשב צדיק ומשה תואר כמצרי, משה היה למעשה ברמה גבוהה יותר, בשל הכיוון שאליו הלך, שכן זה משמעותי הרבה יותר ממצבו הנוכחי של אדם.

דוגמה נוספת לעיקרון זה נמצאת בהיבט מעניין של יום כיפור. לאורך כל השנה, כשאנו אומרים את קריאת שמע, אנו אומרים את המילים '‘ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ולעד'’ בשקט מתוך כבוד למלאכים שאומרים זאת בגן עדן ונמצאים ברמה רוחנית גבוהה בהרבה מאיתנו. אולם, ביום כיפור אנו מגיעים לרמת המלאכים עקב הצום שלנו וסבלות אחרות ולכן אנו יכולים לומר זאת בקול רם. אולם, נשאלת השאלה שלכאורה אנו נמצאים ברמה הגבוהה ביותר מיד לאחר יום כיפור לאחר שסיימנו את הצום והגענו לגבהים ב... ניילה. ובכל זאת, כשאנו מתפללים תפילת מעריב מיד לאחר יום כיפור, אנו חוזרים מיד לומר '‘ברוך שם’ בשקט שוב. לעומת זאת, בתחילת יום כיפור, אנו שבעים מהארוחות שלנו ולא נראים במצב רוחני כה גבוה, ובכל זאת אנו אומרים '‘ברוך שם’בקול רם. ההסבר מבוסס על הרעיון הנ"ל, שהגורם המכריע לגבי רמתנו הוא הכיוון שאליו אנו הולכים. בתחילת יום כיפור אנו נכנסים ליום הקדוש ביותר, ולכן אנו נמצאים ברמת המלאכים, ואילו מיד לאחר יום כיפור אנו נכנסים שוב לשבוע הרגיל, ולכן אנו חוזרים לרמתנו המקורית.

שיעור זה רלוונטי מאוד לתקופה זו של השנה, שכן זה עתה עזבנו את ימי הכבוד של הימים הנוראים ועומדים בפני חודשי החורף הארוכים ללא חגים במשך מספר שבועות. חיוני שלמרות מצב זה, נשאף להמשיך להיות במצב של צמיחה וצמיחה קדימה, ולהימנע מקיפאון. מי ייתן וכולנו נזכה לחקות את משה ולהתעלות ללא הרף ברמתנו הרוחנית.

מאת הרב יהושע גפן

הערות:

1. החברה המצרית באותה תקופה הייתה מאוד לא מוסרית.
2. אהל משה, בראשית, פרשת נח, עמ' 136-140.
3. חשוב לציין שנראה שהאלטר לא רק הזניח את הילד החכם יותר בגלל גישתו, אלא שהריחוק של האלטר מהילד היה כשלעצמו הלקח שהילד היה צריך לשמוע, כדי לשלוף את עצמו ממצבו הקפוא.

פרשת השבוע,

האור המנחה
עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.