בס"ד

פקודאי (שמות לח:21-40:38 )

לאחר שהושלמה בניית המשכן, לא יכלו הפועלים להקים אותו בגלל משקלו העצום. מכיוון שלמשה לא היה חלק ביצירת המשכן עצמה, רצה ה' שהוא יזכה לכבוד להקים אותו. לפיכך, ה' אמר לו לנסות והמשכן יעמוד בפני עצמו, וייראה לעיני הצופים כאילו הקים אותו בעצמו.(1)

מקרה זה מציב קושי: משה קיבל קרדיט על הקמת המשכן, אך הוא לא עשה דבר בפועל; ה' ביצע את הקמת המשכן בעצמו? כיצד ניתן להבין זאת? במציאות אנו מסוגלים לקיים מצווה כלשהי רק משום שה' מאפשר לנו לעשות זאת; הוא מקיים ללא הרף את העולם ואת כל בן אנוש שבו. ללא סיוע שמימי זה לא היינו מסוגלים לעשות דבר. ההבדל היחיד במקרה של הקמת המשכן הוא שזה היה נס גלוי, בעוד שכל מצווה שאנו עושים היא נס נסתר. הגמול שאנו מקבלים אינו בגלל התוצאה אלא בגלל המאמץ שאנו משקיעים. משה עשה את המאמץ להקים את המשכן, לכן ניתן לו קרדיט כאילו ביצע אותו בעצמו.

סיפור חיים מרחיב את הנושא הזה; הוא כותב שכולנו מבינים שאין לנו את היכולת להשיג דבר בעולם הפיזי ללא אלוקים. אם כך הדבר, מדוע אנו עושים כל כך הרבה פעילות? לאחר חטאו של אדם, אלוקים גזר על האדם להתאמץ פיזית כדי לשרוד, אולם עלינו להבין שבמציאות איננו משיגים דבר, כל מעשינו הם רק השקעת המאמץ ההכרחי שהוא התגשמות הפסוק "בזיעת אפיך תאכל לחם". (2) כל עבודתנו בפרנסתנו ופעילויות אחרות בעולם הן תוצאה של גזירה זו שאדם חייב להשקיע מאמץ פיזי, אנו נדרשים להשקיע מאמץ כזה, אך עלינו להכיר בכך שבסופו של דבר זה לא באמת משיג דבר.

עם זאת, אנו פחות מודעים לכך שהדבר נכון גם בתחום הרוחניות. יש לנו בחירה חופשית, שהיא היכולת להחליט אם נבחר בטוב או ברע, אך התוצאה הסופית אינה בשליטתנו. לדוגמה, אדם עשוי להשקיע מאמץ רב בקניית אתרוג יפהפה, אך כאשר יבוא להשתמש בו ביום טוב הוא עשוי להפיל את... אֶסְגְרוֹג וה- פיטום (הגבעול) עלול להישבר, ובכך להפוך את האתרוג לפסול לשימוש. אנו יכולים לקבל את ההחלטה לעשות את המצווה, אך רק אלוקים יכול לאפשר לנו למלא אותה במלואה.

בהתבסס על העיקרון שהצו שאדם חייב להשקיע מאמץ חל באופן שווה על העולם הפיזי והרוחני, ייתכן שרוצה להשוות את שני העולמות בצורה אחרת: אמון באלוהים חשוב יותר מהשקעת מאמץ בעולם הפיזי, וככל שיותר bitachon (אמון באלוהים) שיש לנו יותר, כך נקבל ללא קשר למאמץ שאנו משקיעים. כך גם אדם יכול לגשת לעולם הרוחני באותה גישה; המשימה העיקרית בעולם הרוחני היא בטחון, ומאמץ זה הוא רק גורם משני. עם זאת, ספר חיים מדגיש כי אין זה נכון להשוות לחלוטין בין העולם הרוחני לעולם הפיזי בהקשר זה. הוא טוען שיש הבדל מהותי בין השניים: "בעניינים פיזיים, המאמץ הנדרש הוא עונש שאדם חייב לשלם, ואין זה טוב להוסיף לתשלום העונש [כלומר, יש למזער את מאמציו ככל האפשר]. לעומת זאת, בעבודת ה' עליו להתאמץ ככל האפשר ולהשתדל בכל כוחו..."“

רעיון זה מודגם על ידי הסיפור הבא על הרב שרגא פייבל מנדלוביץ. "כנער, הרצל שכטר איחר תמיד בכמה דקות לשיעור התנ"ך (נביאים) של רבי שרגא פייבל בשעה 9:00 בבוקר, ויום אחד קיבל הודעה ש'הבוס' רוצה לדבר איתו. הרצל נכנס לחדר רועד. "נו, הרצל, מתי אתה מתחיל לבוא בזמן?" שאל רבי שרגא פייבל. הרצל זז באי נוחות בכיסאו, ולא הצליח אלא לומר, "“אני ירצה השם.”"(3) אבל רבי שרגא פייבל לא נרתע בקלות כזו."“ניין,", הוא התחיל לנענע בראשו, "לא עם ירצה השם, עם ירצה הרצל – לא, לא אם השם ירצה; אלא אם הרצל ירצה." (4) ישנם זמנים שבהם אדם לא צריך לנחם את עצמו בעובדה שהשם ידאג שהכל ילך כשורה, אלא עליו לקחת את היוזמה בעצמו.

אם קיימת תפיסה מוטעית לגבי תפקיד המאמץ בעבודת הקודש האישית של אדם, אז זה בהחלט המקרה בנוגע למצבו של העם היהודי. אפשר בקלות להתפתות לחשוב שלא משנה כמה גרוע המצב, ה' לא ייתן לו להידרדר ללא הגבלת זמן ושאנו יכולים לסמוך על כך שבסופו של דבר הדברים ישתפרו 'אוטומטית'. נראה שזו טעות חמורה. אם אנשים לא ינקטו פעולה כדי לפתור את בעיות העם היהודי, הן רק יימשכו - ה' דורש מאיתנו להביא לשיפור באמצעות מאמצינו.

רעיון זה בא לידי ביטוי במשנה בפרקי אבות: "במקום שאין בו אנשים הישטדל "[לשאוף] להיות גבר." (5) פרשנויות רבות מסבירות זאת כך שכאשר חסרים אנשים המשרתים את צרכי הקהילה, יש לקום ולמלא את החלל. (6) הרב שמשון רפאל הירש כותב שבנסיבות רגילות יש להיות ענווים ולהימנע מפרסום; אולם כאשר נדרשים אנשים לשרת את הקהילה, ענווה וצניעות אינן מתאימות כלל. במקום זאת, יש לעשות כל מה שצריך כדי לשפר את המצב, גם אם זה כרוך בקבלת פרסום לא רצוי. (7)

ראוי לציין שהמשנה בחרה להשתמש במילה '‘היסטדל‘' כשלמעשה היה אפשר לומר בפשטות 'במקום שאין בו גברים, היה גבר'. הסיבה לכך היא שהמילה '‘הישטדל‘' מרמז על מאמץ רב; המשנה מלמדת אותנו שלא מספיק רק 'לנסות' לעזור לקהילה, אלא יש להשקיע מאמץ רב במשימה שלפנינו.

לאורך כל חייו, משה היה מוכן להשקיע מאמץ רב כדי למלא את רצון ה'. כתוצאה מכך, ה' נתן לו את היכולת להשיג תוצאות על-אנושיות כמו הרמת קורות המשכן. אנו יכולים ללמוד מכך שכל מה שה' דורש הוא שנעשה את המאמץ; התוצאות בידיו.

מאת הרב יהושע גפן

1. רש"י, פקודיי, לט:לג.
2. סיפסי חיים, מידות ועבודהכהשם, חלק ב', עמ' 24.
3. זה מתורגם מילולית כ"אם אלוהים ירצה בכך".‘
4. רוזנבלום, רבי שרגא פייבל, עמ' 175.
5. אבות ב':ו'.
6. ראה רש"י, ברטנורה, תפארס ישראל, מילי ד'אבוס, הרב הירש על אבות.
7. שם.

פרשת השבוע,

האור המנחה
עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.