בס"ד
פרשת פנחס
קריאת התורה השבועית מספרת את סיפור מעבר המנהיגות ממשה ליהושע. אירוע זה לא רק סימן את חילופי המנהיג, אלא היה שינוי בסוג המנהיגות והכנה למלא את העולם בחוכמת התורה.
מבוסס על התוועדויות תשמ"ז, כרך ג', עמ' 191.
פרשת פנחס: מדוע ירש יהושע את משה
אחד הנושאים המרכזיים בפרשת השבוע, פרשת פנחס, הוא המעבר של המנהיגות ממשה רבנו לתלמידו הגדול ביותר, יהושע.
התורה מספרת לנו שמשה הבין שלא ייכנס לארץ כנען כדי להפוך אותה לארץ ישראל. בידיעה שהעם היהודי יזדקק בקרוב למנהיג חדש, הוא התפלל לאלוהים שימנה מישהו שיוכל להדריך אותם לאחר פטירתו.
משה אולי ציפה שאחד מבניו יירש את האחריות הזו. אך לאלוקים היו תוכניות שונות.
אלוקים הורה למשה לקחת את יהושע, תלמידו הנאמן, להניח את ידיו עליו ולהעביר אליו חלק מסמכותו, מחוכמתו ומנהיגותו. משה ציית, ומינה בפומבי את יהושע לפני עם ישראל.
חכמינו מתארים את המעבר הייחודי הזה במטאפורה יפהפייה: משה היה כמו השמש, ויהושע היה כמו הירח.
כשם שלירח אין אור משלו, אלא הוא מחזיר את אור השמש, כך גם מנהיגותו של יהושע תשקף את כל מה שלמד ממורו. אך כפי שנראה, אור זה המוחזר יאיר את העולם בצורה חדשה ושונה.
יהושע: התלמיד שמעולם לא עזב את רבו
הסיבה הראשונה לכך שיהושע נבחר טמונה במסירותו יוצאת הדופן כתלמיד.
חז"ל מסבירים את הפסוק שאומר, “"לא סר יהושע בן נון מן האוהל".” בכל עת שנכנס משה לאוהל מועד, יהושע היה שם. בכל עת שמשה יצא, יהושע נשאר. הוא נשאר תמיד לצד רבו, ולמד לא רק תורה אלא גם מנהיגות, שיפוט, חוכמה וניסיון מעשי.
יהושע ספג את כל מה שהיה למשה להציע.
זה דומה ליחסים בין הירח לשמש. הירח אינו מייצר את אורו בעצמו. במקום זאת, הוא קולט את אור השמש ומחזיר אותו בנאמנות.
רעיון דומה מופיע בחייו של רבי אליעזר. הוא הצהיר במפורסמת:
“"מעולם לא אמרתי דבר שלא למדתי מהמורים שלי."”
כמובן, רבי אליעזר תרם תרומה עצומה לתורה שבעל פה. אף על פי כן, הוא לא ראה את עצמו כממציא של חוכמה חדשה, אלא כמי שהעביר וביטא בנאמנות את מה שקיבל.
ליהושע הייתה אותה ענווה. לפני שהפך למנהיג, הוא הפך תחילה לתלמיד המושלם.
מדוע משה לא הצליח להשלים את המשימה
ובכל זאת, זה מעלה שאלה חשובה.
אם משה היה הנביא הגדול ביותר שחי אי פעם, מדוע לא הוא היה זה שהוביל את העם לארץ כנען והפך אותה לארץ הקודש?
התורה מתארת את תושבי הארץ הקודמים כאנשים שעבודת האלילים, חוסר המוסריות והשחיתות שלהם היו פוגעניים מאוד בעיני ה'. התנהגותם הגיעה לרמה כזו שה' קבע כי לא יוכלו עוד להישאר בארץ.
בוודאי שמשה, עם כל גדולתו, היה האדם האידיאלי לקדש מקום כזה.
אך אלוהים בחר את יהושע במקום זאת.
מַדוּעַ?
שתי צורות שונות של מנהיגות
התשובה טמונה באופי השונה של מנהיגותם.
מנהיגותו של משה התאפיינה בעיקר בניסים גלויים.
תחת הנהגתו, מים זרמו מסלע. לחם ירד מן השמים כמן. העם היהודי חי מוקף בהתערבות אלוהית יוצאת דופן. משה גילה את גדולתו של אלוהים בצורה ישירה ומדהימה.
אולם, מנהיגותו של יהושע הייתה שונה.
למרות שניסים בהחלט ליוו אותו - למשל, כיבוש יריחו המופלא ואירועים על טבעיים אחרים לאורך חייו - מנהיגותו הייתה טבעית יותר מיסודה.
משימתו של יהושע לא הייתה להשאיר את העם במדבר. משימתו הייתה להוביל אותם לחיים רגילים.
הוא היה צריך לכבוש את הארץ, ליישב אותה, לארגן את האומה ולהפוך ארץ טמאה לארץ הקודש.
זה דרש סוג אחר של מנהיג.
מנהיג שהבין כל אדם
התורה מתארת את יהושע כ “"איש אשר בו רוח".”
חכמים מסבירים שזה לא רק אומר שהוא היה בעל רוח, שכן לכל בן אנוש יש רוח כזו.
יהושע, לעומת זאת, הבין את רוחו של כל אדם ואדם.
הוא ידע כיצד להתייחס לכל אדם בהתאם לאופיו, לחוזקותיו ולצרכיו. הוא היה מסוגל להדריך כל אדם באופן שהתאים לו ביותר.
יכולת זו העניקה ליהושע את הכישורים הייחודיים להנהיג אומה הנכנסת לחיים רגילים.
במקום להסתמך בעיקר על התערבות ניסית, הוא עבד עם אנשים כפי שהם, והביא את נוכחותו של אלוהים למציאות היומיומית.
הירח משקף את השמש
תגובת ה' למשה מלמדת אותנו לקח עמוק על מנהיגות.
משה אולי חשב שהמנהיגות צריכה להימשך דרך משפחתו שלו. אבל אלוהים הראה לו שהמשכיות אמיתית אינה בהכרח מגיעה דרך תורשה ביולוגית.
במקום זאת, מנהיגותו של משה תימשך באמצעות זה שספג את תורתו במלואה ויכול היה לבטא אותה בצורה הנדרשת לדור הבא.
יהושע שיקף את גדולתו של משה כשם שהירח שיקף את אור השמש.
ובכל זאת הירח זורח אחרת.
אורו רך יותר, מותאם לחשכת הלילה. זהו אותו אור, אך מתבטא בצורה המתאימה למציאות שונה.
יהושע לא החליף את משה בכך שהפך למשה אחר.
הוא המשיך את שליחותו של משה בכך שביטא אותה אחרת.
לשנות את העולם
הבחנה זו מסבירה מדוע יהושע הצליח במקום בו משה לא הצליח.
משה גילה קדושה מלמעלה.
יהושע הביא את הקדושה הזו לעולם למטה.
כדי להפוך ארץ טמאה לארץ ישראל נדרש יותר מאשר ניסים מרהיבים. נדרשה מנהיגות שיכולה להתחבר לחיי היומיום, להבין אנשים רגילים ולגלות את נוכחותו של אלוהים בתוך העולם הטבעי עצמו.
זו הייתה שליחותו הייחודית של יהושע.
מנהיגותו נשאה את תהילת משה, אך תרגמה אותה למציאות מעשית.
בסופו של דבר, זוהי מטרתה של המנהיגות היהודית: לא רק לעורר השראה בעם היהודי, אלא לרומם את העולם כולו.
הנביאים מדמיינים עתיד שבו כל העמים יכירו באלוהים ויבואו מרצון לירושלים לשרתו. מנהיגותו של יהושע כבר הצביעה על עתיד זה בכך שהדגימה כיצד אור אלוהי יכול להיכנס לחיי היומיום ולשנות בהדרגה את העולם.
מַסְקָנָה
מינויו של יהושע היה הרבה יותר משינוי מנהיגות פשוט.
זה ייצג שלב חדש בתוכניתו של אלוהים.
משה גילם את מנהיגות השמש - זוהר, עוצמתי ומלא ניסים גלויים.
יהושע גילם את מנהיגותו של הירח - קיבל את אותו אור אלוהי אך משקף אותו באופן שיכול היה להאיר את חיי האדם הרגילים.
רק מנהיגות כזו תוכל להפוך את ארץ כנען לארץ ישראל.
ורק סוג כזה של מנהיגות יכול בסופו של דבר להפוך עולם לא מושלם למקום משכן עבור אלוהים.
שבת טובה.
שיחה מאת הרב טוביה סרבר
האמור לעיל הוא ייצוג של טקסט מדובר שהומר לטקסט כתוב.
© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.
הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של
מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.