פרשת שמות תש"פ - רצונו של יתרו שבנו יעבוד עבודה זרה

בס"ד

שמות (שמות א':1-6:1 )

בפרשת השבוע, משה בורח ממצרים ופוגש את ציפורה בת יתרו. התורה קובעת: "“ויואל משה וירצה משה לגור עם האיש ויתן את ציפורה בתו למשה.”¹

ההבנה הפשוטה של הפסוק היא שמשה חפץ לגור עם יתרו, אך המילה ‘ויואל’ אינה המילה המשמשת בדרך כלל לביטוי תשוקה. ואכן, המשמעות הבסיסית של המילה אינה חד משמעית. בהתבסס על כך, המדרש מעלה נקודה ראויה לציון. הוא מסביר שהמילה ‘ויואל’ מרמז שמשה נשבע ליתרו. שבועה זו הייתה שמשה נשבע שהילד הראשון שייוולד מנישואיו עם ציפורה יוקדש לעבודת זרות ושאר הילדים יוקדשו לה'.²

מדרש זה מעלה שתי שאלות ברורות: ראשית, כיצד יכול משה להסכים לאפשר לבנו להיות מקדיש לעבודת זרות? שנית, אנו יודעים שיתרו היה כהן לעבודת זרות, אך כבר אז הוא חזר בתשובה ומצא את האל האמיתי היחיד.³ אז מדוע הוא כל כך התעקש שנכדו יהיה מסור לעבודת אלילים?!

בנוגע למשה, בעל הטורים מסביר שמשה ידע שיתרו בסופו של דבר יתגייר, וכי לאחר מכן יסכים שבנו של משה יתמסר לחלוטין לה'.⁴ אולם, מה היה נימוקו של יתרו עצמו לדרישה דרסטית זו? רבי חיים שמואלביץ⁵ עונה שיתרו ידע את אמת התורה והוא לא רצה שנכדו יחיה חיים של עובד עבודה זרה. עם זאת, יתרו הרגיש שהדרך הטובה ביותר להגיע לאמת היא הדרך שבה הוא עצמו עשה זאת. היה לו ניסיון רב בעבודת עבודה זרה והוא הגיע להכרה באמצעות נימוקיו שלו שעבודת עבודה זרה היא ריקנית וכי יש רק אלוקים אחד אמיתי. כך גם הוא רצה שנכדו יעבור את אותו תהליך של חוויה של עבודת עבודה זרה, הטלת ספק בה ובסופו של דבר דחייתה למען האמת.

לעומת זאת, למשה הייתה גישה שונה לחלוטין. הוא רצה לגדל את בנו מנעוריו שחייבים להיות עובדי ה' מבלי לשים לב לתפיסות עולם אחרות. יתרו ידע שמשה יגדל את בנו כך, ולכן הכריח אותו להישבע שלפחות לגבי בנו הראשון, הוא יאמץ את גישתו של יתרו, שעליו להגיע לאמת ולדחות אמונות שווא באמצעות היגיונו שלו. הרב שמואלביץ ממשיך ואומר שאנו מאמצים את גישתו של משה בלב שלם, כי המטרה הסופית היא לעבוד את ה' כי עלינו לעשות זאת.

עולה השאלה, כיצד גישה זו קשורה לשני סוגים של יהודים שומרי תורה - אלו שגדלו כל חייהם כשומרי מצוות ואלו שגדלו כלא דתיים אך הגיעו לשמירת מצוות דרך בירורים והיגיון משלהם. האם לגבי הקבוצה האחרונה ישנה השלכה שעבודת ה' שלהם לוקה בחסר, שכן היא התממשה באופן דומה לזה שיתרו רצה עבור נכדו? נראה שזה לא חייב להיות המצב אם בעל התשובה נוקט בגישה הנכונה. כלומר, למרות שהגיע להכרה ב' דרך ההיגיון, לאחר שקיבל את אמיתות התורה, הוא משרת את ה' ללא עוררין. אין פירוש הדבר שיהודי לא יכול לשאול שאלות ולנסות להבין את הסיבות לגישת התורה לכל עניין, אלא פירוש הדבר שבסופו של דבר, הוא משרת את ה' משום שהוא מכיר בצורך ללכת עם האמת, כפי שעבד משרת את אדונו. יתרו, לעומת זאת, רצה שנכדו יישאר עם אותה גישה גם לאחר שגילה את האמת: ששמירתו תהיה תלויה בהיגיונו, לא בשלילתו העצמית הבלתי מעורערת לדבר ה'.

לגבי אדם שגדל על מצוות, יש לו את היתרון שגדל עם השקפה טהורה שלא הוכתמה על ידי אידיאולוגיות שווא. עם זאת, עולה השאלה מדוע הוא הולך אחר התורה? אפשר לחשוב שדי בכך שגדל כך על ידי הוריו. ואכן, יש שיתארו זאת במונח '‘אמונה פשוטה’ (מתורגם פשוט כאמונה). עם זאת, הרב נח ויינברג נהג לומר שזה לא אמונה פשוטה, אלא משהו שונה לחלוטין - אמונה תפילה (בהתייחסו לאמונה נחותה). הוא היה מציין שרוב האנשים ברחבי העולם חיים כפי שהם חיים משום שגדלו כך. יתר על כן, אם גדלנו בצורה שונה, כיצד נוכל להיות כל כך בטוחים שהיינו דוחים את הדרך הזו ומוצאים את האמת, בהתחשב בכך שרוב האנשים עוקבים בעיוורון אחר חינוכם.

זה מעלה את השאלה הבאה מהו בסיס "תקף" לאמונה של אדם? הרב יצחק ברקוביץ שליט"א אומר שאחד היסודות של אמונה פשוטה אנו רואים תלמידי חכמים גדולים, כיצד הם חיים את חייהם, את תכונות האופי המצוינות שלהם ביחסים בין-אישיים כמו גם בתחום שבין אדם לאלוהים. ואנו יודעים שהתורה הייתה הזרז העיקרי עבורם להגיע לגדולה זו. לעומת זאת, אף דת או אידיאולוגיה אחרת לא יכולה לטעון למשהו דומה בגדולתם הכוללת של תומכיה המובילים. ואכן, לעתים קרובות מאוד, הם חיים אורח חיים שאינו עולה בקנה אחד לחלוטין עם ערכיהם המוצהרים.

זה מודגם על ידי הסיפור הבא⁶המשגיח הגדול של ישיבת מיר, רבי ירוחם לבוביץ, פגש פעם פרופסור יהודי חילוני בעת חופשה במריאנבאד. רב ירוחם פתח עמו בשיחה, בניסיון לקרב אותו לתורה. לאחר שרב ירוחם כיוון את השיחה לכיוון הרצוי, שאל אותו הפרופסור אם קרא את יצירותיו של עמנואל קאנט, פילוסוף מפורסם. רב ירוחם ענה בשלילה. לאחר מכן שאל הפרופסור אם קרא את יצירותיו של זיגמונד פרויד, הפסיכולוג המפורסם שדעותיו רחוקות מאוד מהתורה. שוב, רבי ירוחם ענה שלא קרא מילה מפרויד. הפרופסור תהה בקול רם, "ובכן, אם לא קראת את יצירותיהם של חוקרים אלה, איך אתה יודע שהשקפתם שגויה? אם אינך מכיר את רעיונותיהם, איך אתה מתכנן לשכנע אותי שהאמת לצידך? אולי הם אלה שצודקים?"“

רב ירוחם השיב: "אני יודע שהתורה שלנו הוציאה אדם בדרגת החפץ חיים, כמו גם שורה ארוכה של מנהיגים רוחניים יהודים צדיקים וגדולים אחרים... שכולם היו תוצרי לימוד התורה הקדושה... האם אנשים כאלה צמחו מאחת ממערכות הערכים שהזכרת? כמובן שלא! אז, ברור שהם שטויות! למה שאני אטרח לחקור אותם עוד?!

הרב לבוביץ לימד שאחד מעמודי התווך של אמונה שלנו הוא שרק אורח חיים תורני יכול להצמיח אנשים צדיקים כמו החפץ חיים. רב ירוחם ראה את החפץ חיים בבשר ודם, אך קשה יותר לאדם לנצל את משאב האמונה הזה אם הוא מסתמך רק על סיפורים ממקור שני על גדולתם. לראות אנשים צדיקים כאלה בוודאי יעיל הרבה יותר בהחדרת אמונה שהתורה חייבת להיות אמיתית אם היא יכולה להצמיח אדם כזה. בדור הזה, אין לנו את הזכות לראות את החפץ חיים עצמו. אולי זו הסיבה שהייתה מהומה כזו כאשר נחשפו כמה שניות של צילומים של החפץ חיים לפני מספר שנים. ובכל דור, אנו זוכים להיות מונהגים על ידי אנשים צדיקים.

בנוסף לסוג זה של אמונה, יש לציין כי ספר החינוך כותב כי הפנמת אמונה דרך ידיעה היא הדרך לקיים את מצוות אמונה בצורה אופטימלית, ואין בכך סתירה לרעיון שאנו מגדלים את ילדינו עם אמונה נצחית.

מי ייתן ונזכה להשיג יסוד איתן לאמונה שלנו.

מאת הרב יהושע גפן

1. שמות, ב':כ"א.
2. ילקוט שמעוני, שמות, רמז 169.
3. שמות רבה, א':ל"ב.
4. בעל הטורים, ב', ט"ז. למרות זאת, בעל הטורים מציין שמשה נענש על כך בכך שנכדו הפך לכהן לעבודת זרה (בבא בסרה, 109ב).
5. שיחות מוסר, מאמר 78.
6. שיחות יקרות, מאת הרב דב אליאך, שליט"א, עמ' 126-127.

פרשת השבוע,

האור המנחה
עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.