פרשת כי תצאי – הקור של עמלק

קי טצאי (דברים כא:י-כה:יט )

דברים, כ"ה:יז: זְכֹר אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עַמְלֵק בַּדֶּרֶךָ בְּצֹאתָךָ מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר פָּגַעְךָ בַּדֶּרֶךָ וַיָּמַג בְּכָל-חֲלִישִׁים מֵאַחֲרֵיכֶם בְּהַיְתֶּם עֲיָפִים וְעָפִים וְלֹא יָרָא אֱלֹהִים׃.

רש"י, כ"ה, יח: ד"ר שפגש אותך בדרך: [המילה '‘קורצ'ה‘'] מבטא מקריות... לחלופין [המילה '‘קורצ'ה‘מבטא קור וחום – עמלק קירר אותך וקירר אותך מחומך הרותח. כי פחדו הגויים להילחם בך וזה [עמלק] בא והחל להילחם, והראה מקום לאחרים. ניתן לדמות זאת לאמבט רותח שאיש לא יכול לרדת אליו. נבל אחד בא, קפץ וירד לתוכה. למרות שנכווה, קירר זאת לאחרים.

הפרשה מסתיימת בקריאה לזכור את מעשהו הנורא של עמלק, שתקף את העם היהודי במדבר, ולהתחייב למחות את העם הרע הזה. התורה מדגישה שעמלק 'קרה' לעם. רש"י מציע מספר הסברים למה זה מתייחס: אחד הוא שזה מבטא מקרה - שעמלק גרם לזה להיראות כאילו נתקל בעם במקרה, ולא על ידי השגחה. פירוש נוסף הוא שהמילה '...'‘קורצ'ה‘' רומז למילה, '‘קור‘' שפירושו קר. זה מרמז לאנלוגיה של איך עמלק צינן את פחד העמים מהעם היהודי.(1) כולם פחדו מהעם כתוצאה מהניסים הגדולים של יציאת מצרים, אבל העמלקים לא התרגשו לחלוטין והותקפו למרות התוצאות ההרסניות. עולות מספר שאלות: מדוע הגיב עמלק בצורה כה שונה משאר העמים? יתר על כן, האם יש קשר בין הסיבות שרש"י מביא, בהתחשב בכך שהן נובעות מהגדרה של אותה מילה; קורצ'ה.

נראה כי לעמלקים הייתה השקפה שונה לחלוטין משאר העולם. הגויים עבדו אלילים כוזבים אך האמינו ברעיון של כוח המנחה אומה. לפיכך, הם האמינו ב'אלוהי היהודים' ושמו לב להגנתו על העם היהודי. עמלק, לעומת זאת, נראה כי היה אתאיסט. הם לא האמינו בכוח, ולכן ייחסו את כל האירועים המופלאים של יציאת מצרים למקרה. לפיכך, הם יכלו להתעלם מכל הסימנים ולקפוץ לאמבטיה הרותחת.

הבנה זו מדגימה את הקשר בין שתי פירושיו של רש"י. עמלק ראה בכל דבר תוצאה של מקריות, ולכן ייחס אפילו את הנסים הגדולים ביותר למקרה. כתוצאה מכך, הם נותרו קרים לחלוטין ואדישים לכל אירועי יציאת מצרים. התעלמותם הבוטה מהניסים הגדולים שהתרחשו גם היא החלישה את פחדם של העמים האחרים בכך שהטילה ספק בשאלה האם אירועים אלה היו אך תוצאה של מקריות.

ראינו ששורש הרוע של עמלק היה אמונתם באקראיות של אירועים ובדחייה המוחלטת הנלווית של ישות עליונה. דבר זה גרם להם להגיב 'בקרירות' לכל מה שראו, ואף לגרום לעמים אחרים 'לקרר' את פחדם מהעם היהודי. גישה זו ייחודית לעמלק מכל העמים, ובמובן מסוים, מהווה סכנה גדולה יותר לקיום התורה מאשר האמונות האליליות של העמים האחרים. היא גורמת ליהודים 'מאמינים' לאבד את תחושת הפליאה שלהם מהניסים המקיפים אותם, ואף לייחס אותם באופן תת-מודע למקרה. יתר על כן, היא מונעת מאדם ללמוד מהאירועים סביבו, מה שהופך אותו לחסין מפני השיעורים שה' שולח לו. ברוח זו, הרב שטרנבוך דן באדם שזוכה לראות את ישועות ה' ואת נפלאותיו, אך נותר עיוור למה שקורה סביבו, ואינו מתעורר ליראה את השם. הרב שטרנבוך כותב שאדם כזה צריך לדעת שהוא מוקף בטומאה ותחת השפעת עמלק.(2) ככל שאנו מתקרבים לימים הנוראים, חיוני לקחת את הלקח הזה ללב; לפני שאדם יכול לעשות תשובה ולעשות תוכנית לשנה עליו להיות מודע למעורבותו המתמדת של ה' בחייו.

מאת הרב יהושע גפן

הערות

1. ראה רש"י לרמיזה שלישית.

2. טעם ודעת, דברים, כי טייצי, כ"ה: 18, עמ' 163.

פרשת השבוע,

האור המנחה
עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.