בס"ד

שמות כ"ז:20-30:10

ועשית צַח זהב טהור וחרטת עליו כמעשה חותם מקודש לה' (שמות כח, לו)

מכל בגדי הכוהנים, ה- ציץ, או כיסוי ראש, הוא ייחודי, לא רק בזכות החומר והחריטה שלו, אלא גם בגלל הפונקציה שמילא. באופן כללי, הבגדים, בין אם אלה השייכים לכוהן הגדול או לכוהנים הרגילים, מיועדים לכבוד ולתפארת, לכבוד ולטיפארת ("לכבוד והדר"), כלומר תפקידם לייפות את מראה ה- כהנים עצמם. ה ציץ יש לו מטרה מעט שונה, כפי שכתוב בפסוק הבא: 

“"והייתה על מצחי אהרן, ונשא אהרן את העון אשר עשה בקדשים אשר יקדישו בני ישראל בכל קדשיהם; והייתה על מצחו תמיד למען ירצה לפני ה'" (שמות כח, לח)

ה ציץ מקל על קבלת "מתנות קדושים" על ידי אלוהים. קורבנות המוגשים בבית המקדש חייבות לעמוד בסט מפורט של דרישות כדי שיתקבלו ככאלה. אם קורבנות אלה פגומות או חסרות בדרכים מסוימות, נוכחות ה... ציץ “"ממלא" את החסר, והופך את מה שהיה יכול להיות מנחה בינונית או לא ראויה למנשא מושלם. 

כיצד ניתן להסביר זאת? חשבו על זיכוי בחנות; אם יש לכם כזה, תוכלו לרכוש פריט שההוצאה שלו עולה על הסכום שעליכם להוציא, על ידי שילוב הכסף שלכם עם זיכוי החנות. ציץ כמו כרטיס אשראי או כרטיס מתנה שערכו לעולם לא אוזל. בהיותנו בני אדם ובהיותנו לא מושלמים, זוהי פונקציה מועילה מאוד, שכן סביר להניח שכל מה שאנו נותנים לאל לא יגיע לשלמות. כלול במצוות ה... ציץ הוא הקריטריון שהוא יהיה עשוי מזהב טהור, שכן בהיותו קדוש לה', אין זה ראוי שהוא יהיה עשוי מזהב טמא, או אפילו תערובת של יסודות, כגון הפשתן, טצ'לס, משי וצמר ארגמן של בגדי כוהנים אחרים (אברבנאל). המושלם ציץ מפצה על החסרונות שלנו.

בסיפור של המתוחכם והפשוט, רבי נחמן ז"ל מתאר כיצד הסנדלר, איש שטח, מעולם לא למד את מלאכתו לשלמות, ולכן ייצר נעליים בעלות צורה משולשת, בניגוד למלבנית – אך למרות חוסר שלמותו, הוא היה שמח. ההערות בסיפור מצביעות על כך שהמושג "נעל" מתאים לתפילה, שכן המלאך האחראי על העברתה לגן עדן נקרא "סנדלפון" (שימו לב למילה "סנדל" בשם זה). תפילתו של הסנדל הייתה בעלת שלושה צדדים ולא ארבעה צדדים; היא לא הייתה מושלמת. אך הסנדל עשה כמיטב יכולתו, בהינתן משאביו, ולא דאג לתוצאות; הוא שמח בכל מקרה. אך אם תפילתנו אינה מושלמת, אם מנחותינו אינן מושלמות, מדוע הן מתקבלות?

שימו לב ש- ציץ מונח על מצחו של הכהן הגדול. המצח נקרא מצח, מצח, בעברית. זהו מיקום כוח הראייה, ולכן ה ציץ חולקת שורש לשוני משותף למילים אחרות הקשורות לראייה, כגון ציצית, ציצית, הציציות שנעשו על בגדים בעלי ארבע פינות שלבשו גברים יהודים, ו מציץ, מציץ, "מציץ", כמו ב"הוא מציץ דרך הסורג" (שיר השירים ב', ט'). מטרת ה- ציצית, למשל, נועד להזכיר ללובשו את המצוות כשהוא מביט בהן, כפי שכתוב בפסוק "וְרָאֶתֶם וְזָכְרְתֶּם" (במדבר ט"ו, ל"ט).  

מעניין לציין, שהמילה "חוצפה" בעברית היא עזות מצח עזות מצח, פשוטו כמשמעו "נועזות מצח", אולי רמיזה לתכונה של עקשנות. זה קרוב לרעיון של עזות פנים אזוט פנים, או חוצפה, אשר נחשבת בתורתנו לתכונת אישיות רעילה. "חצופים גיהנם ילכו, ובושים הולכים שמים" (אבות ה', כ'). במשנה מוקדמת יותר נאמר, "ביישנים לא יוכלו ללמוד תורה" (ב', ו'). נראה שזו סתירה - האם לא עדיף להתבייש? אנו פותרים זאת בטענה שגם לעזות יש מקום, והיא נמצאת בחיפוש אחר קדושה, להבנת דברי ה', אך אין לה מקום בתקשורת בין-אישית.

ה ציץ ממוקם במיקום המדויק שמסמל חוצפה. עם זאת, חוצפה פוטנציאלית מדוכאת באופן סמלי על ידי העובדה שעל ראשו מופיעות המילים "קדוש לה'" בהבלטה. ה ציץ מצביע על צניעות וענווה, בדיוק התכונות שאדם חייב שיהיו לו כשהוא עומד לפני ה'. זו הסיבה שהקורבן הלא מושלם מתקבל.


שבת טובה! שבת שלום!


מאת הרב תני ברטון


© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.