תולדות (בראשית כ"ה:יט-כ"ח:ט)

אחת הפרשות המבלבלות ביותר בכל התורה היא ברכת יצחק. ישנן שאלות רבות ומפורסמות בסיפור זה, אך שאלה אחת שנשאלת פחות היא מדוע יעקב נזקק לברכה זו.

רבי לייב היימן, ביצירתו, '‘צ'יקרי לב’1 מציין שהברכה שהגיעה לעשו הייתה פיזית לחלוטין במהותה, עם הבטחות לשפע חומרי. נראה כי הדבר התאים למזגו של עשו כשהיה שקוע בעולם החומרי. לעומת זאת, יעקב היה '‘איש תם, יוֹשֶׁב אהלים’' – אדם טהור שלמד תורה. מדוע הוא יזדקק לברכה חומרית שכזו כאשר כל מה שהוא חפץ בו זה רוחניות?

בנוסף, ניכר שיצחק תמיד תכנן לברך את יעקב בברכה שהוא אכן נתן לו ממש בסוף הפרשה, שהיא בעלת אופי רוחני הרבה יותר, והיא המשך לברכת ה' לאברהם. לפיכך, מדוע היה כה חשוב ליעקב לקבל את ברכותיו של עשו על שגשוג חומרי? השאלה השנייה היא מדוע ה' קבע את מהלך האירועים כך שגיבורי הסיפור נאלצו לפעול ברמאות כה רבה?

חקרי לב מסביר את כוונתו של יצחק בברכתו את עשו - יצחק בוודאי הבין שיעקב היה ברמה רוחנית גבוהה יותר מעשו, אך הוא האמין שתפקידו של עשו הוא לדאוג ליעקב פיזית כדי שיעקב יוכל להתמקד בעניינים רוחניים. זה אכן היה טבעה של מערכת היחסים המוצלחת בין בני יעקב, יששכר וזבולון - זבולון דאג לצרכיו הפיזיים של יששכר כדי שיששכר יוכל להתמקד בצמיחתו הרוחנית. לכן, יצחק האמין שעשו הוא המתאים ביותר לקבל את הברכות המתמקדות לחלוטין בשפע חומרי, ולא בברכה רוחנית. טעותו של יצחק הייתה שהוא האמין שעשו יכול להפוך לצדיק על ידי הרמת העולם הפיזי כדי לדאוג ליעקב.

אולם, האמת היא שעשו היה כה שקוע בעולם החומרי, עד שלא היה לו שום קשר לרוחניות, אלא היה שקוע בכל מיני התנהגות לא מוסרית.2 החקרי לב מדגיש שיצחק תמיד תכנן לתת ליעקב את הברכה הנוגעת לרוחניות משום שחש שתפקידו של יעקב הוא בתחום הרוחני בלבד. עם זאת, רבקה הבינה שעכשיו, כשעשו אינו מתאים למלא את התפקיד הפיזי הנדרש, יעקב צריך לקחת על עצמו גם תפקיד זה והוא זקוק לברכה הנלווית אליו כדי לתת לו את היכולת להצליח בתפקיד זה.

אילו יעקב היה מבקש ישירות מיצחק ברכה, אביו היה נותן לו רק את הברכה הרוחנית, ולא את זו שייעד לעשו. מסיבה זו, רבקה הבינה כי היה צורך שיעקב ינהג במרמה ויתלבש כעשיו כדי שיזכה גם לברכה החומרית. נותרת השאלה מדוע אלוהים דאג שהברכה תגיע באמצעות מרמה, שכן נראה כי הדבר מפחית מערכן של הברכות?

שני האנשים בפרשה זו שנאלצו לנהוג במרמה היו רבקה ויעקב – רבקה הורתה ליעקב להטעות את אביו, ויעקב ביצע את המרמה. נראה שישנן סיבות שונות לכך שההשגחה האלוהית קבעה שכל אחד מהם נאלץ לפעול כך. בנוגע ליעקב, המפרשים מציינים כי תכונתו הטבעית הבולטת הייתה אמת – אמת – ובכל זאת, בפרשה זו, ובזמנים אחרים בחייו.3, הוא נאלץ לפעול באופן שהיה לכאורה בניגוד לאמת. זה לא היה מקרה מקרי. הרב יעקב קמנצקי מסביר שכל האבות עמדו בפני מבחנים קשים ביותר וכי אתגרים אלה היו במיוחד בתחומים שקיבלו אתגר לנטיותיהם הטבעיות. הרב קמנצקי מציין כי למרות שאדם מצטיין בעבודת ה' באמצעות תכונותיו הטבעיות, עדיין קיימת האפשרות שהוא אינו פועל אך ורק מתוך רצון לעשות את רצון ה', אלא שהוא פשוט פועל לפי טבעו. כדי לבחון אותו ולוודא את כוונותיו, יש צורך להעמיד אותו במצבים בהם הוא נדרש לפעול בניגוד לנטיותיו הטבעיות. אם הוא עדיין מצליח לעשות את רצון ה', זה מוכיח שהוא פעל אך ורק למען ה'. לפיכך, כל האבות היו צריכים להצליח להתגבר על מבחנים גדולים שסתרו את טבעם.4

באשר ליעקב, הוא הועמד במצב בו היה משוכנע שרצון ה' הוא שהוא ירמה את אביו בעניין בעל משמעות חמורה. הרב קמנצקי מתאר אתגר זה כגרסת יעקב עצמו ל'עקידה', דבר המראה שמבחן זה עבור יעקב היה דומה בקושי ובמשמעות לזה של אברהם.5

נראה שאופי המבחן של רבקה היה שונה. היא למעשה גדלה בבית ובחברה ספוגים בחוסר יושר. ברוח זו, קובע המדרש:

“"...נאמר, 'וְיָצָק בֶּן אַרְבָּשִׁים שָׁנָה בְקַח אֶת רִבְקָה בַּת בְּטוּאֵל הַארַמי אֶת פַּדְן אֶרָם אֲחוֹת לָבָן הַארַמי'. [זה בא ללמד ש] אביה היה רמאי, אחיה היה רמאי, ואנשי מקומה היו רמאים – ותצאה מתוכם הצדיקה הזאת..."‘6

רבקה הייתה בקיאה מאוד בתחבולות וגדולתה הייתה בכך שלא הושפעה מכל האנשים הרמאים סביבה, והפכה לצדיקה בכל התחומים. עם זאת, מציין חקרי לב, העובדה שהייתה כה בקיאה בחוסר יושר, אפשרה לה, ראשית, לזהות את טבעו הלא יושר של עשו ושנית, לא לפחד לפעול במרמה בעת הצורך. עם זאת, נראה כי המבחן שלה בתחום זה היה לקחת את התכונה שראתה מנוצלת לרעה על ידי אנשים כה רבים, ולהשתמש בה בדרך הנכונה מתוך מניעים טהורים. היא הצליחה במבחן זה, עם השלכות חיוביות אדירות.

ראינו כיצד היבט חיוני בתהליך בריאת האומה היהודית היה תיקון תכונות אופי שליליות בדרך כלל, שיש להשתמש בהן מהסיבות הנכונות. זה מזכיר לנו שכל תכונות האופי, בין אם הן לכאורה תכונות 'טובות' ובין אם מה שאנו בדרך כלל מאפיינים כתכונות אופי 'רעות', חייבות להיות מכוונות לעבודת ה'. מוטיבציה זו לבדה היא שקובעת את צדקת או אי צדקת האופן שבו אנו מיישמים את תכונותינו הטבעיות.

מאת הרב יהושע גפן

  1. הערות

    מאמר 23.
  2. לִרְאוֹת דרש משה, שם לקבלת הסבר דומה.
  3. כמו למשל ההתנהלות שלו עם לבן.
  4. אברהם היה צריך לפעול בניגוד לתכונותיו הטבעיות חסד במספר מבחנים שלו, ובפרט ב- עקידה. של יצחק הבדיקה קצת פחות ברורה מאליה, אבל הרב דסלר כותב שזה היה כדי להתגבר על המיקוד הפנימי הטבעי שלו ופחדו מחטא, ולצאת לעולם כדי ללמד אותם על השם. (מכתב מעליהו, חלק ב, עמ' 162-163.
  5. אמת ליעקב, בראשית, כ"ז:יב.
  6. שיר השירים רבה, ב':ה'.

פרשת השבוע,

האור המנחה
עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

קראו עוד במאמר הזה באתר Aish.com

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.