בס"ד

בראשית כ"ה:19-28:9

התורה מתארת את יעקב כאיש תם, אדם ישר (בראשית כה, כז), וכאישיות התורה שהיא התגלמות האמת (מיכה ז, כ). קשה לדמיין אדם כזה משתתף בעלילה מכל סוג שהוא, שלא לדבר על כזו הכוללת גניבה. אף על פי כן, לבקשת אמו, יעקב מתלבש כמו אחיו, חובש עורות עזים על זרועותיו כדי להרגיש שעיר יותר, ומתייחס לעצמו כעשיו כאשר יצחק העיוור שואל אותו מי הוא - הכל כדי להונות את אביו לתת לו את הברכה שנועדה לעשו.

למען ההגינות, עשו אכן סחר את בכורתו ליעקב - תמורת קערת מרק עדשים בלבד. (בראשית כ"ה: 29-34) לא היה אמור להיות צורך בתחבולה. כאשר יצחק ביקש מעשו להכין לו ארוחה כהקדמה לברכה, עשו היה צריך לומר לאביו, "תודה רבה, אבל סחרתי את בכורתי ליעקב, ולכן הוא זה שיקבל את ברכתך". במקום זאת, עשו שוכח בנוחות את העסקה הקודמת הזו, ורבקה נאלצת להתערב.

זה מביא אותנו לשאלה הראשונה שלנו: האם בכלל ניתן לסחור בזכות בכורה? זכות בכורה היא סוג של ירושה, רוחנית וחומרית, השייכת לבכור; זה אמור להיות בלתי אפשרי לסחור בה בדיוק כפי שזה בלתי אפשרי לחדול מלהיות ילד בכור.

המילה בתורה ל"בכור" היא בכור, בכור. יש לה את אותו שורש כמו המילה בכורים, ביכורים, "ביכורים". בכור מתורגם כ"בכור", אך המילה העברית עצמה מרמזת רק על "ראשון". רש"י מודיע לנו שלמרות שעשו היה הראשון שיצא מתעלת הלידה, יעקב למעשה נתפר ברחם לפניו. (שם, פסוק כו). המשמעות היא שיעקב, ולא עשו, היה הבן האמיתי בכור.

כעת ישנם שני מועמדים למעמד הבכור, המבוססים על שתי נקודות מבט שונות, שלנו ושל אלוהים. מנקודת מבטנו, עשו נולד ראשון, ולכן הוא הבכור; מנקודת מבטו של אלוהים, יעקב נתון להריון ראשון - דבר שרק אלוהים יכול היה לדעת - ולכן יעקב הוא הבכור.

בדרך כלל, דיני התורה נקבעים על פי העיקרון אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, "אנו שופטים אך לפי מה שעינינו רואות". כשמדובר בקביעת חוקי התורה, אנו מסתמכים על נקודת המבט האנושית שלנו, משום שהחוק ניתן לנו על ידי ה' כדי לפסוק. מכיוון שעשו היה הראשון שיצא מהרחם, אירוע שניתן לאשרו על ידי עדים אנושיים, עשו הוא הבכור. המדרש שמודיע לנו שיעקב נתעברות. ברחם ראשית, אסור לאפשר להתערב בעובדה זו.

אף על פי כן, עם המידע שסיפקו לנו חז"ל, עלינו להודות כעת שיש כאן מציאות נוספת, והעובדה שיעקב נהיה ראשון אכן חשובה. כדי להסביר זאת, עלינו להבין שלפני מתן תורה בהר סיני, עקרונות רוחניים היו דינמיים. מעמד הבכור, למשל, יכול היה לעבור מהבכור בפועל לילד אחר אשר, מסיבות של עליונות רוחנית, היה ראוי יותר ל... בכור מעמד. לפיכך, יעקב יורש את עשו כממלא מקום בכור, ומאוחר יותר בירך את יוסף ב"חלק מעל אחיו", מה שהפך את יוסף - ולא ראובן - ל בכור.

לאחר מתן תורה, הפיזיקה הרוחנית הבלתי כתובה ששלטה בעולם התגבשה, התקשחה לחוק שעדיין דינמי מבחינת יישומו, אך בלתי ניתן לשינוי במבנהו. מעמד הבכור שמור לבכור, ללא יוצא מן הכלל. כאשר אנו מתעקשים לשפוט עניינים מנקודת מבטנו ולא מנקודת מבט אלוהית, אנו נוקטים בנקודת מבט שלאחר סיני. עם זאת, אירועי פרשת תורה זו התרחשו לפני מתן תורה.

אם יעקב היה הבכור בפועל, אז הסיפור אינו עוסק באופן שבו נגנבו זכויות הבכורות של עשו, אלא באופן שבו זכות הבכורה הוחזרה לבעליה המקורי.

עשו "דחה את הבכורה" (בראשית כ"ה, ל"ד); הוא התעלם מערכה הרוחני בכך שסחר בה ליעקב תמורת קערת מרק. יעקב, לעומת זאת, שמר עליה. מדוע? כיצד אדם מרוויח מהיותו ילד בכור, מלבד קבלת ירושה גדולה יותר - דבר שלעתים קרובות מוותרים עליו למען שלום המשפחה?

להיות בכור בסופו של דבר, משמעות הדבר הייתה ההזדמנות לבצע את השירות במשכן ומאוחר יותר, בבית המקדש. תפקיד זה היה שמור בתחילה לבכורי העם היהודי, אשר היו מתפקדים ככוהנים כהנים. (במדבר ג':11-13)

סקירה מהירה של החוקים הנוגעים לנושא כהנים מגלה שאסור להם לבוא במגע עם המתים, שעליהם לשמור על טהרתם, שאסור להם לשתות בזמן שהם משרתים, ושהם אחראים לדברים רבים בתמורה לזכות לשרת בבית המקדש - שעזיבתו כרוכה בעונשים חמורים, כגון מוות.

זוהי המשמעות העמוקה יותר של תשובתו של עשו, "אני הולך למות, מה תועלת לי בבכורה?" (בראשית כה, לב, רש"י, שם). עשו ראה בכך השקעה בעלת סיכון גבוה מדי, והוא החליט שזה לא שווה את זה. מדוע להפוך את עצמו לפגיע לדייקנות אלוהית שכזו? יעקב, לעומת זאת, הבין שלמרות שההימור גבוה יותר, התשואה על ההשקעה - כלומר, ההזדמנות לעבוד את ה' - שווה את זה. (רש"י, שם, פסוקים לא-לד) יעקב היה שייך, כביכול, לייעוד זה, ולכן הוא היה בעליו. בסופו של דבר, זה יתבטא על ידי ה' עצמו, כאשר הוא אומר לפרעה, "ישראל [שמו השני של יעקב] בכורי הוא". (במדבר ד, כב).

אם תשימו לב היטב, תראו שהנושא הזה חוזר על עצמו לאורך כל ספר בראשית. ברית ה' עם העולם בכלל, והאנושות בפרט, עוברת מדור לדור. בכל דור, מישהו ממונה להיות נציג הברית, בין אם זה אדם בודד, משפחה או אומה. הברית ניתנה תחילה לאדם, והייתה מועברת להבל, אך הוא נהרג על ידי קין, ודורות יעברו עד לידתו של נח, אשר אז יישא את הלפיד.

לא רק שממונה "נושא לפיד", אלא שתמיד קיים תהליך של הפרדה, התערבות מתמדת הנדרשת כדי להבטיח את שרשרת ההעברה. לכן, נח ומשפחתו (וממלכת החיות) מופרדים מכל שאר היצורים על פני כדור הארץ. לאחר מכן, אברהם מסולק מסביבת עבודת האלילים של עולמו של אביו.

למרות שלאברהם שני בנים, הברית עוברת רק דרך יצחק. באופן דומה, מבין שני ילדיו של יצחק, יעקב הוא זה שנושאי את הברית הלאה. שימו לב שבסיפורי משפחות האבות והאימהות, דווקא הנשים, ובפרט שרה ורבקה, הן אלו שמבטיחות שהברית עוברת לאדם הנכון.

בני יעקב, ענף של משפחת האדם, הופכים להיות הבאים בתור. ירידתם למצרים היא תהליך של הריון, כביכול, שמגיע לשיאה בלידת העם היהודי, אשר בסופו של דבר נבדל משאר העולם על ידי המשימה הספציפית שניתנה להם בהר סיני. במבט ראשון, נראה כי הדבר הופך את מושג הברית ליותר ויותר בלעדי, ומשאיר את שאר האנושות מאחור. כיצד ייתכן שזו תוכניתו של אלוהים לשלמות בריאתו - כל בריאתו?

עם זאת, אם נבחן לעומק, נראה שההשגחה המנחה של אלוהים הבטיחה שכל האנושות תוכל להשיג את ייעודה - במיוחד באמצעות מתן התורה באופן בלעדי לבני ישראל. שכן בתוך גילוי זה לעם היהודי הייתה מתן מחדש של שבע המצוות לבני נח, וזה לא רק ברית, אלא זכות הולדתה של האנושות. קוד עתיק זה, שניתן על ידי אלוהים דרך אדם ונח לשאר האנושות, נדחק כמעט מהתודעה בדורות שלאחר המבול. אך באמצעות התורה, נפתחה בפני כל האנושות הזדמנות חדשה להתחבר מחדש עם אלוהים. לפיכך, הרמב"ם קובע כי גויים זוכים לחיים בעולם הבא,

“"...כאשר יקבלו על עצמם [את שבע המצוות] לעשותן כי נצטוו על ידי הקדוש ברוך הוא בתורתו, ונאמר להם על ידי משה רבינו שכך נצטוו בני נח."”

(הרמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים ח', יא)

לאחר שהתורה ניתנה לעם ישראל בהר סיני, בני נח, שהיו מחויבים במקור לקיים את שבע המצוות בגלל בריתו של אלוהים עם אדם ונח, היו מחויבים כעת דרך התורה עצמה. לכן, למרות שמתן התורה היה גילוי של רצון ה' שחוו היהודים באופן ספציפי, הוא היה גם גילוי של ההיבט הספציפי של רצון ה' הרלוונטי לכלל האנושות. כאנלוגיה, חשבו על הפעם שבה חבר או בן משפחה הביא לכם מתנה שקנו לכם בזמן חופשה. המתנה הייתה בשבילכם, אך כדי להגיע אליכם, היה צריך לשאת אותה במזוודה של חברכם.

מי ייתן ונזכה לחיות את חיינו בהתאם לברית ה', ולמלא את המשימות הייחודיות שניתנו לכל אחד ואחת מאיתנו.


מאת הרב תני ברטון


© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.