פרשת צו – אש קדושה

בס"ד

ויקרא ו':1-2

1 וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵאמֹר 2 צוה את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה היא אשר עולה על עציה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ותקיים אש המזבח בו.

            שימו לב שהפסוק אינו מציין "זאת העולה", אלא "זאת ה..." תוֹרָה של הקורבן העולה". ממילה נוספת זו, אנו למדים שמי שעוסק בלימוד התורה בנוגע לקורבן העולה נחשב כאילו הביא בפועל קורבן עולה על המזבח. בהיעדר בית המקדש, ובהיעדר היכולת להביא קרבנות ("קורבנות"), אדם בכל זאת מסוגל להפיק את התועלת של ה אולה דרך לימוד התורה. מכאן, נוכל להבין טוב יותר את המושג "מיום חורבן בית המקדש, המקום היחיד שבו ניתן למצוא את ה' הוא בתוך ארבע אמות של הלכה” (ברכות ח', א').

            בעל הטורים, רבי יעקב בן אשר, מציין את ההערה הבאה: בפרשת האזינו נאמר "מימינו נתן תורה לוהטת לעמו". בעברית, "תורה לעמו" היא... דלד-תב למד-ממ-ו, דת למו, אשר, כאשר האותיות מסודרות מחדש, מאייתות תלמוד או תלמוד, שפירושו לימוד תורה. ה קרבנות מכונים כ ישי השם, ("אש לה'"), והתורה נקראת אייש דאט (חוק לוהט). מכאן, אנו יכולים לראות את הקשר בין התורה לקורבנות הקורבנות.  

יתר על כן, ה- קרבנות נקראים "לחמי" (במדבר כח, ב). לחם ידוע כ"מטה חיים", כפי שאנו רואים בתהילים, "לחם סופג לב אדם" (קד, טו). התורה עצמה מכונה "לחם", כפי שנאמר בפסוק "בואו תמלאו את לחמי" (משלי ט, ה). הקשר, אומר בעל הטורים, ברור: כשם שהאנושות אינה יכולה לקיים את קיומה ללא לחם, כך כל הקיום אינו יכול להתקיים ללא תורה.

בדיוק כמו ה- קרבן עולה היה כולו לה', ונאכלה באש כולה, מי ייתן ונזכה להיות עטופים כולו בתורת ה', ולשמור על האש בוערת ללא הרף.

שבת טובה! שבת שלום! 

מאת הרב תני ברטון

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.