בס"ד

בספר שמות (ז', יד-טו), הבורא מצווה על משה לצאת למשימה עם זמן ומיקום מדויקים: "לך אל פרעה בבקר והנה הוא יוצא אל המים ועמדת לקראתו על שפת הנילוס". רש"י מסביר את הסיבה הנסתרת מאחורי פגישה מוקדמת זו: פרעה הציג את עצמו כאל, וטען כי כאלוהי, אין לו צרכים פיזיולוגיים כמו בשר ודם. כדי לשמור על שקר זה, פרעה היה משכים והולך אל הנילוס בסתר, מבלי לראות עין, כדי להפיק את צרכיו שם. פרעה ידע היטב שהוא רק בשר ודם, אך הוא בדה מיתוסים כוזבים והפיץ אותם כדי שעמו ילך אחריו בעיוורון.

מדוע בחר ה' לשלוח את משה דווקא למקום הזה בשעה זו?


הציווי למשה נועד להיות מפגש פנים אל פנים ברגע האנושי המביך ביותר של פרעה, ונועדה לנפץ את מסכת השקרים ולהבהיר לו שסודו נחשף ונודע. הנילוס היה סמל כוחה של מצרים ולאלוהות המרכזית שלהם. המסר של משה לפרעה היה ברור: "אתה מנסה להסתיר את אנושיותך בתוך הנילוס, והנה אני מכה את המים במטה והופך אותם לדם". אלוהים העניש אותו במפורש על טענת הבריאה העצמית (יחזקאל כט, ג). באמצעות זאת, הוכח שפרעה אינו אל והנילוס אינו מקור כוח עצמאי; אלא, שניהם יצורים בריאים.


עבור בני נח, האיסור על עבודת אלילים הוא המצווה הראשונה והבסיסית ביותר. היה צורך לערער את סמכותו המוסרית והדתית של פרעה בעיני עצמו ובעיני עמו כדי לסלול את הדרך לאמונה באל אחד. הליכה אל הנילוס בבוקר הייתה צעד של דה-מיסטיפיקציה - הסרת המסך משקריו הגדול של פרעה. כאשר חולשתו של "אל" השקר והשקר המוחלט של עבודת אלילים נחשפים, האם האמת האלוהית יכולה להאיר במלוא עוצמתה.


עבודת אלילים היא הנוהג של מתן חשיבות או כוח מופרזים לאובייקט או ישות שנבראו. בדומה לכך, כאשר אדם נכנע לכעס, הוא לעתים קרובות מאבד שליטה ומאפשר לרגשותיו להשתלט, דוחק את השכל הרציונלי ומתעלם מההשגחה האלוהית. לכן כעס נחשב לעיתים לסוג של עבודת אלילים.


הלקח שנלמד רלוונטי לכל בני נח. עבודת אלילים כיום אינה מתבטאת בהכרח בהשתחוות לפסלים מעץ ואבן, אלא בנטייה האנושית להעניק כוח מוחלט ובלעדי לגורמים זמניים וחולפים. כאשר אדם משחרר את עצמו מעבדות ומהצורך להציג חזות כוזבת של שלמות אישית (כפי שניסה פרעה), הוא זוכה לחירות אמיתית ולחיים של אמת מוחלטת. לכן, ההכרה באחדותו האינסופית של אלוהים היא ההגשמה האולטימטיבית של החוק הראשון נגד עבודת אלילים.

מאת הרב משה ברנשטיין


מקור: שמות ז' 14-15. רש"י על שמות ז' ט"ו. מדרש תנחומא, וארע ז. יחזקאל כ"ט ג.



אם אתם רוצים עוד שאלות למחשבה, ראו את הבלוגים האחרים של הרב משה ברנשטיין

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.