בס"ד

שילוב תורה בחיי האדם באמצעות התבוננות ושיחה יכול להיות חוויה מהנה ומרתקת להפליא. זהו מסע של גילוי, שבו חוכמה עתיקה ותורות נצחיות מתעוררות לחיים בחוויות היומיומיות שלנו. באמצעות התבוננות, יש לנו הזדמנות לצלול לעומק המארג העשיר של התורה, ולחלץ תובנות ושיעורים עמוקים שמהדהדים עם חיינו המודרניים. השמחה טמונה ברגעי ה"אהה", אותם מקרים שבהם פסוק או סיפור תורה מתחברים לפתע לאתגרים האישיים שלנו, לשאיפות ולערכים שלנו. וכאשר אנו מנהלים שיחות על תורה עם אחרים, זה הופך לחקירה אינטראקטיבית, שבה נקודות מבט ופרשנויות מגוונות משפרות את הבנתנו. דיאלוגים אלה מעוררים לעתים קרובות התרגשות וסקרנות אינטלקטואלית, מה שהופך את תהליך הלמידה למהנה ומספק כאחד. התורה הופכת לחלק תוסס ודינמי בחיינו, ומציעה לא רק הדרכה אלא גם מקור לקסם, חיבור וצמיחה אינסופיים.


הערה: אל תרגישו מחויבים לעבור על כל מקור או לענות על כל השאלות - אלא אם כן אתם רוצים. אפילו מקור אחד, או שאלה אחת, יספקו לכם שפע של חומר לדיון ומדיטציה. תהנו מזה!

Some thoughts from the parsah

In Deuteronomy 3:23-26, Moses passionately prays to G-d, asking to enter the Promised Land, even though G-d had already decreed that he would not be allowed to do so due to the incident of striking the rock. Moses does not just ask once but prays 515 times, reflecting the numerical value of the word “va’etchanan” (“and I pleaded”). However, G-d eventually tells him to stop, saying, “Let it suffice thee; speak no more unto Me of this matter.” This command raises questions: Why would G-d need to limit Moses’ prayers, and what did He mean by saying “it is enough”?

Rabbi Mordechai Yosef Lainer, the Izhbitzer Rebbe, teaches that this passage reveals a profound spiritual lesson. Even when circumstances seem hopeless—like a sharp sword at one’s neck, or, in this case, a Divine Decree against entering the Land of Israel—one should never give up hope or cease praying. G-d’s instruction to Moses to stop praying was not a rejection but a confirmation that Moses had succeeded in teaching the Israelites the power of persistence in seeking Divine compassion. This lesson, of never giving up in prayer and maintaining trust in G-d’s compassion, is invaluable.

Rebbe Nachman of Breslov, in his own teaching on this verse, emphasized the importance of serving G-d with simplicity and persistence. After he finished his lesson, he cried out, “Gevald! Never give up!” Similarly, a teaching from Pirkei Avot (4:9) reminds us that spiritual “poverty”—an awareness of our complete dependence on G-d—creates a vessel that can be filled with Divine blessings.

May we all have the strength to trust in G-d’s everlasting compassion and use the powerful gift of prayer in our lives.

Now, reflect upon the following questions

1. How do you understand the balance between persistence in prayer and accepting G-d’s will? Can you identify moments in your life where this balance was particularly challenging?

2. What does it mean to you to “never give up” in the context of your own spiritual journey? How does this principle apply to other areas of your life?

3. In what ways can spiritual ‘poverty’—a sense of lacking or emptiness—be a catalyst for growth and deeper connection with G-d? How have you experienced this in your own life?

4. Moses’ relentless prayer and G-d’s eventual command to stop suggest a complex relationship between human desire and Divine Decree. How do you reconcile your personal desires with a sense of Divine Purpose or destiny?

5. How can the lessons from this passage influence the way you approach challenges or seemingly hopeless situations in your life? How might you share these insights with your loved ones?

PDF

שבת שלום!

מאת הרב תני ברטון

אם אתם רוצים עוד שאלות למחשבה, SEE THE OTHER BLOGS FROM RABBI TANI BURTON ABOUT DE PARSHAT QUESTIONS

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.