בס"ד

Vayakhel (שמות לה:1-לח:20 )

שמות, ל"ז, א': “"ויעש בצלאל את הארון עצי שיטים שתים וחצי אמות ארך ואמה וחצי רחב ואמה וחצי גובה ומצפו אותו זהב טהור מבית ומחוץ..."”
דעת זקנים, שמות, כ"ה:יא: דה: ואתה תצפה אותו: “"היה ראוי שהארון יהיה זהב כולו [אפילו באמצע] אבל מכיוון שהם יצטרכו לשאת אותו על כתפיהם זה יהיה כבד מדי. ולמרות שכתוב שהארון יישא את נושאי אותו, זה היה זמני.".

ארון הקודש היה מצופה זהב מבפנים ומבחוץ, עם עץ במרכז. דעת זקנים מציין כי היה אידיאלי שהארון היה עשוי כולו מזהב, אז מדוע הוצב עץ במרכז? הם עונים שלמרות שהארון בדרך כלל נשא את עצמו, היו פעמים שבהן אנשים היו צריכים לשאת את הארון, ואם היה עשוי אך ורק מזהב, היה כבד הרבה יותר לנשיאה. הם טוענים את אותה נקודה לגבי... מזבח הזהב (מזבח זהב עליו הקטירו את הקטורת). הוא היה עשוי מעץ שיטים בהיר יותר ומצופה זהב רק מבחוץ, כדי להקל עליו את הנשיאה.

רבי ישכר פרנד משתמש ברעיון זה כדי לענות על שאלה נוספת הנוגעת למשכן. התורה מספרת שאחרי שמשה אמר לעם לתרום למשכן, לאחר שהגיעו לסכום הנדרש, העם רצה להמשיך לתרום ומשה היה צריך לומר להם להפסיק.¹ הספורנו מציין שזה לא היה המקרה עם בניית בית המקדש הראשון והשני.

in both cases, more money and raw materials than necessary was collected. What did they do with the extra funds?

התלמוד הירושלמי מציין כי הם הכינו העתקים ושלושה העתקים של כל הכלים ששימשו בבית המקדש. קל להבין זאת - כלים יכולים להישבר, להתבלות או להיטמא, כך שבמקרה כזה, ההעתקים היו זמינים. אולם, זה לא נעשה עבור המשכן - מדוע לא?

הרב פרנד מסביר, בהתבסס על דעת זקנים, שהעם נדד במדבר בזמן בניית המשכן. לכן, היה צורך לשאת את המשכן וכליו בכלי המשכן. אילו היו כפילויות, היה צורך במאמץ רב יותר לשאת אותו. סיבה זו לא הייתה תקפה בתקופת המקדשים.

הסברים אלה מזכירים לנו רעיון יסודי – שאסור לנו להיות צדיקים על חשבון אנשים אחרים. אפילו אלוקים עצמו, אם אפשר לומר כך, לא יצר את הארון בצורה האידיאלית ביותר, מזהב טהור, משום שזו הייתה מחמירה שהייתה משפיעה לרעה על אנשים אחרים.

רבי ישראל סלנטר הדגיש רעיון זה בתורתו ובמעשיו האישיים. פעם אחת הוא הגיע לביתו של מישהו לסעודת שבת. הוא הלך לרחוץ את ידיו בשביל... נטילת ידיים. ההלכה היא שבאופן אידיאלי, אדם צריך לרחוץ את ידיו עד פרקי ידיו.² בנסיבות קשות, אדם מקיים את חובתו לנטילת ידיים על ידי נטילת ידיים רק עד פרקי האצבעות. רבי סלנטר לא רחץ את כל ידיו, אלא הסתמך על הדעה שעליו לרחץ רק עד לכיפוף אצבעותיו.

הצופים שאלו אותו מדוע הוא כה מקל בנטילת ידיו. באותם ימים, לא היו מים זורמים. היה צריך לשאת את המים מבאר אל הבית. הרב סלנטר ידע שמישהו צריך... שלף את המים מהבאר אל המטבח והוא ראה שהעוזרת השכירה היא נערה ענייה שתהיה זו שתישא את המים. הוא החליט שהוא לא הולך להיות צדיק על חשבונה, ובמקום זאת הסתמך על דעתו המקלה!

עד כה, ראינו שאין לגרום לכאב או אי נוחות כאשר אדם מקפיד על ההלכה, כאשר הדבר עלול להשפיע לרעה על אנשים אחרים. הסיפור הבא³ מדגים שרעיון דומה יכול לחול כאשר קפדנות תמנע מאדם לעשות חסד עם חברו.

רבי שלמה זלמן אוירבך הלך ברחוב בחודש ניסן ועבר ליד בית עם עץ פרי. הוא עצר מול הבית והתכונן לברך את... ברכת אילנות (הברכה שאנו מברכים בניסן על עצים בפריחתם). יהודי אחר עבר לידו וסיפר לו שבשני רחובות במורד הרחוב, יש בית עם שני עצים פורחים לפניו. על פי הקבלה, אידיאלי לומר את הברכה מול שני עצים.

הרב אוירבך הצביע בפני היהודי הזה על חלון הבית שלפניו עמד כעת. "האם אתה רואה את האישה בחלון? היא אלמנה. היא עומדת בחלון ומתפוצצת מגאווה שאני, רבי שלמה זלמן אוירבך, הסמכות ההלכתית המובילה בדור, מברך על עץ העץ שלה! עדיף לעשות חסד על ידי גרימת שמחה לאלמנה, גם אם זה אומר לברך על עץ אחד בלבד, מאשר להוסיף את המימד של העדפת הזוהר לברך". על שני עצים.

מי ייתן וכולנו נזכה לחקות את דאגתו של אלוהים לאחרים, גם כשאנו עסוקים בעבודתנו שלנו.

מאת הרב יהושע גפן

1. שמות, ל"ו:4-7.
2. שולחן ערוך, אורח חיים, סימון 161, סיף ב.
3. צוטט על ידי רב ישכר פרנד בשם הרב זילברשטיין.

פרשת השבוע,

האור המנחה
עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.