בס"ד

פרשת השבוע בתורה, "וישב", מספרת את סיפורו של יוסף, אחת הדמויות המעניינות ביותר בתורה. אחיו זורקים אותו לבור והתורה מתארת כיצד נראה הבור: "ריק היה, אין מים". חכמינו מפיקים לקח חשוב מתיאור זה. מבוסס על ליקוטי שיחות, כרך טו, עמ' שכד.

הבור הריק: שיעור בענווה מסיפורו של יוסף

בפרשת השבוע, פרשת וישב, אנו פוגשים את סיפורו של יוסף - אחת הדמויות המרתקות והמורכבות ביותר בתורה כולה. חייו מלאים בתהפוכות דרמטיות ובשיעורים עמוקים. בעוד שישנם פרטים רבים שכדאי לחקור, אני רוצה להתמקד בפרט קטן אך עוצמתי הנושא מסר עמוק עבור כולנו.

לפני שיוסף נמכר לעבדות והורד למצרים, השליכו אותו אחיו לבור. התורה מתאמצת לתאר את הבור הזה בצורה שנראית חוזרת על עצמה:

“"אבל הבור היה ריק; לא היו בו מים."”

במבט ראשון, זה נשמע מיותר. אם הבור היה ריק, כמובן שלא היו בו מים. מדוע התורה צריכה לפרט זאת?

חכמינו מלמדים אותנו שכל מילה בתורה מדויקת ונועדה ללמד לקח. התורה אינה רק מספרת סיפורים - היא מנחה אותנו כיצד לחיות.

ריק ממים, אבל לא ריק בכלל

חכמים מסבירים שאמנם בבור לא היו מים, אך הוא לא היה ריק באמת. במקום זאת, הוא היה מלא בנחשים ועקרבים. יוסף נזרק למקום של סכנה וטומאה, אך באורח פלא יצא חי.

זה מעלה שאלה ברורה מאליה:
אם התורה רצתה לומר לנו שהבור היה מלא נחשים ועקרבים, מדוע לא לומר זאת במפורש? מדוע להדגיש את היעדר המים במקום זאת?

כדי להבין זאת, עלינו תחילה להבין מה מייצגים "מים" בתורה.

מים כסמל לתורה

לאורך המסורת היהודית, התורה מושווה לכמה חומרים חיוניים - לחם, שמן ומים. כל מטאפורה מדגישה היבט אחר של התורה.

מים, בפרט, מייצגים ביטול - ביטול עצמי וענווה.

כשם שמים זורמים באופן טבעי ממקום גבוה למקום נמוך, כך תורה יכולה להתקיים באמת רק במי שניגש אליה בענווה. אדם חייב להיות מוכן להניח בצד אגו, דעות קדומות וחשיבות עצמית כדי לקבל חוכמה אלוהית.

אין מים פירושו אין ענווה

כעת נוכל לחזור לבור יוסף עם הבנה עמוקה יותר.

כאשר התורה אומרת שלא היו מים בבור, היא רומזת על חוסר ענווה. ברמה הרוחנית הגבוהה של אחי יוסף - שהיו בעצמם תלמידי חכמים גדולים - להיעדר ענווה זה היו השלכות חמורות.

ומה קורה כשחסרה ענווה?

באופן אוטומטי, מופיעים נחשים ועקרבים.

במילים אחרות, כאשר לימוד תורה מנותק מענווה וביטול עצמי, הוא עלול להתעוות במהירות. טומאה, שליליות ואגו ממלאים את החלל.

תורה מהבעל שם טוב

רעיון זה משתקף בהוראה רבת עוצמה של הבעל שם טוב, המסביר פסוק שאנו אומרים מדי יום בתפילה:

“"תוּעֲבוּדוּ וְעַבְדוּ אֱלֹהִים אַחֲרִים".”

הבעש"ט מסביר שאין מדובר בתיאור של שני שלבים נפרדים. אין מדובר בכך שאדם מתרחק תחילה מהתורה ו... אָז אחר כך עובד אלילים. אלא, ברגע שסוטה מדרך התורה, כבר עובד אלילים אחרים.

איך כך?

כי מהות התורה אינה דיון אינטלקטואלי בלבד. מהות התורה היא החיבור לנותן התורה - אלוהים עצמו. כאשר תורה נלמדת ללא ענווה, ללא כניעה לאמת האלוהית, היא חדלה להיות תורה במובנה האמיתי.

לתת לתורה לדבר אלינו

יש הבדל מהותי בין שתי גישות למידה:

זה לא משחק מילים - זוהי גישה בסיסית.

לימוד תורה אמיתי דורש מאיתנו לשאול:

מה התורה מנסה ללמד אותי?

איזה מסר אלוהים מעביר באמצעות מילים אלה?

לֹא:

כיצד אוכל להתאים את התורה לתפיסת עולמי הקיימת?

הבור כמטאפורה

באור זה, הבור הופך למטאפורה.

אחי יוסף היו לומדי תורה גדולים, אך ברמתם הגבוהה, חסרה להם מידה מסוימת של ענווה. הם לא עצרו לרגע ושאלו:

במקום זאת, היעדר "מים" הוביל לנוכחותם של "נחשים ועקרבים" - שיפוט שגוי ופעולה הרסנית.

הלקח עבורנו

המסקנה ברורה ונצחית:

ענווה היא תנאי הכרחי ללימוד תורה.

כשאנו לומדים, עלינו לשאוף לרוקן את עצמנו מאגו ולהקשיב לעומק. עלינו לאפשר לתורה להדריך אותנו, במקום לכופף אותה כדי שתתאים לנרטיבים שלנו.

מי ייתן ונזכה למלא את "בורותינו" במים - בענווה, בהירות וחיבור אמיתי לנותן התורה.

שיחה מאת הרב טוביה סרבר


האמור לעיל הוא ייצוג של טקסט מדובר שהומר לטקסט כתוב.

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של 
מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.