בס"ד


פרשת ישב מתארת את סיפורם של יוסף ואחיו (בראשית ל"ז, ב'): "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דַּבָּתָם הָרָעָה אֶל-אָבִיהֶם", אומר רש"י, הפרשן הבולט: "כָּל-דָּבָר הָרָע שֶׁרָאָה בְּאֶחָיו בְּנֵי-לֵאָה, הִגִּיד לְאָבִיו כִּי-אֲשֶׁר-אֶרֶב מִבְּהֵמָה חַיָּה הֵן אֲכֻלָּתֵּל". האם עברו אחי יוסף על איסור המוטל על כל בני נח, אכילת אֶרֶב מִבְּהֵמָה חַיָּה?

מכיוון שיוסף היה צדיק, הוא החמיר באיסור גפה מבהמה חיה, ואפילו לא הרשה לעבדיו לבשל עבורו, כפי שעבדים חשודים באיסור זה. אחי יוסף, לעומת זאת, לא החמירו כל כך, והרשו לעבדיהם לבשל עבורם. יוסף חשש שהעבדים עלולים לעבור על האיסור, אך אחי יוסף, לעומת זאת, לא חטאו בכך כלל.

אי אכילת גפה מבהמה חיה היא אחת משבע מצוות בני נח. איסור זה מופיע לראשונה בתורה בדבריו של אלוהים לנח ולצאצאיו, יחד עם ההיתר לאכול בשר: "אבל בשר בדמו לא תאכלו" (בראשית ט', ד'). הסיבה המרכזית לאיסור גפה מבהמה חיה היא מניעת אכזריות כלפי בעלי חיים, כדי שלא נטפח תכונה הרסנית זו בתוכנו. אכילת בשר מבהמה חיה נחשבת למעשה של אכזריות קיצונית. למרות שבני נח אינם מצווים על גרימת סבל לבעלי חיים באותו היקף כמו העם היהודי, קיימת בכל זאת חובה רציונלית על בני נח לא לפצוע, להרוג או לגרום כאב מיותר ליצור חי ללא מטרה אנושית מועילה. בהיעדר קירור בימי קדם, שחיטת בעל חיים חייבה צריכת כל בשרו תוך זמן קצר, שמא יתקלקל. חיתוך גפה מבהמה חיה סיפק למשפחה כמות קטנה יותר ומשומרת של בשר בזמן שהחיה המשיכה לחיות. עם זאת, בחוק התורה, אילוצי תזונה אנושיים אינם מצדיקים אכזריות כה חמורה כלפי בעלי חיים.

לסוגיה זו השלכות עכשוויות שיכולות להתעורר במפעלי עיבוד בשר מודרניים, שבהם מהירות העיבוד משחקת תפקיד. לדוגמה, אם בעל חיים קיבל הלם חשמלי מזעזע אך ליבו עדיין פועם, הוא עדיין לא מת, אך לאחר מכן נחתך בשר מהבעל חיים בפס הייצור, הבשר במקרה כזה אסור מכיוון שהוא נחשב לגפה מחיה חיה. לכן ראוי (אך לא חובה) שבני נח יחקרו את תנאי השחיטה ועיבוד הבשר באזורם כדי להימנע מצריכת גפה מבהילה מחיה חיה.

אחדות ה' מתגלה בכל מקום בבריאה, אפילו במציאות של בעלי חיים ובהמות. לכן, המודעות לכך מהווה הכנה לעידן הגאולה. ההכרה שכל הברואים הם מעשה ידי ה' וכי כל המציאות תלויה כל הזמן בחיוניות שהבורא מספק, היא אבן יסוד בהבנת ההשגחה האלוהית. הנבואה קובעת כי בעתיד: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים מכסים ים" (ישעיהו יא, ט). משמעות הדבר היא שכל האנושות תגיע להכרה מלאה באור האינסופי של ה' ובמלכותו.

מאת הרב משה ברנשטיין

מקור: ישעיהו יא, ט. ספר החינוך, מצווה 452. תלמוד, סנהדרין 56, א. בראשית ט, ד. בראשית 37, ב.



אם אתם רוצים עוד שאלות למחשבה, ראו את הבלוגים האחרים של הרב משה ברנשטיין

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.