בס"ד

בראשית מ"ד:י"ח-מ"ז:כ"ז

בראשית מה:1-5

1 ולא יכל יוסף להתאפק לפני כל העמדים עליו ויקרא: "צאו את כל האיש מעלי". ולא עמד איש עמו בהתגלות יוסף לאחיו. 2 ויבכה בכה בקול רם וישמעו המצרים ובית פרעה שמעו. 3 ויאמר יוסף לאחיו: "אני יוסף, העתידי אבי חי?" ולא יכלו אחיו לענותו כי נבהלו מפניו. 4 ויאמר יוסף לאחיו: "קרבו נא אלי". ויגשו. ויאמר: "אני יוסף אחיכם, אשר מכרתם מצרים. 5 ועתה אל תעצבו ואל תכעסו בכם, כי מכרתם אותי הנה, כי להחיות שלחני אלהים לפניכם." (בראשית מה, א'-ה')

לא יכולתי שלא לשים לב לרצף אירועים מסוים בסאגה זו של יוסף ואחיו, כזה שמגיע לשיאו בפסוקים אלה.

הם לא שינו שמות, שפה או סגנון לבוש

אבל לפני שנדון בכך, יש עוד נושא שראוי לתשומת ליבנו. חז"ל מספרים לנו שהיהודים נגאלו ממצרים משום שלמרות שנספגו לחלוטין בנוף הסוציולוגי המצרי, ופיתחו מנטליות של עבדות מזיקה, הם לא שינו את שמם, את שפתם או את סגנון לבושם (ראה ילקוט שמעוני (בפרשת אמור). הם הגיעו לרמה הנמוכה ביותר של טומאה רוחנית דרך מגעם עם התרבות המצרית ועבודת האלילים; כמעט כל ההיבטים האחרים של רוחניותם נעלמו. אך בזכות שלושת הסעיפים הללו, היהודים נגאלו.

יוסף הצדיק שינה את שמו, שפתו וסגנון לבושו

לעומת זאת, אנו רואים שיוסף הפך לַחֲלוּטִין מצרי בדיוק בשלושת התחומים הללו. כסגן למלך מצרים, הוא היה ידוע כ צפנת פענאך ("פנים נסתרות"). הוא דיבר את השפה המצרית, כפי שמעיד השימוש שלו במתורגמן במהלך שיחותיו עם אחיו; מראהו היה כמראה מצרי, כפי שכתוב בפסוק "ויגלח את עצמו ויחלף את בגדיו ויבוא אל פרעה" (בראשית מא, יד). אף על פי כן, הוא מכונה יוסף הצדיק, אשר לכאורה הגיע לדרגת הקדושה הגבוהה ביותר, וחיזק ללא הרף את יחסיו עם ה' בתוך מצרים.

צפנת פענח, הפכה יותר ויותר לבד

אבל יש מחיר להישארות מוסתרת מאחורי מסווה של דומיננטיות ומסתורין. מדהים לראות בפרשיות תורה אלה את התגשמות נבואות החלומות של יוסף. כן, כל אחיו אכן באו בסופו של דבר והשתחוו לפניו. למעשה, כל העולם הידוע בא להשתחוות בפני יוסף והפך לתלוי בו לחלוטין. אבל קשה להיות עד לסיפור הניכור של בני המשפחה זה מזה, דבר שעולה מהפשטות של הטקסט. ככל שיוסף הגביר את המרחק בינו לבין אחיו, והפעיל יותר ויותר מסמכותו עליהם, הוא הפך לבודד יותר ויותר, ונאלץ לעזוב את החדר כדי לבכות על אוצר הפיוס והאהבה העצום שחיכה לו בפוטנציאל, אך נותר בלתי נגיש כל עוד היה... צפנת פענאך.

מנקודת מבטם של האחים, עד לנקודה זו, זה היה סיפור כואב ומפחיד של תככים והונאה. למרות שהם חשו שזה קרה להם כעונש על האכזריות שהפגינו כלפי אחיהם הצעיר, הם נעקץו ממה שהרגיש כמו סדרה של תקלות ובגידה. זה היה כמעט כמו מקריות, ללא שום סיבה או היגיון למה שקרה.

גילוי העצמי האמיתי כתנאי מוקדם למערכות יחסים אמיתיות

אז, יוסף יצא מאחורי שרשרת הזהב שלו, וגילה את עצמו האמיתי לאחיו, ואת כאבו - בשפתם. מיד, הוא היה מסוגל לומר, "ועתה אל תעצבו ואל תכעסו עליכם כי מכרתם אותי הנה כי להציל את חיי שלחני ה' לפניכם" (שם, מה, ה). מה שאנו יכולים ללמוד מכך הוא שגילוי העצמי האמיתי של האדם הוא תנאי מוקדם לכניסה למערכת יחסים אמיתית עם עצמו ועם האנשים סביבו. ומציאות זו, אותנטיות זו, היא קרש קפיצה למודעות ולחיבור עם ה' עצמו.

מי ייתן וכולנו נזכה לצאת מאחורי המסכות שאנו עוטים, לחלוק את העצמי האמיתי היקר שלנו עם הסובבים אותנו, ובהשלמה עם זה, לחוות את הקשר האמיתי עם אלוקים שמחכה לנו.


מאת הרב תני ברטון



© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.