פרשת ויגש - התמודדות עם סבל

ויגש (בראשית מ"ד:י"ח-מ"ז:כ"ז )

“"ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי חייך? ענה יעקב לפרעה ימי שני מגוריי שלושים ומאה שנה מעטים ורעים ימי שני חיי ולא הגיעו כימים של אבותי בימי מגוריהם."בראשית מ"ז:ח-ט)

בפגישה המכרעת בין יעקב לפרעה, שואל פרעה את יעקב לגילו. יעקב נותן תשובה ארוכה, ומסביר שהוא עבר חיים קשים מאוד, אך לא חי שנים רבות כמו אבותיו. דיאלוג זה קשה להבנה. מוזר שמכל הדברים שפרעה היה יכול לשאול את יעקב, הוא בחר לשאול אותו לגילו. תשובתו הארוכה והפסימית לכאורה של יעקב על הכאב שסבל, היא אניגמטית באותה מידה.

הרמב"ן והרשב"ם מסבירים שיעקב נראה זקן מאוד, ומראהו הרשים את פרעה עד כדי כך שהוא התעורר לשאול בן כמה יעקב באמת. יעקב ענה לו שלמרות שהוא זקן מאוד, הוא נראה מבוגר אף יותר עקב הקשיים הרבים שעבר בחייו.

עדיין קשה להבין מדוע יעקב הציע תשובה כה פסימית לכאורה. רבי אהרן לייב שטיינמן מציע שיעקב לא רצה לעורר את קנאתו של פרעה, ולכן הדגיש את קשיי חייו.

ללא קשר לסיבת תשובתו, חז"ל מבקרים את יעקב, ומציינים שהוא נענש בחומרה על דיאלוג זה. דעת זקנים מצטטים מדרש מדהים:

“"בעת אשר אמר יעקב 'מעטים ורעים היו ימי חיי', אמר לו הקדוש ברוך הוא 'הצלתי אותך מעשו ומלבן, השבתי לך את דינה וגם את יוסף, ואתה מתלונן על חייך כי מעטים ורעים היו?! בחייך, מספר המילים מ'ויאמר [פרעה] עד 'ימי מגוריהם' כך גם ייחס משנותיך, ולא תחיה עד ימי אביך יצחק'. כי יצחק חי שמונים שנה, ויעקב חי רק שבע ארבעים שנה".‘

מדרש זה מבקר את יעקב על כך שהוא מתאר את שנותיו כמעטות ורעות.[1] כעונש, יעקב הפסיד שנה אחת על כל מילה באותו דיאלוג, שהסתכם ב-33 מילים, והוא חי רק עד 147 במקום 180 שנות חיי אביו.

ישנן שתי נקודות חשובות מאוד שניתן להסיק ממדרש זה. הראשונה היא הערה חדה של רבי חיים שמואלביץ.[2] הוא מציין שיעקב עצמו השתמש רק ב-25 מילים - 8 המילים האחרות כללו את תיאור התורה של שאלתו הראשונית של פרעה ליעקב לגבי גילו. מובן שיעקב נענש על הערכתו השלילית את חייו, אך מדוע עליו להיענש על שאלתו של פרעה?

הרב שמואלביץ מסביר שיעקב נראה כל כך זקן בגלל גישתו לסבלו. אלמלא הרגיש כל כך שלילי לגבי חייו, אז הוא לעולם לא היה נראה כל כך זקן, ולא היה מעורר את פרעה לשאול מיד לגילו. לכן, באותו אופן שהוא הפסיד 25 שנים בגלל גישתו כלפי כאבו, הוא אפילו הפסיד 8 שנים משום שאותה גישה גרמה לו להיראות בצורה כזו שגרמה לפרעה אפילו לשאול את השאלה. זה מלמד אותנו שגישתו הפנימית של אדם משקפת את מראהו החיצוני, ואם מראה כזה משדר מסר שלילי, אז האדם אחראי לכך.

נקודה חשובה שנייה ניתן להבין מקריאה מדוקדקת של ביקורתו של ה' על יעקב. ה' לא אמר שיעקב לא סבל קשיים, אלא הוא התמקד בארבע הקשיים הגדולים שעמם התמודד יעקב בחייו - איומו של עשו על יעקב, התקופה הקשה של יעקב עם לבן, פרשת חטיפתה של דינה והיעלמותו של יוסף. ה' ציין שבסופו של דבר, הוא הציל את יעקב מאיומי עשו ולבן, והחזיר את דינה ויוסף הביתה. נראה שהדגש של הביקורת על יעקב היה שהוא התמקד בכאב של אותם אירועים, בעוד שבמקום זאת היה עליו להדגיש את העובדה שה' הציל אותו בכל פעם, למרות העובדה שהוא סבל סבל עצום באמצע אותם אירועים.

זהו שיעור רב עוצמה. כיצד אדם מתייחס לאירועים מהעבר, כאשר הוא נלקח ממבחן רציני: האם הוא מתמקד בכאב ובסבל, או בתוצאה החיובית הסופית? תוכחתו החמורה של אלוהים ביעקב מלמדת אותנו שלכל אדם יש חובה להתמקד בסוף החיובי ולא להתעכב על הכאב. יתר על כן, הערתו הנוספת של רבי שמואלביץ מציבה דרישה תובענית אף יותר - שגם אם אדם עבר סבל גדול, עדיין יש לו אחריות להקרין הבעת פנים שמחה.

מי ייתן ונזכה ללמוד את לקחי השיחה הדרמטית בין יעקב לפרעה.

מאת הרב יהושע גפן

הערות:

1. מיותר לציין, כמו תמיד, חז"ל להגדיל את טעויותיהם של גדולי התורה כדי להפוך את דוגמתם לרלוונטית עבורנו. יעקב אבינו עבר סבל רב יותר ממה שרוב האנשים יכולים אפילו לדמיין, והוא נשפט באופן מחמיר מאוד על דבריו.
2. שיחות מוסר, מאמר 29.

פרשת השבוע,

האור המנחה

עַל יְדֵי רבי יהושע גפן

© כל הזכויות שמורות. אם נהניתם ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו הלאה.

הבלוגים שלנו עשויים להכיל טקסט/ציטוטים/הפניות/קישורים הכוללים חומר המוגן בזכויות יוצרים של מכון-ממרה.org, Aish.com, ספריה.org, חב"ד.org, ו/או AskNoah.org, אשר אנו משתמשים בהן בהתאם למדיניות שלהם.